0

14 תגובות   יום שבת, 1/8/09, 07:21

הריקנות ממלאת אותי בכלום

רוח נכאים חרישית. דכי אדווה מופרעת.

אוושת צמרות רוטטות בדממת הצהרים.

חריקת רהיט ישן כעין גניחה של ייסורים.

מילים עבשות שמתגוללות בעפר ואפר 

קרטוב אמת שמץ אפע, כתוב איין.

הריקנות מוליכה אותי שולל. פצימת

הצלב הבוער בשנת הצהרים, אינטרמצו.

עדי ליל נוקטורנו. שקר צורב, שבדומה

לרינת ציפורים, רחיפת פרפר בדמי, פרח

נפתח עם שחר, נוטים ללב המשורר

חיים

דרג את התוכן: