כותרות TheMarker >
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    עוד יום של חול

    68 תגובות   יום שישי , 31/7/09, 13:08

     


    היא התעוררה לאט.

    הרתיחה מים לקפה בוקר: כפית סוכר, כפית קקאו, כפית נס גרגרים, קמצוץ קינמון, מים רותחים. פתחה את המקרר להוציא חלב. אין מספיק.
    שפכה את השארית לכוס, וזרקה את הקופסא לפח. צריך לקנות, ציינה לעצמה.

    הפח גדוש וצוחה. קשרה את פתח השקית, הוציאה מהפח, שמה מחוץ לדלת.

    העירה את המחשב, התיישבה לידו והניחה את כוס הקפה הכמעט מושלם לידה.
    ענתה לכמה מיילים, נכנסה ללינק שנשלח אליה. בחנה את המצאי. חייכה לעצמה כשזיהתה את ההומור הדק. כתבה תגובה עם סימן שאלה.

    צלצול הטלפון הקפיץ אותה. ענתה בנחת. מה שלומך?... מה?... כן... לא, לא היום. אני קצת עסוקה... בכיף... יאללה ביי.

    חזרה למחשב, הרדימה אותו. רוקנה את המאפרה לשקית קטנה. הוסיפה לשקית שמחוץ לדלת.

     

    שמה את ה"סוונס" במערכת. קול גבר שר: "I'm so glad, I'm better then you..."

     

    נכנסה למקלחת הטובה. נתנה למים לשטוף לה את המחשבות ולרכך לה את הפנים.
    בזווית העין ראתה שהשמפו עומד להגמר. הזדמנות לנסות אחר. ריח חדש.

    יצאה עטופה במגבת גדולה בצבע אפרסק, ונכנסה לחדר השינה.

    פתחה את הארון והתלבטה מה ללבוש.
    מכנסי שלושה רבעים בצבע לבן עם גופיה אדומה? שמלה פרחונית קיצית?
    בחרה בשמלה. היא יושבת יפה על הגוף. בחנה את ציפורני הרגליים. הלק הורוד קצת מתקלף. לא היום. כבר לא.

    קרם פנים, בושם, איפור עדין, סנדלים קלות, מפתחות, משקפי שמש, סיגריות. בלי נייד. לא היום.

    יצאה לרחוב, שקית הזבל בידה. זרקה אותה לפח הראשי והתחילה לפסוע לכיוון מרכז החנויות.

    מולה הופיעה השכנה המבוגרת, המורה לפסנתר המדליקה, עם הזיק השובב בעין. מביתה נשפך באך לחצר למטה ומרחיב את הלב. היא חזרה על ההזמנה הקבועה שלה. תבואי לבקר, קפה, עוגה טובה. אז נתראה מה שיבוא קודם. בטח, תודה.

    המשיכה ללכת ברחוב רווי העצים, חולפת על פני המכולת הקטנה. המוכרת הרוסיה ישבה בחוץ על כסא ועישנה את אחת מהסיגריות הנצחיות לה. החליפו ברכות בחיוך. מה עם המטורפת? הגיעה היום? לא, אבל היא עוד תגיע.
    חתולים נאספו על הגדר בהמוניהם, לשעת ההאכלה. איכס, אמרה המוכרת וחייכה חיוך ספק מתנצל ספק קורץ.

    הנה, היא כמעט ברחוב הראשי. עצרה להקשיב לקולות מסביב. תערובת של קולות ילדים בחופש, עם טרטור מכוניות, צריחת טווסים ונהמת אריה. תערובת מוזרה. הבוגונוויליות באדום, ורוד, לבן, צהוב, צבעו את הגדרות מסביב לבתים.
    הרימה את המבט והבחינה לראשונה בסוכך עץ במרפסת בבית ממול. יפה זה. גם המטפס שמשתרג בו.

    רצועת הסנדל חרכה לה את העור מעל העקבים. עוד כמה צעדים בשמש הצורחת והיא על הכביש הראשי. מרחק יריקה מהסופר. מרחק צליפה מהקפה. מרחק הטחה מהקולנוע.

    התנועה שעטה בכביש. אוטובוס מספר 28 הגיח במהירות לכיוונה. הנה. זהו. זרקה את עצמה מתחת לגלגליו.

