כותרות TheMarker >
    ';

    אז לאן עכשיו?

    יומיים במחנ"ק ולא נחנקתי

    0 תגובות   יום שישי , 31/7/09, 20:30

     

     

    חום יולי מטורף הביא אותי למחנ"ק הנהגת חיפה של הצופים.

    בבוקר עוד קראתי באינטרנט כי פינו 400 חניכים מהמחנ"ק ביער עופר בגלל חשש לשפעת חזירים.

    בדחילו ורחימו צלצלתי למרכז הבוגר של התינוק שלי ושאלתי מה קורה.

    הבחור היה מותש מהיסטריית ההורים שטילפנו, וחלקם אף לא האמינו כי הכל בסדר, ובאו ושלפו את ילדיהם  הביתה.

    אצלנו, הוא אמר, באמת שהכל בסדר.

    נכנסתי לאוטו ונסעתי צפונה , התגלגלתי בשבילים  ביערות, לבד, באבק, והגעתי.

    "הורה מבשל" היה כתוב על המדבקה ששמו לי על החולצה.

    התנדבתי לבשל יומיים: יום אחד בשבט של התינוק שלי בן ה 13 ויום אחד בשבט של הבת שלי שמסיימת "מסלול" צופים ארוך לקראת הגיוס לצבא.

    אני עצמי בוגרת הצופים.

    מאז ומתמיד עודדתי את הילדים לקחת חלק בפעילויות הצופים.

    כשאני משווה את הצופים שלי לאלו של היום,  אני מצד אחד  מרימה גבה, אבל מצד שני אני ממש גאה.

    למשל נושא האחריות והראש הגדול.

    כהורה מבשל, הגעתי ל "מטבח" שנוהל בכל אחד מהשבטים ע"י נערה חביבה בגיל 17-18.

    לא עניין של מה בכך.

    חושבת שלא אמצא הרבה נשים בוגרות יותר, שכבר מנהלות משק בית, שהיו עומדות במשימה הזאת בכבוד כמו הנערות האלה, שאפו להן...

    כל אחת היתה אחראית על ניהול מטבח שהוציא שלוש ארוחות ביום לכ 200 חניכים, והכל מתוקתק, נקי ומסודר.

    הן היו צריכות להזמין מצרכים כל יום, לקבל אותם מהמטבח המרכזי, לדאוג לניקיון (אקוטי בתנאים בהם הן  תיפקדו, חום, אבק, זבובים...שפעת חזירים מאיימת בשערי המחנה....) להכין את האוכל עם צוות של חניכים צעירים יותר והורים מבשלים, הגשת האוכל, פינוי האוכל.... כאב ראש אדיר.

    והכל עם חיוך ובחביבות וברוגע, וללא אירועים טראומטיים.

    אני לעומת זאת, אזכור לדראון עולם את המחנ"ק בסיום כיתה ה', שסיימתי אותו בבית חולים עם דיזנטריה חריפה.

    ובל נשכח כי הם ישנו תחת כיפת השמיים, חשופים למתקפת יתושים, ללא מאווררים ומזגנים, התרחצו במקלחות שדה והשתמשו בשירותים כימיים.

    לפחות הילדים במיליה הסובב את הילדים שלי הם ילדי שמנת מפונקים, שהפלא ופלא ישנו ללא בעיה  ב"מיטות"   שהם בנו לעצמם מסנדות הכפותות אחד לשנייה.

    נודע לי כי  התינוק שלי,  שמקפיד מאוד על תנאי המחייה שלו בבית, התבלט ביכולת הכפיתה שלו....,

    זה הילד שלא מסוגל להרים את הגרביים שלו ולהכניס אותן לסל הכביסה... ובגיל מאוחר מאוד ביחס לחברים שלו הצליח לשרוך את שרוכי נעליו... והיום יודע לעשות כפיתה מוצלבת, מרובעת, מקבילה...

    לא גיליתי שום קיטורים, עצבים, נראה לי דווקא שהם נהנו מכל רגע והיו גאים בעצמם...

    בכללבכל שנה מביקור הורים אחד לשני, אני נדהמת לגלות מבנים צופיים אדירים שמאחוריהם עומדת מחשבה עמוקה, ועבודה סיזיפית קשה בטמפרטורות הלא-נוחות  של חום הקיץ.

    הם מקימים מבנים מסובכים, החל משערי כניסה לכל שבט, דרך חדרי אוכל דו קומתיים מדליקים , תאי הלבשה, וחיות ענק על פי נושא המחנה .המבנים המפוארים האלה לא נבנים רק לשם פרקטיות, אסטתיקה וחינוך דרך הידיים, אלא בעיקר עבור פרס שנותנת ועדת שיפוט למבנה המוצלח והמרשים ביותר.

    לי יש זיכרונות נעימים מהתקופה שלי בצופים.

    רציתי שהילדים שלי יחוו את מה שהיה פעם: המסעות, הטיולים, הפעולות, הגיוסים.

    עבורי הצופים משקפים את עולם הערכים שהיה קיים פעם - עולם פחות אינדיבידואלי, פחות ריאליטי וטלנובלות וטמטמת טמבלויזיה, היתה לי פנטזיה שהילדים שלי יחוו את הנעורים שהיו לי. 

    זה בהחלט לא קל, מול כל הפיתויים מסביב, אבל לשמחתי עם הבכורה שלי זה הצליח מעל המשוער, הצופים הפכו להיות המשפחה שלה, והיא הסכימה לוותר על הרבה דברים למען הצופים. 

    לפעמים קיטרתי, כי הנערה כמעט ולא נראתה בבית,  אבל במבט לאחור זה היה שווה.

    היא שילמה מחיר לא קטן על הפעילות הבלתי פוסקת, הן במישור המישפחתי והן בלימודים, אבל הרוויחה בגדול.

    הרוויחה מטען ויכולות שלא יכלה לקבל לא בבית הספר ולא במשפחה.

    הרוויחה כלים להתמודד עם העולם,

    הרוויחה ראש גדול,

    הרוויחה אתגרים פיזיים,

    הרוויחה טיולים ומסעות בכל חלקי בארץ,

    הרוויחה יכולת הסתגלות למצבים לא קלים,

    הרוויחה ערכים ונורמות התנהגות,

    הרוויחה אמביציה אישית לעשות עוד ועוד ועוד,

     

    יש תדמית לצופים כי רק החנונים לוקחים חלק בפעילות, אך זה ממש לא נכון.

    נהניתי להסתכל עליהם בין קילוף תפוחי האדמה וחיתוך הסלט.

    הם ככל בני הנוער בגילם, מחוררים בכל הגוף, מעשנים כשאף אחד לא רואה, שומעים רוק וטראנס ודאנס, לא יושבים ושרים שירי ארץ-ישראל, הם לא מכירים את השירים הללו.

    הם אחרים, אבל הם לא פחות טובים ממה שאנחנו היינו.

     

    היה נפלא במחנ"ק.

    אולי בשנה הבאה אשאר לישון בשק שינה מתחת לכיפת השמיים,

    אולי התינוק שלי יכין לי מיטת אפיריון מסנדות וכפיתות....

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      -li-
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין