הולכת בלי יחפה
פוסטים פופולאריים
-
הצצה ראשונה
9/6/09 | 438 צפיות
-
הצצה רביעית
29/6/09 | 882 צפיות
-
מחשבות על המציאות
25/4/11 | 1011 צפיות
-
הצצה שישית
16/7/09 | 659 צפיות
-
זרימה נכונה
26/5/10 | 888 צפיות
-
בקשתך התקבלה
6/11/09 | 1078 צפיות
הצצה שביעית
| ~ ~ ~ כשספי הגיע הביתה בצהריים תשוש ממאורעות היום במכולת, פרידה ישבה במטבח ואכלה את הממולאים שהוא הכין אתמול "יש בפנים משהו חמוץ או שזה מקולקל?" היא שאלה וספי חשב לרגע ואמר "יש דובדבנים" והיא חפרה בקישוא שלה וליקטה החוצה את הגרגירים האדומים "זה לא כל כך מתאים כאן, עם הבשר והאורז" וספי, שגם ככה הרגיש לא מובן רק אמר "זה כל העניין פרידה, החמיצות שוברת את הטעם הרגיל, הצפוי" והוא פנה לחדר השינה, נשכב על המיטה, מביט בקורי עכביש דקים שנטוו באהיל המנורה. פרידה קראה לו והוא קם, בחוסר רצון, וניגש אליה, הביט בצלחת הממולאים, שלמה כמעט לחלוטין, מונחת למולה. "יש בעיה ספי" היא אמרה והציתה סגריה. והוא התיישב לידה, יודע שאם פרידה מעשנת, כנראה שזו בעיה רצינית. הוא חתך לעצמו עם המזלג שלה חתיכת קישוא ממולא "מממ... מעדן" מלמל וקרב את הצלחת אליו. פרידה זרקה את הסיגריה לכוס הקפה שלה, שנותרה בה רק תלולית בוצית קטנה ואמרה, מילותיה נפרדות זו מזו, כמנסה לחדד איזו סוגיה "נכון ... ש..הילד שלנו....רוצה....שנבנה לו...יחידת דיור?" ספי הנהן והמשיך לכיוון הפלפל הממולא, סבב את הצלחת מעט לכוונו. "ונכון....שיחידת דיור...שמותאמת לכיסא גלגלים...זו הוצאה...גדולה מאוד?" ועיניה התמלאו דמעות לפתע, וספי קם וחיבק אותה, כשהוא נותר לעמוד, ראשה על בטנו, ידו לטפה את שיערה הכהה."מה קרה פרידה?" הוא שאל והתיישב על ברכיו, פניו למולה והוא הביט בה בדאגה. "ספי, עשיתי טעות גדולה. אני מתביישת לספר. רציתי לעשות טוב, אבל...." והיא הציתה סגריה נוספת. ספי חזר למקומו, הוא שתק, הביט בצלחת שמולו ובטנו התכווצה מרעב. בשעון שמעל השולחן השעה שלוש ורבע, הוא ניסה להיזכר אם השעון ממהר או מפגר ולא הצליח."לפני שבועיים התקשרה אליי אישה וסיפרה שהיא שמעה עליי, שאני מיילדת טובה ויולדות אוהבות אותי. היא רצתה שאיילד את הבת שלה בתוך המחלקה. זו לידה ראשונה, אתה יודע, כל הלחצים. כמובן שאמרתי לה שזה בלתי אפשרי כי אסור בבית חולים, זו עבירה, יכולים לפטר אותי, כך אמרתי לה" וספי אמר "ברור" וחשב לעצמו אם זה כבר בסדר להמשיך לאכול. "סליחה שנייה, פרידה" הוא אמר וקם ונטל ידיים בכיור, באיחור. מלמל בשקט את ברכת המזון והמשיך לנגוס בממולאים בתאבון רב."אני שומע אותך" הוא אמר כשפיו מלא ופרידה קמה לחלון הגדול של המטבח והביטה לחצר הקדמית. "בכל מקרה, היא השאירה לי את הטלפון שלה, למקרה ואשמע על מיילדת אחרת, טובה, בבית חולים אחר, שכן מעוניינת. בשבוע שעבר, כשאיתמר דיבר על היחידה ואפילו בא אליי למחלקה ונראה כל כך מתלהב...." והיא יישרה את מבטה והוסיפה, כקרש הצלה אחרון "יוסף הילד בן עשרים ושבע, אתה בגילו כבר היית אבא!" והוא קם ופינה את השאריות לפח שמתחת לכיור ואמר "פרידה, תעשי לי טובה ותגיעי לעניין, אני רוצה להספיק עוד לנוח לפני ארבע" והיא הסתכלה ישירות אליו ואמרה "לקחתי את הלידה הפרטית. בתוך בית חולים ספי, בלי אישור ובלי רשות. לקחתי את הלידה הזאת כדי לעזור לאיתמר עם יחידת הדיור שלו" והיא נשמה נשימה אחת עמוקה וחזרה לשבת ליד השולחן."