    רצועת הסנדל חרכה לה את העור מעל העקבים. עוד כמה צעדים בשמש הצורחת והיא על הכביש הראשי. מרחק יריקה מהסופר. מרחק צליפה מהקפה. מרחק הטחה מהקולנוע.

    הנה, היא כמעט ברחוב הראשי. עצרה להקשיב לקולות מסביב. תערובת של קולות ילדים בחופש, עם טרטור מכוניות, צריחת טווסים ונהמת אריה. תערובת מוזרה. הבוגונוויליות באדום, ורוד, לבן, צהוב, צבעו את הגדרות מסביב לבתים.
    הרימה את המבט והבחינה לראשונה בסוכך עץ במרפסת בבית ממול. יפה זה. גם המטפס שמשתרג בו.

    המשיכה ללכת ברחוב רווי העצים, חולפת על פני המכולת הקטנה. המוכרת הרוסיה ישבה בחוץ על כסא ועישנה את אחת מהסיגריות הנצחיות לה. החליפו ברכות בחיוך. מה עם המטורפת? הגיעה היום? לא, אבל היא עוד תגיע.
    חתולים נאספו על הגדר בהמוניהם, לשעת ההאכלה.
    איכס, אמרה המוכרת וחייכה חיוך ספק מתנצל ספק קורץ.

    מולה הופיעה השכנה המבוגרת, המורה לפסנתר המדליקה, עם הזיק השובב בעין. מביתה נשפך באך לחצר למטה ומרחיב את הלב. היא חזרה על ההזמנה הקבועה שלה. תבואי לבקר, קפה, עוגה טובה. אז נתראה מה שיבוא קודם. בטח, תודה.

    יצאה לרחוב, שקית הזבל בידה. זרקה אותה לפח הראשי והתחילה לפסוע לכיוון מרכז החנויות.

    קרם פנים, בושם, איפור עדין, סנדלים קלות, מפתחות, משקפי שמש, סיגריות. בלי נייד. לא היום.


    פתחה את הארון והתלבטה מה ללבוש.
    מכנסי שלושה רבעים בצבע לבן עם גופיה אדומה? שמלה פרחונית קיצית?
    בחרה בשמלה. היא יושבת יפה על הגוף. בחנה את ציפורני הרגליים. הלק הורוד קצת מתקלף. לא היום. כבר לא.

    יצאה עטופה במגבת גדולה בצבע אפרסק, ונכנסה לחדר השינה.

    נכנסה למקלחת הטובה. נתנה למים לשטוף לה את המחשבות ולרכך לה את הפנים.
    בזווית העין ראתה שהשמפו עומד להגמר. הזדמנות לנסות אחר. ריח חדש.


    שמה את ה"סוונס" במערכת. קול גבר שר: "I'm so glad, I'm better then you..."


    חזרה למחשב, הרדימה אותו. רוקנה את המאפרה לשקית קטנה. הוסיפה לשקית שמחוץ לדלת.

    צלצול הטלפון הקפיץ אותה. ענתה בנחת. מה שלומך?... מה?... כן... לא, לא היום. אני קצת עסוקה... בכיף... יאללה ביי.

    העירה את המחשב, התיישבה לידו והניחה את כוס הקפה הכמעט מושלם לידה.
    ענתה לכמה מיילים, נכנסה ללינק שנשלח אליה. בחנה את המצאי. חייכה לעצמה כשזיהתה את ההומור הדק. כתבה תגובה עם סימן שאלה.

    הפח גדוש וצוחה. קשרה את פתח השקית, הוציאה מהפח, שמה מחוץ לדלת.

    הרתיחה מים לקפה בוקר: כפית סוכר, כפית קקאו, כפית נס גרגרים, קמצוץ קינמון, מים רותחים. פתחה את המקרר להוציא חלב. אין מספיק. שפכה את השארית לכוס, וזרקה את הקופסא לפח. צריך לקנות, ציינה לעצמה.


    היא התעוררה לאט.


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/8/09 00:16:

      טוב זה כבר מזכיר לי שלושה דברים:

      1. וודי אלן עושה דאבינג נונסנס על סרטי קראטה.

      2. סרטים שפס הקול לא בסינק עם התמונה. נגיד בדיליי. נורא מצחיק משום מה. הגיבור בדיוק סיים לנאום ועושה מבט רציני וצפוף ואז שומעים אותו מאי-שם מלהג והורס לעצמו את הדרמתיות.

