כשאני על הכביש אני הופכת לאדם אחר, אני מקללת כמעט ללא הפסקה. עכשיו משנגמרה קייטנה אחת, הבן שלי מצטרף אלי לימי עבודה, שלא לטובתו הוא נחשף לצד המאוד מילולי, מקלל שלי. הקללה הכי בסיסית בנהיגה היא - לך תזדיין ימניאק. השבוע הבן שלי שאל אותי, אמא - מזה אומר לך תזדיין? ממממ, טוב נו זו לא ממש קללה, אני עונה, זה סוג של ברכה, כי להזדיין זו בסך הכל חוויה לא רעה, כששני אנשים מבוגרים רוצים לעשות אחד לשני נעים, או לעשות ילדים. אבל אמא, את לא עשית אותי ככה, בנעים. הוא עונה לי. נכון, אני לא עשיתי אותך ככה, אבל עדיין זה נעים, יש כל מיני דרכים לעשות ילדים ורק דרך אחת לעשות נעים {גם זה לא ממש מדויק, אבל הוא רק בן שמונה} אז למה את אומרת את זה כל הזמן כשאת מתרגזת? זו גם קללה וגם ברכה, אבל אל תנסה את זה על החברים שלך בבית הספר, טוב? הבן שלי צוחק, למה לא? כי זה לא רעיון טוב שיתקשרו אלי ויספרו לי שאתה התחלת לברך ילדים וכמו שאני מכירה אותך, אתה גם תגיד שאמא שלך כל הזמן אומרת את זה. בקיצור מותק אל תגיד את זה. זה לא נשמע טוב, אני לא אגיד. **
אני מכורה לניקוי אבק, שאיבת אבק, שטיפת ריצפה. השבוע ההיא מועד הבית ירדה אלי שלושה ימים ברציפות, הדלי עם המים עומד בהיכון, כמעט באותו מקום. ביום השלישי היא אומרת, תגידי המים לא מסריחים כבר? אני מביטה בדלי ובה ועונה - לא, כל יום אני ממלאה את הדלי מחדש , שטפתי שלשום וגם אתמול והיום עוד לא הספקתי. למה זה טוב? היא שואלת. אני לא יודעת, יש לי מיגרנה כבר שלושה ימים, למה זה טוב? מה הקשר היא שואלת? אין - אני עונה. **
כשמשהו נגמר, וככה זה עם דברים, הם תמיד נגמרים מתישהו. כואב נורא, אחר כך אתה מתרגל לכאב, אחר כך זה עובר, ממש פתאום, באה התובנה ומחזירה את כל החלקים למקום הנכון, או שלא. אני בתהליך. **
לכולם יש סדר לדברים {או אי-סדר}, מין טקסים כאלה שעושים באופן אוטומטי, כמעט בלי להרגיש. יש לי די הרבה טקסים כאלה. {חוץ מניקיון} שתיית קפה בכוסות של קפה ומים בכוסות של מים- הפרדה מוחלטת. מריחת לק בשלושה שלבים עם סיגריה אחת באמצע. בהייה ממוקדת וליקוק השפתיים או גלגול קבוצת שיער על האצבע. לעמוד מול המראה ערומה ולהרים את הציצי למקום שפעם הם היו בו - אוטומטי בחיי. לשתות את הקפה של הבוקר בעמידה או בהליכה. לדבר ולשרבט על נייר פרחים. לחלום מה הייתי עושה לו הייתי על טבעית - לפחות פעם אחת ביום. ויש עוד..אבל הם ממש מגונים. טוב נו, אחד קטנטן ומגונה -לשים מוסיקה משנות השמונים, לרקוד ערומה מול המראה ולצחוק ולבכות על מר גורלי, סמני הזמן וכוח הכבידה... {יש את אילו שיגידו שלשמוע מוסיקה משנות השמונים זה כבר הרגל מגונה וכאלה שיגידו שעניין המראה זה הרגל מגונה- סוג של תרפיה} **
יש תקופות שכל מה שיש לי בראש זה סקס, קוראים לזה חרמנות, זה מה שקורה שלא עושים יותר מידי זמן סקס. אז אני הולכת ברחוב ועושה את כולם{תרגיעו} רק במחשבה , לפעמים אני יורדת נמוך. פועלים ממש מלוכלכים או מזיעים טכנאים בסרבלים נהגי משאית נערים במדים {אוי...} גברים במדים קשישים במדים {כן, יש לי פטיש מדים} גברים מרגישים את זה - הם מגיבים לזה באופן הכי בסיסי, קדמוני, ראשוני. אז, הם פותחים את הפה והענן הזה שהיה לי מעל הראש מתפוגג - כמעט כמו בסרט מצויר. **
אחד הדברים הכי איומים שיכולים לקרות ביולי-אוגוסט, זה פנצ'ר בגלגל - ולא ליד פנצ'רייה. כי להחליף גלגל אומר להפוך לשלולית ולכלוכית. שאם מחברים אותם יחד יוצא - שלוכית. אבל הכי טוב אם גבר מוכן להפוך לשלולית במקומך ולהחליף את הגלגל עבורך. סינדרל מזיע ומלוכלך שייך לגמרי לפסקה הקודמת. כך או כך, גם אני הפכתי לשלולית. **
חרדות אוגוסט זה משהו קבוע אצלי. כל שנה אותו הדבר, כל שנה אני שורדת אותם , כל שנה אני לוקה בהם שוב. מה, לא מתרגלים? **
גיליתי שיש אהבות שהן לכל החיים. {ולא מתקיים בהן שום תנאי, חוק או מטאפיזיקה , כמו אישה ונעליים} כנראה הראשוניות של המגע, ריח, טעם, זיכרון...
היתה תמונה של מודולייני, אבל זה עדין מידי לפוסט הזה, רציתי מייקל ג'קסון, BAD, אבל נראה שחסמו את האפשרות להעלות סרטונים שלו. אז מצאתי את דיאנה רוס המהממת עם השיר הזה. מושלם. טוב, אז גם אותו שיניתי לגירסה של גלוריה, ממוקד יותר! וזה נראה סופי, בנתיים.i feel so bad במובן החיובי של הביטוי. |