באחת מחפירותיי העמוקות (בהייה אינטסטבית באנשים וכתיבה בלתי מודעת) להבנת סודות היופי, הגעתי למסקנה כזו: כולנו נולדנו יפים. ההוכחה הכי טובה לכך היא הילדים הקטנים. הילדים שלנו מאוד יפים, והילדים שלנו דומים לנו. מכאן שגם אנחנו יפים. אבל אנחנו גם לא. לא תמיד.

האם אנחנו בעצם מודל דהוי ועייף שלהם? האם השנים היפות כבר מאחורנו, ולא נותר לנו אלא לגלוש במורד חיינו אל הכיעור ההולך וגובר?

החלטתי לשנס מותניים, ולמצוא את סוד העניין החמקמק הזה. הכל התחיל להתבהר פתאום, כשנזכרתי במשהו שקרה אחרי שהתינוק הראשון שלי נולד.

כשתינוק נולד, מגיע שלב בו אנשים אומרים עליו שהוא נורא "ברור". זה אומר שהוא נראה טוב, הילד. משהו בתווי הפנים הברורים מתרגם אצלנו ליופי. אם ניקח אנשים מבוגרים ממש, התווים שלהם כבר לא ברורים.

התוים החזקים שסימנו את הפנים - הגבות, השפתיים, הריסים - מטושטשים,  ובמקומם נוספים קווים חדשים, קמטוטים וקמטי הבעה. לא רק שהתמונה הקודמת דוהה, מישהו גם קשקש עליה כל מיני קווים לא במקום.

כשמסתכלים על פנים "לא יפות", בדרך כלל מה שלא יפה זה כל אותן "הפרעות". אף אדום למשל, מושך המון תשומת לב למרכז הפנים. גם כהויות בעור שמתחת לעיניים. הפנים כאילו מתכווצים פנימה. גבות דהויות, עיניים שנעלמות אי שם, מצח מבריק מדי...

וכאן בדיוק נכנס לפעולה כלי הקסמים של האיפור. כמובן שאפשר די בקלות,  כמו בהרבה מקרים אחרים, לקלקל את המראה לכדי מסיכה גרוטסקית המעוותת לגמרי את הפנים המקוריות, אבל נניח שאנו יודעים את המלאכה - הרי שאפשר בכמה נגיעות להחזיר קווי מתאר חשובים, להגדיל עיניים, לתת אור לפנים, חיוניות לעור, אדמדמות בריאה לשפתיים, ומנגד לטשטש את אותן הפרעות כך שיפנו את מרכז הבמה לתווי הפנים הטובים יותר שלנו.

איך עושים את זה?

בקרוב - סדרת המאמרים לאיפור אפקטיבי בה תוכלו לקבל רעיונות והשראה, ליופי מזוית שפויה.

עד אז, אם יש לכם שאלות, פשוט כתבו אלי: nati@natimor.com

נתי מור, אמנית פלסטית, B.Ed  בחינוך ואמנות, עוסקת באיפור ותסרוקות, עובדת עם כלות מזה 10 שנים, ומכשירה מאפרים מקצועיים מזה 6 שנים. בעלת סטודיו המספק שירותי איפור, עיצוב שיער, סטיילינג, ייעוץ והרצאות. עובדת ומלמדת בגישה של יופי מזוית שפויה. http://www.natimor.com/