      3. סרטים מעולים (נהג מונית למשל) בדיבוב גרמני. אצלם עושים דיבוב להכל. שיבינו.

      או כמו שראיתי פעם ראשונה את 'מלאכים בשמי ברלין' בפסטיבל בחיפה, בתרגום סימולטני לעברית באזניה. מזעזע!!

        4/8/09 00:08:
      והכי מצחיק זה לצפות בסרטים בלי קול. אז גם מקס פון סידוב נראה אידיוט.
        4/8/09 00:03:

      כן. בקטנה. בקושי מורגש. מוות שולי.

       

      הכי מעניין זה לצפות בסרטים בסלואו מושן. פתאום הכל נראה עם משמעות. אמנותי כזה :)

        3/8/09 23:55:

      אפילו שכתבת לא שמח, הזכרת לי כמה היינו שמחים פעם להריץ סרטים אחורה.

      ו"אלהים (אם הוא) נמצא בפרטים הקטנים". נפלא!

       

        3/8/09 23:40:

      צטט: la nina 2009-08-03 23:20:18


      איזה יופי את כותבת. מייצרת אווירה ועולם.

       

       תודה לה נינה :)

      שמיחה שקפצת לביקור
        3/8/09 23:39:

      צטט: שקל תשעים 2009-08-03 23:17:19


      סוג של אנלוגיה למצבנו הקיומי מיכלי?(:........*

       

      לא חושבת. לא באופן אישי בכל אופן :)

      חשבתי על מישהו שמתכנן להסתיים ומשאיר הרבה דברים לא סגורים מאחוריו: שאלות שלא נענו, ביקורים שלא נערכו, שמפו שלא שומש עד הסוף.

       

       

        3/8/09 23:20:

      איזה יופי את כותבת. מייצרת אווירה ועולם.
        3/8/09 23:17:

      סוג של אנלוגיה למצבנו הקיומי מיכלי?(:........*
        2/8/09 14:31:
      להתעורר לתוך חלום :))
        2/8/09 14:24:

      יפה. ומפחיד. מזכיר לי סיוטים של חוסר אונים.

      משומה אנחנו נרגעים תמיד להתעורר.

      אבל להתעורר אל מה, לעזאזל.

        2/8/09 14:22:

      חברתי כתבה פוסט על היחס מרחב-זמן

      אם מעניין לך

        2/8/09 14:10:
      "הזמן הוא בו-זמנית... " :))
        2/8/09 13:08:

      צטט: מיכל* 2009-08-02 13:00:06

      תודה רבה לוסט האייוויי :)

       

      וויקיפדיה מרחיבה:

      "בפיזיקה הממד משקף את מספר דרגות החופש של תנועה במרחב"

      הממד הרביעי, הזמן, הוא המתעתע שביניהם

      מתעתע, כי הוא בו זמנית בעל מספר אפסי ואינסופי של דרגות חופש.

       

        2/8/09 13:00:

      תודה רבה לוסט האייוויי :)

       

      וויקיפדיה מרחיבה:

      "בפיזיקה הממד משקף את מספר דרגות החופש של תנועה במרחב"

      הממד הרביעי, הזמן, הוא המתעתע שביניהם

        2/8/09 11:35:

      מעניין ויפה. אהבתי את הרפטטיביות המרצדת במימד הרביעי. אני לא אוהב אנשים ששמים את שקית הזבל מחוץ לדלת.

      מעבר לסרטים שצוינו כאן, זה הזכיר לי את:

      "משהו קרה" של ג'וזף הלר

      "2 עמודים" של פ.גלאס
      ולמי שלא מכיר - מדובר במחמאה :-)

        1/8/09 23:27:

      צטט: מיא 2009-08-01 22:56:08

      צטט: מיכל* 2009-08-01 13:15:01

      התיק שלי מלא בסוגי פלסטרים כאלו ואחרים.

      לא שזה עוזר, כי ברגע שאת מתחילה לפסוע, הפלסטר המתוחכם מתגלץ'.

      אנחנו צועדים על פצעינו...

       

       דווקא לי יש פלסטרים צבעוניים משובחים בארנקי, אבל אכן, קשה להיות אשה

       

       שנאמר מאתגר?

