
| בילוי עם החבר'ה. לא הרגילים. חבורת נשים וגברים ומתקשה למצוא עצמי מוקפת בה. שיחות חולין טיפוסיות, פלירטוטי לשון, מבטים מצטעפים. אף אחד מהם כמובן אינו רוצה לדבר על מוות. וכשמנסה להסביר מדוע מעלה את הנושא ושבעצם אין הבדל בין חיים ומוות, נחבטת בחוסר הקשבה.
מהרהרת, עדיין בכל קבוצה יש את המלכה בה מעוניינים, את הזכר הטווסי שכל הנשים מעוניינות בזרעו ונזכרת בילדה שמנה שהיה לה כל כך קשה עם גופה. בדרך שתמיד ניסיתי להקטין את עצמי. להצטמצם ולחמוק ממטחי החיים, פתאום מגלה את הנשיות וזה נעים. יושבת זקופה, מחויכת נוכח המבטים ומתגאה בעצמי. לא על מוחי, או תפיסתי אלא על גופי.
ממוסמרת לעמוד נסתר ומובכת ממבטו הישיר. הנוטף זימה. הוא מתקרב אליי. הטווסי. עוקר בזהירות את המסמרים, קודם מרגליי ואז מידיי. מתיר את הקשרים מהפרקים ומהקרסוליים. מנתק אותי מהעמוד, מחליק גופי אליו וחופן. אבריו מתעוררים כדי להגיע אליי. עיניי ועיניו מתאחדות לקו אחד.
הלילה הנשיות שבי פרצה החוצה, ללא בושה או התנצלות. השילה מעליה את מעטה הילדות שנשאר בו ונהנתה.
ריקנות רגשית עוטפת, לא לטוב, גם לא לרע. שלווה. אולי הלילה, אתמלא תקווה, שיום אחד אני הגוף שלי, יהיו עצמי אחד. |
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פוסט שווה. תודה.
נהניתי.
עדיין שורד כאן?
אוהבת את תמונת הפרופיל שלך :-)
תודה.
יפה.
:) תודה רבה
מרגש.
לגמרי מרגש.
אצל כולם? אותו סיפור? הממ..
מדהים איך שאצל כולם, כמעט, זה אותו הסיפור.
והצלחת לגעת בנקודות הכי רגישות.
אוחח..ברור לך שזו התגובה שהכי שמחתי לקבל כאן, כן? :)
היה שווה לחזור ולהעלות רשומה ולו כדי לקרוא אותך!
גרטוש! האישה הכי מדהימה שהכרתי במחוזות הקפה!
ריקנות רגשית עוטפת, לא לטוב, גם לא לרע. שלווה.
אולי הלילה, אתמלא תקווה, שיום אחד אני הגוף שלי, יהיו עצמי אחד
מ.ר אהובה,
אני לא מתפלאת על כתיבתך הרגישה
והחכמה רק מתפאלת!
והרי זה בדיוק מה שכולנו מחפשים בעצם
שעה עגולה לגמרי,נקייה כולה,שהכל בה יהיה נכון.
ששום דבר לא יקרה בה לרעה,ששום דבר לא יזוז בה,
לא יחריד את מנוחתה.
ששום דבר בה לא ידחוף,לא יתריע,שהכל יתובל במנעמים,
בתורו,בשמו, בזכותו....(בזכותך)
שמעתה ואילך אתחיל בה לעשות את הדבר הנכון!
געגעתי נשומה....
חיבוק ענק
גרטה*
יאא אלון!
מה נשמע?
גמתה הצלחת לזהות?
התגעגעתי. קצת נו. אבל אל תתרגל. עדיין שונאת ת'מקום הזה :)
לא גירודים, ערגות
להשתיק את הילדה ההיא שמרעישה כל הזמן
שוכחת ש... מאד אישה
ש... הכי רגישה
ש... מתגעגעתי כל כך
דמעות של אושר
די נו, הצלחת לזהות? :) :)
תודה רבה!
אז מה, פתחת בלוג חדש?...תתחדשי!
את כותבת נפלא כהרגלך:)
*
:) תודה
יא וואל יא וואל (ההמשך, לא?)
כן. רוצה חיבור-אינטגרציה בין כל המערכות! בטח שיש..רק מחפשת שביל סלול שיוביל אותי לשם. יודעת שהשביל קיים בתוכי אבל קל יותר לצעוד לנצח על שביל סלול, ללא סטייה או מעידה אל בורות המים :)
יא ראב יא ראב?
בטח יא ראב, כולם רוצים להיות "אני" נטו
ואת רוצה חיבור - גוף-אני-עצמי
אין דבר כזה מותק, הכלי הוא משוכלל אבל הוא רק כלי.
איזה צאתי לאור..בכלל זה שייך לחרא ניו אייג'י, לא? :)
אהבה עצמית מגיעה אחרי מכה בדרך כלל..חבל שהחברה כה אכזרית..אשרי מי שנולד עם כוחות להילחם בחברה .. אני אוהב אותך על צאתך לאור..
יא ראב יא ראב?
וואו. איזו תגובה מפרגנת!
אהבה עצמית, הדבר הנכסף. אולי זה אף יתממש, כשאצליח להתיר כבלי העבר..
תודה :)
ידעתי ידעתי..שגם אם אשנה ניק, אצא, אחזור..לא אצליח לשנות סגנון. זה שתמיד יזהו אותי לפיו..אפפ
:) תודה
להצטמצם ולחמוק ממטחי החיים...
מעולה שלל שרב,מעולה(:*
יופי של שיר..כולו...
חזק ,נותן בראש ובהרבה אהבה,עצמית ובכלל.
שאפו!
די נו, אל תגזים. אני בסה"כ בחורה צנועה וחסודה. תגיד, הכתיבה שלי גם גורמת לך לגירוד אגבי שכזה בכל האיברים? מלבלב רפוי ועד הסדקים בקרסול? :) :)
אורן! אתה חאמוד אמיתי!
:)
את כל כך אישה ואין לך במה להתבייש או להסתיר...
ק ס ם