רישום אוטוביוגרפי של הנפש

TheMarker Cafeautumnרישום אוטוביוגרפי של הנפשרישום אוטוביוגרפי של הנפש

רישום אוטוביוגרפי של הנפש

רישום אוטוביוגרפי של הנפש

‎2

תכנים אישיים

2 תגובות יום שישי , 31/7/09, 17:57

איש ללא אוזניים סיפר לי על איך הוא חופשי מסטריליות.
מקיבעונות אובססיביים
(מטופשים)
חופשי מלעקוב אחרי אנשים מאושרים ברחוב ללטוש בהם עיניים.
להשוות אותם למה שיש לך, ולהתקפל לקונכיית התמרמרות
*
על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה?
אני מדברת על סיפור של מוות וחיים.
(המוות חשוב לחיים)
על תכולת נפש אחת מצרפת מולקולות לשנייה.
בלי ספר מתכונים שמודד גרמים וליטרים. אהבה פרוצה.פרועה.מתגפפת. שהבסיס שלה רך וקשה.
אהבה המחזירה חימר שהתקשה, לחול ומים. לצורתו המקורית, הגולמית.

נפש מתבצרת בעצמה עם השנים. כבר לא רוצה לשחק בחול. לבנות ארמונות.
ובחורף איש קרטיב אנושי.
הנפש כבר הפסיקה להאמין במטען הגנטי שהגיעה איתה. בסליל ההתפתחות.
(אישה חכמה אמרה לי: "התפתחות היא ספירלית. לעולם אין רגרסיה").

אני הולכת בדיזנגוף צופה בשכבות בידוד נוספות לשכבת האפידרמיס.
אני מצליחה להבין איך העור הינו האיבר הגדול ביותר בגוף..

במקום לכסות ערום דק (משגע) של נפש בעור מתקפל.
אפשר לעשות ממערכת החיסון לאיבר הגדול ביותר.
נחסן לב אחד שנפצע ונסדק ושכח שהוא לב.

ללב שעטוף בראש קל לשכוח שהוא לב.
גם אני כשהייתי עטופה בראש אחר שכחתי שאני מאיה.

*
יש שמקיזים ממני דם. ואז, אני תמיד מחפשת דלת צדדית. (דלת צדדית לשעת חירום. עליה להיות סגורה תמיד ואין לצאת או להיכנס בה.
בשעת שריפה הדלת תפתח אוטומטית)

אני סומכת על מנגנוני ההגנה שלי שיפתחו אוטומטית בשעת שריפה.
אם כי, יש מרווח של קו ירייה בין פחד להגנה.

לפעמים אני מתלבלבת ומפחדת כשאני צריכה להרגיש מוגנת/ גאה באני שלי.
ולפעמים אני נשארת עוד קצת ועוד קצת אחרי שהייתי צריכה כבר ללכת.
למה אנחנו נשארים תמיד אחרי שהיינו צריכים כבר ללכת?..

תובנות מוצאות אותי אחרי שנתתי את כל המילים שלי. אם נשארות בי מילים, תקועות בפנים (כמו אורגזמה לא ממומשת). התובנה תשב ותמתין. תדגור את הביצים שלה בשקט.
היא כבר יודעת את השווי שלה. אין לה נוצות טווס להשוויץ בהם.
היא תובנה. מטבעה ערכה גבוה.

תובנות סובלניות מחלחלות בי כשמגיע הרגע.

זמן הוא לא פקטור בחיי.
אני מרפה ממדידות של אחוזי אהבה. של מידות שמלת כלה. של סימני גובה חרוטים על קיר.

*
אני גם רוצה סובלנות של תובנה.

*
הייתי בכל מקום שיכולתי לברוח אליו. רק כדי להיות חופשייה.
וכל הזמן תהיתי איך להשיג חופש כשעומדים במקום. פחדתי שיגמר לי האוויר. (במרחב אחד יש גבול לאוויר שאפשר לנשום. ואז מתחיל סירקולציה של אוויר. ואז נכנסת שגרה. אתה מתרגל לנשום את אותו האוויר)

רציתי אוויר צלול. כמו של ההרים. או של מיץ תפוח.

במילים אחרות (נטולות מניירות בולשיוט), פחדתי מאינטימיות כדיאלוג.מכיסופים. משיר השירים. נו פחדתי. אני צועקת חזק בקולי קולות.

פחד מפחד מעצמו (מתכווץ ומתפוגג) כשצועקים אותו חזק.

גם תובנה שהגיעה אלי סובלנית.

*
יקיצה אחת מבקשת למלמל אותי ואני נותנת לה. ידיי מרפות מלהחזיק חזק את העבר.
אבא מסתלסל לי בשיער, נושר ממני לפתח המים הזורמים
(גם ביבים הם חלק ממני)

גם ביבים הם חלק מהאני. אין סוגריים.