      מזל שעברה תקופת המחוכים

        1/8/09 23:25:

      צטט: רוח האדם 2009-08-01 22:47:44

      "ההיה הוא שותק"

       

      "היה הוא אפור ושותק"?

      איך מתחבר?

        1/8/09 22:56:

      צטט: מיכל* 2009-08-01 13:15:01

      התיק שלי מלא בסוגי פלסטרים כאלו ואחרים.

      לא שזה עוזר, כי ברגע שאת מתחילה לפסוע, הפלסטר המתוחכם מתגלץ'.

      אנחנו צועדים על פצעינו...

       

       דווקא לי יש פלסטרים צבעוניים משובחים בארנקי, אבל אכן, קשה להיות אשה

        1/8/09 22:47:
      "ההיה הוא שותק"
        1/8/09 18:35:

      מידד זה שיר נפלא!!

      מצא חן בעיני מאוד.

       

      לי זה הזכיר את השיר של אגי משעול -

       

      תחנת קפה

      הכין קפה
      הדליק סיגריה
      התישב כמו סימניה
      בתוך עצמו.

      לא שהיה לו ענין מיוחד
      להסב אליו
      רצה רק

      שיהיה לו איזה
      מכאן והלאה

      אחרי שימעך את האש
      וילגום את שרידי פניו
      מן הספל.
       

        1/8/09 18:21:

      Jacques Prévert
      Breakfast
      He put the coffee in the cup
      He put the milk in the
      cup of coffee
      He put the sugar in the
      coffee with milk
      With a little sthingy
      He stirred
      He drank the coffee with milk
      and he put the cup back
      Without talking to me
      He lit a cigarette
      He made circles
      with the smoke
      He put ashes in the ashtray
      Without talking to me
      without looking at me
      He got up
      He put his hat on his head
      He put his raincoat on
      because it was raining
      And he left
      in the rain
      Without a word
      Without looking at me
      And me,
      I took my head in my hands
      And I cried

        1/8/09 13:15:

      התיק שלי מלא בסוגי פלסטרים כאלו ואחרים.

      לא שזה עוזר, כי ברגע שאת מתחילה לפסוע, הפלסטר המתוחכם מתגלץ'.

      אנחנו צועדים על פצעינו...

        1/8/09 13:10:

      צטט: מיכל* 2009-08-01 02:17:25

      צטט: מיא 2009-07-31 20:10:05

      סיוט משכנע ביותר, בייחוד הסנדל המציק עם הרצועה. טוב שעשית רברס.

       

       אוי כמה שזה מציק החריכה הזו

      את יוצאת בנון שלנט ומאבדת בדרך את האלגנט.

      יש לי עור דק במיוחד כנראה

       

       וממשיכה ללכת עוד ועוד, כבר צולעת, וחוזרת הביתה מדממת, כולך פצע וחבורה טרייה

        1/8/09 12:23:

      ממנטו - סרט שצפיתי בו שוב ושוב. סרט מופלא!

      אדם שאיבד את הזיכרון לטווח הקצר וזוכר את חייו רק עד הטראומה שגרמה לו לאבד את הזיכרון.

      הלופ הנצחי שהוא נמצא בו. חוסר היכולת להבריא כי החוויה טריה לנצח. כל כך עצוב וחכם הסרט הזה.

      הבניה ההפוכה שלו מבריקה.

       

      ודליה, המחמאות שלך מאוד מרגשות אותי. תמיד. לא מובנות מאליו בכלל.

      תודה גדולה!

       

      נניח סצנת הסיום של אנה קרנינה (רק ששם הייתה רכבת) בלופ אל-לה 'ממנטו''.

       

      לא אכתוב שאת מחוננת, כי זה מביך אותך.

        1/8/09 10:08:

      }{
        1/8/09 02:29:

      צטט: אחר40 2009-08-01 01:14:05


      ממש טוב

       

      מצחיק מה עובר לנו בראש לפעמים , אם רק אנשים היו יודעים

       

      אבל הם אף פעם לא

       

       נכון. כל כך נכון.

        1/8/09 02:28:

      צטט: shulamit near 2009-08-01 01:03:13

      הרוורסים וההתאבדות והריוויינד

      והלפני והאחרי

      עשו לי סרט במוח.

      מזל שבשבילה היא קמה לאט.

      זה טוב התעתוע הזה. רק לא כל יום מאמי.

