שוב אנו, העם היהודי היושב בציון, פועלים כנגד אמות המוסר הבסיסיות ביותר. הנה יושבים בקרבנו עשרות אלפי עובדים זרים, שאנו כחברה הבאנו לכאן על-מנת שימלאו תפקידים שכבר שכחנו איך לבצע אותם, עוד מימי המנדט הבריטי. ומה לעשות, אותם עובדים חיים בקהילות שלהם, נפגשים, מקימים משפחות ויולדים ילדים. הילדים הללו, נודלו למציאות הישראלית, עם כל המשתמע מכך, ומרגישים תחושת שייכות לכאן, לפחות כמו כל ישראלי ממוצע. האם נשלח אותם לארץ הוריהם, כאשר כל מה שהם מכירים זה הארץ הזו? איזו מן התנהגות זו לעם שמכל מקום בו ביקש להתיישב, רק רדפוהו וגרשוהו. אבל אין חדש בעולמנו, הרי גם אברהם אבינו גרש מעליו את הגר ובנה. במה אנו טובים יותר ממנו? אם הממשלה הזו רוצה לשלול אזרחות למי שאינו נאמן למדינה, מה לגבי מי שנאמן לה ואינו אזרח? האין זה על אותו משקל? או שכשנוח לנו, אנו כך, וכשלא, אנו אחרת.
נ.ב. - בזמן כתיבת שורות אלה, כבר עלתה הידיעה בחדשות על דחיית ביצוע ההחלטה. ומה עוד שלושה חודשים? |