כשישבנו היום, עמדת על סִפּוֹ של סיפור עצוב וטראומטי. עמדת שם והתלבטת. ראיתי איך מתחילה בגופך גאות שעולה במהירות. היה קשה לך להתבונן פנימה ולפגוש את הכאב שעלה לגרון. שם הוא נתקע. החלטת שלא. בלעת אותו במאמץ כמו היה גולה. בדיוק צלצל אלי מישהו. והנה את: Saved by the bell. ארגנת את עצמך מחדש. אחרי שכמעט דיברת על זה והחלטת שלא. ורציתי להגיד לך: כשיגיע הזמן - אני מוכנה לשמוע. |