       

       נראה לי שזה מסוג הדברים שאפשר לעשות רק פעם אחת, לא?

      תודה שולמית (לא לדאוג :))

        1/8/09 02:26:

      צטט: shai.h 2009-08-01 00:19:44

      המחשבות האלו טסות בראשי כל הזמן. היטבת לכתוב את זה. את הנזילות של החיים במחשבה ואת הקיומיות הבלתי מספקת
      של החיים בהרגשה.

       

       הנזילות של החיים... כן

      תודה שי :)

        1/8/09 02:25:

      צטט: צביאל רופא 2009-07-31 23:13:49


      היה רגע שכמעט נשברתי, אבל המשכתי.

      מצא חן!

       

       תודה צביאל.

      היה רגע שגם היא נשברה

        1/8/09 02:24:

      צטט: 1noga 2009-07-31 20:32:06

      ומה היה קורה לולא שמה לב כי השמפו אוזל,

      ומה גרם לה להיכנס מתחת לגלגלי האוטובוס?

      התעוררה לי אסוציאציה של הסרט "דלתות מסתובבות"

      כתוב נפלא ומעורר מחשבה על הלופ של החיים

      תודה לך

       

       או שזה לופ

      או שאלו החיים שלה שעוברים במהירות אחורה

      או שזה עוד משהו ברצף הסידורים של אותו יום.

        1/8/09 02:18:

      צטט: amitgot 2009-07-31 20:24:25


      מאוד מדבר אלי

       

      אני חושב שהשיר הזה של ז'ק פרוור מזכיר את הלך המחשבה הזה

       

       

       

       מידד, תודה על השיר

      ואני בטוחה שאם הייתי קוראת צרפתית גם הייתי נהנית ממנו :)

        1/8/09 02:17:

      צטט: מיא 2009-07-31 20:10:05

      סיוט משכנע ביותר, בייחוד הסנדל המציק עם הרצועה. טוב שעשית רברס.

       

       אוי כמה שזה מציק החריכה הזו

      את יוצאת בנון שלנט ומאבדת בדרך את האלגנט.

      יש לי עור דק במיוחד כנראה
        1/8/09 02:14:

      צטט: TSH5 2009-07-31 18:58:49


       

      בסיפור, החלק הטוב, שיש בו "ושוֹב",

      מה שאומר שהוא לא נגמר;

      במקום זה הוא מגיע מחדש לנקודת ההתחלה.

      אפשר לבחור שוב, אחרת.

       

      בחיים, אם לא נעשתה בחירה כל כך בלתי הפיכה, עדיין אפשר לבחור שוב, אחרת.

      אמנם הם אף פעם לא חוזרים לנקודת ההתחלה,

      אבל הם גם לא נגמרים עם כל טעות;

      כלומר שאחד החלקים הטובים, הוא שיש בהם "ושוּב".

       

       

       

       מתנצלת שהוצאתי לך את העוקץ מהתגובה.

      שיניתי את הכותרת...

      כן, אבל ה"ושוב" הזה לא באמת קורה. לא.

        1/8/09 02:13:

      צטט: דאז 2009-07-31 18:15:55

      שקט יפה ומעניין. יש עוד כאלה?

       

       כל יום. היכנשהו בעולם.

        1/8/09 02:12:

      צטט: m i n d the gap 2009-07-31 22:35:10

      אחרי שקראתי הצטערתי שקראתי את הכותרת.
      את חושבת שאני יכולה לקרוא שוב פעם מחדש ובלי הכותרת, או שזה אבוד ?

      פשוט מעניין איך הייתי מגיבה לזה.

       

      מאוד אהבתי.

      ריאליסטי מאוד בפרטים

      אבל התחושה היא קצת של חלום.

      שאפו !

      ! ופאש

       

       

       

       

       אני מגיבה לך קודם (שלא כהרגלי לענות לפי הסדר) כי -

      את כל כך צודקת !

      זו היתה כותרת בשבילי.

      התכוונתי להחליף, אבל מיהרתי לצאת לדרך... ושכחתי

      אני כל כך שמחה 

      שאת מבינה את הטקסט כמוני.

      תעשי עוד נסיון... מה את אומרת? 

