| כבר חושך והרחובות ריקים והשקט של יום כיפור עוטף את המכוניות המושבתות. ורק הלב שלי עוד מרעיש לו בפנים האם אתה חושב עלי כמו שאני חושבת עליך? על כל השנים המבוזבזות וכל האהבה שנגוזה ונשאר רק הכעס. ואולי זה רק הנוסטלגיה שלי ומהצד שלך הספר כתוב משמאל לימין בשפה אחרת, זרה לי.
השעון מתקתק לו ואני נזכרת בסרט שדיבר על עולם חסר זמן, וגם אני יכולה להיות אדון לזמן להזיז את התאריך במחשב לשנות מיום ללילה להיות אדון לזמן אבל לא למחשבות שצפות להן כרצונן מטרידות את מנוחתי גם בשינה אז הן מחכות שההגנות ירדו ומעלות במרץ את כל מה שאני מנסה להדחיק ביום.
ואני הולכת ליפול שוב ואני יודעת שזה יכאב. אני שומעת אותך נושם בשקט בפינה מחכה לי שאגש שאתפתה לך שוב ואפול. והדרך כל כך קלה לי והתוצאות מוכרות, כואבות. ושוב יהיה לך את מבט הקורבן כאילו אתה זה שמקריב את תומתך על מזבח החטאים שלך, אבל בינינו מה יש לך לתת כאשר הדבר היחידי שאתה יודע הוא רק לקחת.
|