*
אני מאמינה באהבה. (למדתי להסכים להאמין דרך מסע ארוך, אין סופי) אהבה שמדגדגת לי בבטן. זאת שעושה בי מחשבות פרועות ורגועות.

בלעדיה אני הוא לא אני.

בלעדיה כל החול שמקיף את שבעת הימים ירגיש כגרגיר אחד.

*
אני צוללת גם כשאין מטמון בקרקעית.כדי להיות נוכחת דרך כל היקום הזה.

(שמעתי את עצמי אומרת שאני מסכימה להיות נוכחת)

ואני אוהבת את זה ככה. לא להיכנע לקיר.

*
שום דבר לא ישנה את עולמי. לא רעידת אדמה שתסדוק קירות של בית אחד שבניתי. שתעשה פה מכת בכורות ולא יותר לי אפילו בית אחד להיכנס אליו. (והפכתי מנודה להסתובב בעולם הזר לקוי המתאר שלי.)

גם בלי מילים אמצא שפה.
אמצא ארץ טובה להניח את החיטה שלי. שתצמח בלי שום דבר המפריע לה, לא רוח ולא זיקים ולא רעמים.

מחמת כוח הצמיחה, שלא נכנע.

*
לבסוף, התברר לי בבירור מה שכבר ידעתי קודם. רק הכאב הוא שמזיז אותי ממקומי ומקרב אותי לעצמי. הוא זה שהופך את הלב למלוך על שאר האיברים. אולם עד שלא ידעתי מהיכן הדברים מגיעים. מאיזו עוצמה. לא הייתי נזכרת

במה שרק אני יודעת עליי. איך שרק אני יודעת אותי.

לא הייתי יכולה לבחור מחדש. (כל רגע זו בחירה) את עצמי. איך שאני רוצה. כמה שאני רוצה.

די לסירוס עצמי. די לחפש נקודות מוצא לזרמי מחשבה (זרם אם נותנים לו להיות, מגיע לבסוף בחזרה לנהר. לעומת זאת אם חוסמים זרם מחשבה לרוב הוא עושה סתימה. עולה על גדותיו ומכתים את הרצפה)

*
אנחנו סצנה שיקספירית. פעם קומדיה ופעם טרגדיה.

לבחור בתיבת עופרת (זהב וכסף הם חומרים יקרים, נוצצים ורעשנים. עופרת היא עמומה) היא זו שמביאה את האוצר האמיתי.

היא זו ההופכת אותנו מאורגניזם מורכב יותר מקוף --> לפרסונה ---> לדרך שמובילה קול לצוהר האמת
(הטקטיקה שאני נוקטת בה היא בחירה עקבית באהבה. יש כאלו שמשתמשים בפחד/כאב כדי למצוא אמת).

*

מילים של מוות וחיים. היום אני אוהבת את כל הפחדים שלי. זה לא אומר שהם מובילים את ההחלטות שלי, אבל זה אומר שכל לילה אני מנשקת אותם ומקריאה להם סיפור על מוות וחיים (או שרה להם מלמולי תווים) והם נרדמים שלווים.

פחדים אוהבים שמחבקים אותם ולא משאירים אותם לבד. הם מפחדים מהחושך והתנתקות מהאני. שמנסים להפריד אותם ממבנה אישיות הם צורחים חזק ואוחזים בכפות רגלים.לכן יש לחבק אותם חזק. לאהוב אותם.
הם ירגעו, ויתמירו עצמם לארוגת פטרוזיליה. או כוסברה. או גזר גמדי.

*

יש דברים שחייבים לעבור כדי להגיע לאינטימיות אמיתית נטולת פשרות עם עצמך.
נפש (לא מדחיקה) תעשה הכול כדי להוביל אותך למקום הזה. זה מה שהיא רוצה. להפוך עצמה מקוף לפרסונה לקול מהלך שלא מפחד מהאמת.
(קרקורי בטן נחשבים גם הם לקול)

ומה היא האמת...?

היא כבר מספרת לי את עצמה דרך התרגשויות קטנות
(המשגרות רישום של תנודות הלב אל תאי הראש והבטן).

*

יש דברים שחייבים לעבור כדי להגיע לאמת.
אני יודעת.
(אני מוכנה)

דרג את התוכן:

תגובות (2)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

autumn

1/8/09 09:21:

צטט: ARMAND 2009-07-31 21:16:47

אולי כבר שמתי לך את השיר הזה פעם מזמן...

לא ממש זוכר...

אבל זה מתאים לך באופן כללי - לא רק לפוסט הזה

זו לפחות התחושה שלי...

.

http://www.youtube.com/watch?v=0Osbhm3wHUM

FIND THE COST OF FREEDOM

BURIED IN THE GROUND

MOTHER EARTH WILL SWOLOW YOU

LAY YOUR BODY DOWN

(אני מעדיף את הביצוע של קרוסבי סטילס נאש ויאנג - אבל לא מצאתי ביצוע טוב ביוטיוב)