        1/8/09 01:14:


      ממש טוב

       

      מצחיק מה עובר לנו בראש לפעמים , אם רק אנשים היו יודעים

       

      אבל הם אף פעם לא

        1/8/09 01:03:

      הרוורסים וההתאבדות והריוויינד

      והלפני והאחרי

      עשו לי סרט במוח.

      מזל שבשבילה היא קמה לאט.

      זה טוב התעתוע הזה. רק לא כל יום מאמי.

        1/8/09 00:19:
      המחשבות האלו טסות בראשי כל הזמן. היטבת לכתוב את זה. את הנזילות של החיים במחשבה ואת הקיומיות הבלתי מספקת
      של החיים בהרגשה.
        31/7/09 23:13:


      היה רגע שכמעט נשברתי, אבל המשכתי.

      מצא חן!

        31/7/09 22:35:

      אחרי שקראתי הצטערתי שקראתי את הכותרת.
      את חושבת שאני יכולה לקרוא שוב פעם מחדש ובלי הכותרת, או שזה אבוד ?

      פשוט מעניין איך הייתי מגיבה לזה.

       

      מאוד אהבתי.

      ריאליסטי מאוד בפרטים

      אבל התחושה היא קצת של חלום.

      שאפו !

      ! ופאש

       

       

       

        31/7/09 20:32:

      ומה היה קורה לולא שמה לב כי השמפו אוזל,

      ומה גרם לה להיכנס מתחת לגלגלי האוטובוס?

      התעוררה לי אסוציאציה של הסרט "דלתות מסתובבות"

      כתוב נפלא ומעורר מחשבה על הלופ של החיים

      תודה לך

        31/7/09 20:24:


      מאוד מדבר אלי

       

      אני חושב שהשיר הזה של ז'ק פרוור מזכיר את הלך המחשבה הזה

       

      DÉJEUNER DU MATIN


      Il a mis le café
      Dans la tasse
      Il a mis le lait
      Dans la tasse de café
      Il a mis le sucre
      Avec la petite cuiller
      Il a tourné
      Il a bu le café au lait
      Dans le café au lait
      Et il a reposé la tasse
      Sans me parler
      Il a allumé
      Une cigarette
      Il a fait des ronds
      Avec la fumée
      Il a mis les cendres
      Dans le cendrier
      Sans me parler
      Sans me regarder
      Il s'est levé
      Il a mis
      Son chapeau sur sa tête
      Il a mis
      Son manteau de pluie
      Parce qu'il pleuvait
      Et il est parti
      Sous la pluie
      Sans une parole
      Sans me regarder
      Et moi j'ai pris
      Ma tête dans ma main
      Et j'ai pleuré.

      J.PREVERT

       

       

       

        31/7/09 20:10:
      סיוט משכנע ביותר, בייחוד הסנדל המציק עם הרצועה. טוב שעשית רברס.
        31/7/09 18:58:

       

      בסיפור, החלק הטוב, שיש בו "ושוֹב",

      מה שאומר שהוא לא נגמר;

      במקום זה הוא מגיע מחדש לנקודת ההתחלה.

      אפשר לבחור שוב, אחרת.

       

      בחיים, אם לא נעשתה בחירה כל כך בלתי הפיכה, עדיין אפשר לבחור שוב, אחרת.

      אמנם הם אף פעם לא חוזרים לנקודת ההתחלה,

      אבל הם גם לא נגמרים עם כל טעות;

      כלומר שאחד החלקים הטובים, הוא שיש בהם "ושוּב".

       

       

        31/7/09 18:15:
      שקט יפה ומעניין. יש עוד כאלה?
        31/7/09 17:47:

      צטט: קלודט עטייה 2009-07-31 17:42:38

      יכול להיות שהמילונים שלי 'לייט' :(

       

       את מדי אקדמית, קלודט

      עזבי... מילה... תעקפי...

      (בטוב, כן?)

       

        31/7/09 17:45:

      צטט: איתן זקצר 2009-07-31 17:36:38


      מכירה  את  הצעירה מהכינרת  אשר  בגליל?

