| התחלנו בשישי, נפגשנו בחמישי ונפרדנו (אולי בפעם המאה) בשלישי. מקווה שזו הפרידה האחרונה... נמאס לי. רוצה לעבור את הפרידה, להתאבל ולעבור הלאה. היו לנו הרבה חלומות יחד. חלמנו לכתוב יחד ספר עלינו, שישלב מתכונים שהכנו יחד. חלמנו לגור יחד, למרות שטענתי כל הזמן שאתה משוגע. רק משוגע יחשוב שאפשר להתנתק ממשפחה, מלאום ופוליטיקה. הלו, אני ערבייה מוסלמית!!! רצית אותי ערבייה לייט, בלי שפה, בלי מוסיקה ערבית, בלי הצום של רמצ'אן ובלי החוקים על בתולין וצניעות, שקראת להם מטופשים וצבועים. כיאה לחולמנית, חלמתי על חיבוקים צמודים מול הים, על טיול לילי בלי חשש. חלמתי שנתחתן מתחת לכיפת השמיים, ושיגיעו ערבים ויהודים כאחד. שהחתונה שלנו תשלב את הטעמים של שנינו. שנרקוד לצלילי אום כלת'ום ושלום חנוך מול כולם . חלמתי שאם יוולד לנו בן נקרא לו אחמד. רציתי לראות את פרי האהבה שלנו. אם היה נולד, הוא היה מאד מיוחד. רציתי גם בת... היה לי גם שם בשבילה: אסיל. לדבר איתם ערבית ועברית (לא אנגלית כמו שהצעת רחמנא לצלן). שנחגוג חגים יהודים ומוסלמים, וביום העצמאות נישן עד מאוחר, ואחרי זה ניסע איתם ביום העצמאות לצעדת השיבה, נטייל בכפרים שנחרבו בארבעים ושמונה. רציתי שתתאסלם, כדי שאוכל להפגיש אותך עם המשפחה ועם כל מכריי בתור בן הזוג שלי. לא עשיתי את זה מעולם. רציתי את זה כל כך... הרי הגדרת את עצמך כאתיאסט. יהודי- מוסלמי... זה אפשרי. ממילא הרב והקאדי לא ייכנסו לבית. רציתי שתתאסלם כדי שמול אלוהים הקשר שלנו יהיה כשיר. מצד שני, לא רציתי להסתתר ולא רציתי לחיות חיים כפולים. רציתי להיות נינוחה, מעניקה. סבלתי כל כך בחודשים האחרונים כשהייתי צריכה לשקר ולתרץ תירוצים. ועכשיו אני מבינה שאולי כל החלומות האלה היו החלומות או האשליות שרקמתי. אולי זה לא היה החלום שלך... אולי חלמת על מטפלת שתנקה, תבשל ותרחץ אותך כשלא תוכל. למטפלת משלמים... אני עשיתי את זה בחינם, ועוד נזפו בי שאני מתרשלת. עכשיו אנחנו שני זרים. בעצם, אתה זה שזר לי. אני יודעת שאם היית זקוק לי הייתי עוזבת את הכל ומגיעה לעזור לך. אתה לעומתי לא תהיה משענת לא עכשיו וגם לא מחר. מחמוד דרויש ביטא את זה יפה כל כך כשכתב: "ועתה אני עדה שנוכחותך מוות, ועתה אני עדה שחסרונך מוות מכופל". אני רוצה לברוח הביתה... למצוא את הביתה ולמצוא את עצמי חזרה. |