מה?" ספי שאל "ומישהו יודע?" פרידה הביטה בו, מנסה לנחש את עמדתו "מרכלים ספי, זו הבעיה" הוא רכן קדימה ודיבר בלחש, כאילו מישהו מקשיב, "איך עשית דבר כזה פרידה? איזה סיכון! באמת יכולים לפטר אותך, זה כסף מהיד לכיס ובלי רשות פרידה! את יכולה לאבד את העבודה, את מבינה את זה? ממה נחיה, מהמכולת? מהביטוח הלאומי של איתמר? הרי זה כתם שחור מה שאת עשית, אם יגלו את זה את אבודה! אבודה! בשום בית חולים לא ירצו אותך. אסור שזה ייוודע, תכחישי! תכחישי הכול" ובאותו רגע הדלת נפתחה ואיתמר נכנס מהעבודה החדשה שלו בתור שליח ברכב. פרידה הציתה סגריה שלישית ואיתמר גלגל את עצמו אליהם. "מה יש לאכול?" היא הרכינה מעט את ראשה, מנסה להסתיר את עיניה האדומות מבכי ואמרה "יש ממולאים של אבא" והוסיפה הערה, כדי לחסוך מספי עוגמת נפש נוספת "בסגנון סיני חמוץ" ואיתמר הסתובב לכיוון המסדרון ואמר "אני מבין, אז אני אתקלח קודם ואחר כך אשב לאכול" ומאחורי הגב של ספי הוא שיגר לפרידה חיוך קטן, חיוך שגרם לה להחליט באותו רגע איך לטפל בבעיה.
ספי שכב לנוח, אך לא הצליח להירדם. הוא שמע את איתמר מכין לעצמו ארוחה, הצלילים הקצובים של חיתוך הירקות על קרש העץ וצעק לו מהחדר "אתה מפסיד, הממולאים מדהימים" ואיתמר רק אמר "צריך לדעת להפסיד בכבוד. ככה אומרים לא?" והתיישב מול הטלוויזיה, המגש עם הכריך, על ברכיו.
. כל הזכויות שמורות לשרון בלודוברובסקי |
תגובות אחרונות
-
CHIVIBAR
בתגובה על מכתב געגועים
-
אילן (אישון )נחשון
בתגובה על לא כל יום פורים...
-
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
-
א ח א ב
בתגובה על יומולדת של ב
-
א ח א ב
בתגובה על אהובי היקר
-
א ח א ב
בתגובה על החופש והאהבה- בעיני המתבונן
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך יקירה
אני ממתינה להמשך בדריכות, במיוחד לאור העובדה ש"החמיצות שוברת את הטעם הרגיל, הצפוי" :)
זאת באמת התחושה שלי לפעמים בכתיבה....האפשרות לראות את כולם, מחדר לחדר, משיחה לשיחה..בלי להראות (-:תודה.
תודה מרוה, שמחת אותי בתגובתך, תודה (-:
מה שהיא אמרה. ככה בדיוק.
הייתי זבוב על הקיר בתוך הבית והמשפחה הזאת.
טוב גם אני מצקצקת על הממולאים
האנושיות, הפחד, הדאגה, האהבה
הכל עוטף את הקורא. מקסים
תודה לך אהובה (-:
או זה קטע משובח!
ממש יכולתי להיות שם, איתם במטבח,
להריח את הסיר עם הממולאים,
להרגיש את המבטים, ומה שבינהם....
שרוניני, את סופרת נפלאה!
מחכה כבר לראות את הספר בחנויות!
אוהבת אותך, רונית.
תודה מיכל, שמחה שהמילים נגעו בך.
אהבת את הממולאים עם הדובדבנים D-: ?..
האמת שממולאים זו מומחיות שלי, שאוכל לכתוב עליה פוסט שלם....
ואל תתני למתח להרוג אותך, חלילה! אוהבים אותך גרטה! (-:
אז תודה, כמובן, ונקווה שלא רחוק היום ותוכלי לקרא את כל ההצצות כרוכות יחדיו...
אני מקווה שהמסיבה רק החלה (-:
בסך הכל 21:20!! ואת תמיד מוזמנת, כמובן.
תודה על המשוב וסוף שבוע נעים, שרון
שרון יקרה, אני מבינה שהגעתי באמצע המסיבה, אבל לא חשוב. הכתיבה רהוטה, אהבתי איך האינפורמציה עוברת לא בלספר על אלא בתאורים וקטעת את הסיפור במקום טוב שהמתח נשמר.
תודה יקירה ו*
לאה
שרוני יקרה,
המתח הורג אותי...
והממולאים דווקא מצאו חן בעייני.
אז אחכה לההצצה הבאה....
אוהבת את כתיבתך.
שבת נעימה יקירה.
שלך,,גרטה*<:)))