       

      כל  היום  הייתה  שרה  שיר חדווה  וגיל

      כל  היום  הייתה  שרה  שיר  אחד היא  רק  ידעה  ש

      הייתה צעירה  בכינרת  אשר  בגליל

      כל  היום  הייתה  שרה  שיר  אחד  וגיל

      כל היום  הייתה  שרה  שיר  אחד  היא  רק ידעה  ש

      הייתה  צעירה בכינרת אשר  בגליל  כל  היום  הייתה שרהשיראחדוגילכלהיוםהייתהשרהשיראחדהיארקידעה  ש 

       

       עד שיום אחד קפצה קפיצת ראש למים, ונתקעה ראש בחול רגליים באוויר

      ורק הדגים שאינם ארחו לה לחברה

        31/7/09 17:44:

      צטט: בהא 2009-07-31 17:33:55

      תכתבי בשתי הידיים, שמאל ימין  .ככה הדברים הולכים . למזלך המציאו המקלדת  :-)

       

       אתה בהא לתקן כל דבר שבור?

      יהיה בסדר.. יהיה טוב

        31/7/09 17:42:
      יכול להיות שהמילונים שלי 'לייט' :(
        31/7/09 17:36:


      מכירה  את  הצעירה מהכינרת  אשר  בגליל?

       

      כל  היום  הייתה  שרה  שיר חדווה  וגיל

      כל  היום  הייתה  שרה  שיר  אחד היא  רק  ידעה  ש

      הייתה צעירה  בכינרת  אשר  בגליל

      כל  היום  הייתה  שרה  שיר  אחד  וגיל

      כל היום  הייתה  שרה  שיר  אחד  היא  רק ידעה  ש

      הייתה  צעירה בכינרת אשר  בגליל  כל  היום  הייתה שרהשיראחדוגילכלהיוםהייתהשרהשיראחדהיארקידעה  ש 

        31/7/09 17:33:
      תכתבי בשתי הידיים, שמאל ימין  .ככה הדברים הולכים . למזלך המציאו המקלדת  :-)
        31/7/09 17:31:

      אתה מתכוון "תחליפי את היד הכותבת", אולי.

      זה לא סיפור לולאתי בדיוק.

      רגע, אולי כן.

        31/7/09 17:23:

      מוכר לי הסיפור הזה שהדיסק החיים נשרט איפשהו שם , והמנגינות חוזרות על עצמן .

      תחליפי העין הקוראת .זה מאוד יעזור .

      כתבת את זה בצורה מאוד יפה:-)

      סופשבוע נעים 

        31/7/09 17:03:
      מפיץ צחנה, נדמה לי
        31/7/09 17:00:
      מה זה 'צוחה'?
        31/7/09 16:57:

      אולי.

      ואולי בגלל שעוד סיר נשרף לה כששכחה אותו על האש.

      ואולי היא לא אוהבת את קו 28.

      ואולי כי זה נראה לה מרגש. משהו שהיא עוד לא ניסתה.

        31/7/09 16:26:


      "סיפור תמוה ומוזר"  כך כתוב על הכריכה האחורית

      של "הזר"    -

      .

      תגידי את האמת  - היא קפצה מתחת לגלגלי האוטובוס

      בגלל שהיה סוף יולי והיא כבר לא יכלה לסבול יותר את

      הכאב של רצועת הסנדל שחרכה לה את העור מעל העקבים  ?

      .

        31/7/09 15:28:

      צטט: מרוה אינדיגו 2009-07-31 15:23:09

      צטט: ord 2009-07-31 15:15:54

      צטט: מיכל* 2009-07-31 15:09:59

      צטט: ord 2009-07-31 13:59:22

      זה הזכיר לי תסרט של בלושי נדנה לי על יום שחוזר

       

       מי זה בלושי נדנה לי ?

      מסקרן...

       אל תהיי קשה איתי על הבוקר

      נדמה!!! התפלקה לי שם הנון בלי כוונה

      יש סרט כזה שהוא קם כל יום לאותו יום.... 

       

       

      "יום המרמיטה" אני חושבת...שדרן חדשות שחצן שנשלח לסקר את יום המרמיטה באיזה מקום קטן ומתעורר לאותו בוקר שוב ושוב ושוב...

      .

      אני מנסה לראות אם קל יותר ללכת לאחור או לפנים.

      טוב הפוסט

       

       כן. זה הסרט.

      תודה מרוה.

      נראה לי קשה לכל כיוון. אבל קדימה יותר מסקרן.

        31/7/09 15:27:

      צטט: ord 2009-07-31 15:15:54

      צטט: מיכל* 2009-07-31 15:09:59

      צטט: ord 2009-07-31 13:59:22

      זה הזכיר לי תסרט של בלושי נדנה לי על יום שחוזר

       

       מי זה בלושי נדנה לי ?

