נקודת המוצא שלי לפני שהתחתנתי הייתי די פשוטה למען הגילוי הנאות. לא כיוונתי ממש גבוה כי באמת לא ידעתי מה זה ממש גבוה, ובכלל מה זה ממש גבוה? אשת קריירה מוצלחת? בשלנית בחסד עליון? אחת שתדע לאחוז שני תינוקות ביד אחד, וביד השניה תחסל ג`וקים? אני יודע שהייתה אהבה גדולה שהחזיקה לא מעט זמן, אולי לא תמיד שידרנו על אותו התדר, אך בסופו של דבר כל אחד מאיתנו כנראה נמשך לקטבים הנגדיים של סקלת הביחד.

נקודת המוצא אחרי שהתגרשתי כבר היתה יותר דיגיטלית, זה כבר עולם ומלואו. לא היו שם גירושים פשוטים ויש אחד מלאך כזה מתוק מתוק באמצע. מנסה עדיין לקטוף לו את הירח, אני עוד עובד על זה. אז הפכתי לביקורתי יותר, נחוש יותר, מחושל יותר, ויודע בדיוק מה אני צריך ומה לא. עוד שני חברים שלי התרסקו להם לביצה הזו קצת אחרי, מזל שכבר התארגנתי על חגורות הצלה לכולנו. החבר השלישי הצטרף למשפחה הזו לא מזמן. סטטיסטית? אם האחוז עומד על עשרים וחמישה אז שאר החברים הקרובים שלי אמורים להישאר נשואים. טפו טפו.

נכון או לא נכון? לא ממש מוכרחים להתפשר, אבל חייבים להתגמש. משפט שפעם מישהי אמרה לי בדייט. אתמול בערב, אחת מכוכבות הסדרה `מחוברות`, מישהי שאני דווקא די מעריך, פצחה לה במין מונולוג בו היא מתוודה שהיא לא מבינה למה היא צריכה להתנצל על זה שהיא כל כך רוצה רוצה אהבה מחד, מאידך זהו בעצם זה ההמון הסוען שאומר לה לבלוע את הרוק ולשתוק. בהיותנו אנו, הפנוים הלא ילדים כבר - יש דברים שהשתיקה יפה להם. כמה כאב לי עליה.

אז אתרי הכרויות הם אכן פלטפורמה מלאה בכל טוב של חומר אנושי הכמהה לזוגיות. האמנם? סטטיסטית ארבע מערכות יחסים בארבע שנים שאני גרוש זה טוב או לא טוב? טוב גם אני לא כליל השלמות ובטח שלא כליל החורש, אבל אז באים "המבינים" ובפרץ של פליאה: "מה איך עוד לא מצאת?". זה הרי ברור שאתרי הכרויות הם לא הערוץ היחידי שהבם אפשר להכיר את____ השלם את החסר. אבל הם כן הכי זמינים, נוחים ולמעשה קילוף השכבות הוא על אחריות המשתמש בלבד.

בשבועיים האחרונים היו לי שלושה דייטים. סדרתי? מי, אני?! לא אני פשוט מחפש פרק ב` וכל האמצעים כשרים. הייתי נחמד, אספתי, החזרתי, אפילו הזמנתי, אבל בעיקר התעייפתי. "אז רגע, יש לנו שאלה? זה כאילו פוסט מתבכיין על זה שאתה לבד, בודד, לא מוצא וכולנו צריכים לרחם עליך?" האמת שלא, זה סתם פוסט על תהיות אל עבר האגף שמאושפזים בו הלוקים במגפה החריפה יותר של ימינו - הבדידות, שאיכשהו הפכה לנחלת הכלל במקומות האלה שאני קצת יותר מבלה בהם. וגם אם זה על איזה בר במחוזותיו של הכרך הגדול עם אותה עיר נמל שבה האוניות לא עוגנות אף פעם. תאשימו את המגדלור. "אתה לא מגזים קצת?" ועוד איך, אבל יש לי כאן נקודה שאני מנסה להאיר באור נוגה.

הדייט השלישי שהיה לפני שלושה ימים, היה עם גרושה בלונדינית. יש לי חולשה לבלונדיניות זה לא סוד. ישבנו, דיברנו וגם שתינו. היא החכימה לספר לי שהיא בקשר מצוין עם הגרוש שלה, אבל לפני איזה כמה שבועות, ממש ביום שהיא הייתה צריכה לטוס לחו"ל, הוא ממש עיצבן אותה, אז היא שיחררה עליו בעיטה לביצים. אחר כך הם השלימו והוא לקח אותה ואת בתם המשותפת אל עבר נמל התעופה. איכשהו ישר דמיינתי את עצמי מאושפז (שוב פעם) והרופאים אומרים לי שם במחלקה שעקב סיבוכים הם נאלצו לקטוע לי אשך. מממ.... אמנם בלונדינית, אמנם גרושה, לא לא. 

המגוון ההטרוגני של כל הטיפוסים והטיפוסיות שם באתרי ההכרויות הוא עצום. אפילו אם תרצו או לא תרצו כבר בניתי לי איזה מערך פשוט של קטלוגים, זה עושה לי חיים קצת יותר נוחים. "פלא שאתה לבד? אתה עסוק בלקטלג אותן..." אז למה באמת יש עשרות של אתרי הכרויות, ומה באמת אומרת הסטטיסטיקה היבשה על כמות הפנוים פנויות ביחס לאלה שלא? למה אנחנו מתגרשים בכאלה אחוזים? או שמא אולי צריך לשאול למה אנחנו בכלל מתחתנים מבעוד מועד. למה זה נעשה כל כך מסובך? ואיזה קודקס של חוקים או איזה טסט צריך לעבור לפני שיוצאים לדייט. האם באמת יש אחוז כל כך גבוה של אלה שרוצים ללכת לישון לבד ולקום לבד בבוקר? וואלה.

רבים מחפשים את המושלם עבורם, אבל אין. רבים רוצים שזה יהיה הכי נוח, אבל זה לא תמיד. רבים רוצים שתהיה תקשורת, זרימה, וכל המנטרות שכבר רובנו למדנו לשנן בשיעור אצל הפסיכולוג הזה, או הסדנה הזאת. לדעתי זה פחד. הפחד של להרגיש באמת. של לדעת שמותר קצת להיסחף, שזה בסדר לא לדחות סיפוקים, וכן לשים זין על החוקים הטפשיים האלה. ואני טומן ידי בצלחת?

הנה אני פורס כאן את אשר על ליבי, את הגיגיו ומאוויו. אני אופטימי וממש לא מרגיש צורך להתנצל בפני אף אחד בגין זה שאני מחפש ודולק אחר אותה אהבה שמתיימרת להיות אהבת אמת. אף אחד לא אומר שזה אינסטנט, אף אחד לא אמר שזה יבוא מחר, אבל אני בהחלט מוכן, אני אפילו מעז לכתוב שיש לי קצת נסיון. ושימשהו יסביר לי כבר למה אני צריך להתנצל על זה שאני מתגורר בכפר סבא?

עמית