נאמן למסורת שלו לחזור מדי פעם על הצלחות העבר מציג תיאטרון הספריה מחדש לפרק זמן מוגבל את המחזמר קברט.

חלק מהצוות בהפקות העבר התחלף אך הרמה והביצוע נשארו בדרגה גבוה מאוד.

קליף -סופר אמריקאי-דודי פרידמן-מגיע לברלין לכתוב רומן על העיר בשנות ה30 ערב עלית הנאצים לשלטון.ארנסט-טל וייס אותו פוגש קליף ברכבת מביא אותו לקברט שם הוא מתאהב בסאלי-הילה זיתון- זמרת קצת מופקרת בקברט.הוא שוכר בהמלצתו חדר אצל גב' שנידר-דליה פרידלנד .בהמשך הוא מעביר חבילה שנמסרה לו ע'י ארנסט.לגב'שנידר מחזר-שולץ-פאבל ציטרינל המחליט להציע לה נשואין.במסיבת האירוסין ארנסט שהפך לנאצי מציע לקליף להעביר חבילה נוספת.כאשר נודע לו השתיכותו המפלגתית של ארנסט מסרב ואוהדי המפלגה מנחיתים עליו מכות קשות.

קליף רואה כי המפלגה הנאצית השפעתה מתגברת.ארנסט מיעץ לגב' שנידר לותר על הנשואין כי שולץ אמנם גרמני אך יהודי.

סאלי המתגוררת עם קליף נכנסה בינתיים  להריון וקליף מציע לה לקחתה לארה"ב.היא מחליטה לעשות הפלה ולהמשיך בקריירה שלה ולא לנסוע וקליף חוזר למולדתו-אמריקה.

ראשית כל זה מחזמר עם תוכן והמלל איננו בא רק כדי לקשר בין הפיזמונים והריקודים אלא הוא חשוב ומתאר  את השינוי החל בברלין עם עלית כוחה של המפלגה הנאצית בגרמניה.

שלא כמקובל במחזמרים הסוף כאן אינו עליז.

לעומת זאת המחזמר שזור בשירים עליזים-מוסיקה-ג'ון קאנדר -פיזמונים פרד אב,ריקודים קצביים,סוחבים מעולים ובמידה מסוימת לא שיגרתיים-כוריאוגרפיה-אורי מורג ותפאורה יפהאך צנועה בהתאם למגבלות התיאטרון-במבי- ובימוי של ארתור קוגן שאינו מאפשר לך להשתעמם ולו לרגע.

משחקו של המנחה-צביקי לוין מעולה. הוא כריזמטי,יודע להנחות,לשיר,

לשחק, לבדר.

סאלי-הילה זיתון- מוכיחה שוב כמו באויטה שהיא יודעת להגיש שיר, לבצעו היטב ולשחק ולדעתי היא אחת התגליות המעולות של בית צבי השנה.

קליף-דודי פרידמן הוא בהתחלה תמים אך מהר מאוד רואה את המציאות החדשה ופועל בצורה הגיונית בהתאם.ארנסט-טל וייס יודע לשכנע ורואים את המהפך שחל בו עם עלית כוחה של המפלגה.

דליה פרידלנד שמזמן לא ראינו אותה על במה מקצועית מוכיחה שוב שכוחה עדיין עמה ואין קשר בין הרגשה וכשרון לגיל כרונולוגי.פאבל ציטרינל טוב מאוד בתפקיד המחזר מלא רגש ואהבה אך ראית המציאות לא היתה הצד החזק שלו.

לראות או לא לראות:שעתיים וחצי של הנאה שלמה בביצוע מקצועי תוסס של כוחות צעירים,חן נעורים ומרץ רב.