      מסקרן...

       אל תהיי קשה איתי על הבוקר

      נדמה!!! התפלקה לי שם הנון בלי כוונה

      יש סרט כזה שהוא קם כל יום לאותו יום.... 

       

       

       אה... נו, גם אני מפגרת... לא קלטתי :)))

      מכירה את הסרט הזה.

      זה לא בלושי זה ביל מארי נדמה לי.

      לפעמים אני מפנטזת שגם אני אוכל לחזור על יום של טעות עד שיהיה מושלם.

        31/7/09 15:23:

      צטט: ord 2009-07-31 15:15:54

      צטט: מיכל* 2009-07-31 15:09:59

      צטט: ord 2009-07-31 13:59:22

      זה הזכיר לי תסרט של בלושי נדנה לי על יום שחוזר

       

       מי זה בלושי נדנה לי ?

      מסקרן...

       אל תהיי קשה איתי על הבוקר

      נדמה!!! התפלקה לי שם הנון בלי כוונה

      יש סרט כזה שהוא קם כל יום לאותו יום.... 

       

       

      "יום המרמיטה" אני חושבת...שדרן חדשות שחצן שנשלח לסקר את יום המרמיטה באיזה מקום קטן ומתעורר לאותו בוקר שוב ושוב ושוב...

      .

      אני מנסה לראות אם קל יותר ללכת לאחור או לפנים.

      טוב הפוסט

        31/7/09 15:15:

      צטט: מיכל* 2009-07-31 15:09:59

      צטט: ord 2009-07-31 13:59:22

      זה הזכיר לי תסרט של בלושי נדנה לי על יום שחוזר

       

       מי זה בלושי נדנה לי ?

      מסקרן...

       אל תהיי קשה איתי על הבוקר

      נדמה!!! התפלקה לי שם הנון בלי כוונה

      יש סרט כזה שהוא קם כל יום לאותו יום.... 

       

        31/7/09 15:11:

      צטט: סמדר לומניץ 2009-07-31 14:24:27

      מצוין, מיכל. שקט וחזק מאוד.

      הלוואי והיתה נקודת חזור לפעמים.

      רוצה לומר  עוד, כי הטקסט הזה מעורר 

      רגשות ומחשבה, אבל לא מוצאת איך

      ומה לומר. מדבר אלי מאוד. תודה לך.

       

       

       

       תודה רבה סמדר.

      אמרת הרבה :)

        31/7/09 15:11:

      צטט: אלת האש 2009-07-31 14:21:27


      בהתחלה חשבתי שיש לך טעות בכפילות..אבל אז המשכתי לקרוא וחזרתי בזמן.

       

      בימים האחרונים אני חושבת עליך המון. ממש בלופ קבוע כזה. כנראה בגללך.

       

      מה עובר עליך?

      קחי כוס זכוכית ונפצי אותה על הקיר בחוץ.

       

      נו, יאללה, תרימי טלפון לפעמים. או תראי את פרצופך המתוק בחיפה ותני חיבוק.

       

      האמת, אין עצבים. אני רגועה מאוד באופן חשוד...

        31/7/09 15:09:

      צטט: ord 2009-07-31 13:59:22

      זה הזכיר לי תסרט של בלושי נדנה לי על יום שחוזר

       

       מי זה בלושי נדנה לי ?

      מסקרן...

        31/7/09 14:24:

      מצוין, מיכל. שקט וחזק מאוד.

      הלוואי והיתה נקודת חזור לפעמים.

      רוצה לומר  עוד, כי הטקסט הזה מעורר 

      רגשות ומחשבה, אבל לא מוצאת איך

      ומה לומר. מדבר אלי מאוד. תודה לך.

       

       

        31/7/09 14:21:


      בהתחלה חשבתי שיש לך טעות בכפילות..אבל אז המשכתי לקרוא וחזרתי בזמן.

       

      בימים האחרונים אני חושבת עליך המון. ממש בלופ קבוע כזה. כנראה בגללך.

       

      מה עובר עליך?

      קחי כוס זכוכית ונפצי אותה על הקיר בחוץ.

        31/7/09 13:59:
      זה הזכיר לי תסרט של בלושי נדנה לי על יום שחוזר

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין