כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של mikelda

    עוסק בענייני חינוך, יזמות, שיפור מצב החינוך, הצעות חדשות. מה צריך לעשות ועדיין לא נעשה בתחום החינוך. רפורמות בחינוך לא מצליחות אצלנו לכן צריך להתמקד בשינויים קטנים ושיטתיים.

    0

    אל תשלח ידך אל הילד

    4 תגובות   יום שישי , 31/7/09, 11:00

     

    מידי פעם עולה לדיון עניין העובדים הזרים לכותרות, בדרך כלל כשנעשית פעולה "חריגה"  נגד העולים / העובדים, שהגיעו לשבור שבר, מצאו ארץ זבת חלב ודבש ובחרו לחיות פה איתנו, למרות "המצב". המצב הוא לא כל כך גרוע, במיוחד שהאלטרנטיבה, אצלם בבית הרבה יותר גרועה.

     

    העובדים הזרים הגיעו או יובאו אלינו כדי לעבוד בעבודות שאנחנו לא רוצים, לא יכולים או סתם בגלל החמדנות של יזמים צעירים שגילו את נפלאות הגלובליזציה. העובדים האלו הגיעו מארצות תבל הנידחות והשכוחות, רק בגלל מחירם הזול, הזול עד להחריד. לא רק בכסף הם זולים, גם בזכויות.

     

    בארצות מולדתם אין הרבה אפשרויות להתקדמות. בדרך כלל , העובדים מגיעים מכפרים נידחים גם במולדתם. יזמים מקומיים ששיתפו פעולה עם קבלני עובדים בישראל הצליחו להגיע לכפרים הנידחים ולשכנע במתק שפתיים את הקהילה ואת המשפחה לוותר על חלק מחברי הקהילה, כדי להשתכר  פי כמה מאות מהשכר לו יכלו לחלום עליו בכפר.

    הקהילות המקומיות שאינן מכירות את הניאו ליברליזם, ואת כללי השוק החופשי או במילים אחרות את הקפיטליזם החזירי, התפתו לשלוח את ילדיהם, הפחות מקובלים, הפחות כשירים או בעלי יכולות, כאילו, גם הם מצאו צידוק למעשה המביש לשלוח את בניהם ובנותהם לעבור הרחק מהבית, הרחק מהמשפה והרחק מארץ מכורתם כדי לעבוד ולשרת זרים. עם הזמן הבינו , שם הרחק, שכדאי לשלוח דווקא את המוצלחים בבניהם כדי לעבור בארץ זרה הרחק...

     

    ההרס החברתי במשפחות ובקהילות המרוחקות לא אחר להגיע, התנשאות, שכרות, זנות ועוד הפכו לחלק מתעשיית העובדים הזרים בעולם וגם בישראל.

    העובדים הזרים מועסקים במגוון רחב של עבודות, לא תמיד בתנאים הוגנים לא תמיד בכבוד. העובדים הזרים, אנשים החיים בצילה של החברה הישראלית, מטפלים ומנקים את מכרות חיינו תמורת מעות מועטות, ויחס משפיל.

    למרות זאת העובדים הזרים רואים בישראל מכרה זהב. מכרה המפיק מטבע עובר לסוחר.

     

    מחקרים וסקרים רבים מתארים את המצב לאשורו, העובדים הזרים תופסים את מקומות העבודה שישראלים לא תמיד רצו לעבוד בהם. העובדים הזרים תופסים את מקומות העבודה הפשוטים ביותר. העובדים הזרים מחזקים את תהליכי האבטלה בקרב האוכלוסיות החלשות והמוחלשות בישראל.

    העובדים הזרים מטפלים בנכינו באבותינו ובזקנינו, לרוב בהצלחה רבה.

     

     

    יבוא העובדים לישראל ובמספרים גדלים והולכים הם תוצאה ישירה של החלטות שלטוניות. החלטות  שבחרו לייבא עובדים במקום לחנך לעבודה. החלטות שבחרו לצעוד במסלול קל ונוח להביא מבחוץ מה שזול, כדי לחסוך מה שיקר. החלטות שלטוניות כלכליות המתאימות ככפפה למדיניותה של ישראל החדשה. בעשורים האחרונים התנתקה ישראל סופית ממדיניות של שוויון ודאגה, למדיניות חברתית הרואה את בניה כסרח עודף. מדיניות זו היא המשך לפיתוח שהגיע מארצות זרות, עובד קבלן.

     

    נכון ישנם יתרונות הומניים ביבוא העובדים הזרים, אבל הנזק לעובדים הזרים, להם ולמשפחותיהם הוא רב, אבל גם החברה הישראלית ניזקת מאובדן תחושת שותפות הגורל ומהרס הערכים החברתיים והקהילתיים שהחזיקו את היהודים בכל תלאות ההיסטוריה.

     

    מדינת ישראל המודרנית בחרה לצעוד במסלול "הקידמה" ויהי מה. מדינת ישראל שינתה את פניה השוויוניים לפנים חדשות שלי ורק שלי, אני וזה הכל. החופש האישי, הרצון האישי, השאיפות האישיות הם החשובים וזה הכל. אבל גם המעבר הזה לחברה ניאו ליברלית כלכלית וחברתית נעשה בדרך עקומה.

     

    התהליכים הכלכליים הקפיטליזם במקורם התייחסו לבחירה, לתכנון ולפיקוח, כדי שלא יווצרו כשלי שוק, וכאשר יווצרו, ניתן יהיה לתקנם.

    אבל הפיקוח, הארגון וההכוונה של העובדים הזרים  לא נעשה כפי שצריך להיעשות ולכן יצרנו מצב שבו נולד דור שני של  עובדים זרים, שלהם, לדור השני, הארץ הזו היא מולדתו. יש להם, לעובדים הזרים, קרובי משפחה רחוקים שם הרחק מעבר לים, אבל הם חלק מאיתנו ובשר מבשרנו. הילדים האלו הם ילדינו.

     

    המחשבה והשיח המחוצף בפרהסיה לגרש אותם, מבחינתם, לארץ זרה, זו הוכחה עד לאן הגענו. בשם היעילות, בשם "הסדר הטוב", בשם תהליכים אוטומטיים " הטייס האוטומטי" מגיע היום שבו נכנסות לתוקף תקנות והחלטות של מדיניות שהתגלגלה לה ללא מחשבה.

    גירוש ילדים והורים של עובדים. עובדים שהגיעו לפני שנים רבות ובנו להם חיים חדשים אצלנו נדרשים מתוקף תקנות להתנתק, לקום ולהסתלק.

     

    כמה אלפי אנשים בוחרים מרצונם להיות חלק מאיתנו, בואו לא נגרש אותם. בואו נקבל אותם.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      הרשימה מצויינת מיכאל, עוד לא ממש התאוששתי מהחלטות הקיץ הזה. בעוד חודש וחצי הילדים מועמדים לגירוש
      ואז יתחילו המאבקים מחדש. שוב נטלטל כספינה טובעת  מורים,ילדים והוריהם.. מה שמרתיח אותי באמת, זו היכולת לקבוע מדיניות ולא לבצע אותה. מחליטים לאפשר לפליטי שואה דארפורית ללמוד בארץ ואחר כך חוזרים בהם ופורצים לביתם באישון לילה ומכניסים לילדים פחדים חדשים, אחרי שבמסגרת לימודית הצלחנו לשחרר אותם. לא מבינה את חוסר האחריות הזה! למה לקלוט ילדי מהגריםואחר כך לגרש אותם? למה לתת מדינת מקלט למשפחות חצויות שניצלו ממסע הרג מקומי ואחרכך לחזור בהם ממתן החסות לחיים טובים יותר? למה יד שמאל לא יודעת מה עושה יד ימין? למה להשקיע בחינוך לערכים אם לא מאמינים בהם בכלל?
        5/8/09 16:08:

      מיכאל זה נשמע מעניין . אשמח אם תפרט על אותם שורשים היסטוריים שציינת

      אולי זה יתן לנו כלים כלשהם או לפחות כיוון לשבור את מעגל  "ההיסטוריה חוזרת"


      דליה, תודה על התגובה.

       

      את צודקת חוסר האחריות האישית והכללית שלנו פוגעת לא רק בעצמנו, אלה גם באחרים.

      לא הפנמנו כחברה, שיש השלכות למעשינו ולהחלטותינו. יש לתפיסה הזו שורשים היסטוריים, אבל זה לפוסט אחר.

       

      הסינדרום הזה מזכיר לי את סיפורי הילדים עמי ותמי, המכשפה המפתה את הילדים במתיקה וחנופה ואחר כך משליכה אותם לתנור.

       

      אני לא חושב שאנחנו רק קול קורא, בהחלט יש השפעה, אמנם איטית, אבל מחלחלת וברגע הנכון תוביל לפעולה ולשינוי.

       

      נראה כאילו אנו חיים בזמן שהסיסמה אני ואפסי שולטת, אבל אני בטוח שלא לעד.

      מיכאל

        4/8/09 17:04:

       

      אני קוראת את הדברים שלך ומסכימה עם כל מילה. יש תופעה כללית במדינה שלנו שאנשים לא לוקחים אחריות על המעשים שלהם. לכל מעשה שאדם עושה או לא עושה - יש השלכות על אחרים. זה נכון ברמה האישית וזה נכון עוד יותר ברמה הלאומית.

      כאשר מתקבלות החלטות ממשלה בלי חשיבה לטווח ארוך (עד סוף הקדנציה, שזה לעולם אפילו לא ארבע שנים) המחשבה היא איך לעשות לעצמי כותרות ולרשום על שמי הישגים. לא חושבים לרגע אחד מה יקרה מחר, מה יהיה עם האנשים אחרי שהיוזמה המופלאה שלי תיושם? אנשים מזמן איבדו את המקום הראוי להם בתפיסת העולם של החברה הישראלית

       

      עצוב.

       

      לי אין ספק שעכשיו החובה לדאוג לשלומם ורווחתם של הילדים שנולדו בארץ ושל הוריהם שחיים פה כבר שנים רבות - היא חובה המוטלת על אלה שאפשרו להם להגיע לכאן ואף עודדו אותם לעשות זאת - הווה אומר - החברה הישאלית.

      דרך אגב - גם לגירוש עצמו יהיו השלכות ויהיה מחיר - ומן הסתם גם את המחיר הזה לא ירצו האחראים לשלם וגם את הנזקים הללו לא יסכימו לתקן.

       

      אחת הבעיות היא שאתה ואני ועוד רבים כמונו - אנחנו לא יותר מאשר קול קורא במדבר