מָצָאתִי שָׁם, חֲצָאִיּוֹת מַפְשִׁילוֹת בֶּרֶךְ. מָצָאתִי עֹנֶג קַו תֶּפֶר פָּרוּץ עַד אַגָּן כִּמְעַט. לְאַחַת הַשְּׁקוּפָה חָמַדְתִּי תַּחְתּוֹן לָבָן. וְאַחַת לֹא עָלְתָה בִּי.. חָשַׁבְתִּי עַל בֶּטֶן תְּפּוּחָהּ מְעַנֶּגֶת מַחְשָׁבוֹת אָחֶר כִּי אוֹהֵב בִּי. בַּדֶּרֶךְ, לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דפנה, תודה!
איך במעשה הטריוויאלי כל כך פורח עונג מאופק.
שיר נפלא נפלא.
דפנה.
מערבולת צבעים לך במתנה...
בכדי שיהיה באור
אוהבת ריח של מרכך כחול
תודה על כוכב
מזכיר לי שיר...
אחד
באיזו עדינות נאמרים הדברים...
אך, מכונת הכביסה.... לו רק ידעה לדבר.
אבל פיה נשאר ככה קפוץ ועגול, בהעוויה של קוהלת המלמל "הבל הבלים , הכול ימחה בהבל פיה של אבקת הכביסה.
טוב שמישהיא זוכרת מה עטפו הבגדים לפני שנפלו לתוכה שדודים.
ובאיזה זווית הם עשו זאת
חצוף:-)
בשמחה מרובה מאד!חייכת אותי המון
תודה
מכונת הכביסה. המפגש המשפחתי
עם כל האהבות, השנאות, הזימות
וכל הגועל נפש. אציץ מבעד לזאת
השקופה שלך. }{
שוקי