משיכת קולמוס
את מסתכלת עליו ורואה את חייך
מזל טוב גם לך אמא
הוא יודע, תמיד ידע שהחגיגה הזאת דו-משמעית עבורי - ציון יום ההולדת שלו וציון יום לידתו-יום הלידה עצמה. אני קוראת לזה "יום הלידה שלי". וכמו בכל שנה אני מתבוננת בו ורואה דרכו את נתיב חיי למן המפגש עם אביו מולידו, דרך ההריון ששיאו היה בלידה ועד הלום, את נתיב חייו שנשזר בנתיב חיי ושנים רבות היו מקופל בתוכו.
את השחוק והדמע והאושר עד כלות.
וכשאני מתבוננת בתמונה הזאת שלי שבפרופיל ורואה את האושר הנסוך על פני אושר עד הסוף, נטול כל עב, אפילו לא קצה קציה של עננה, אני מוצאת עצמי תוהה האם עוצמות כאלה של אושר באות מעוצמות זהות של כאב וכמעט שהתפתיתי לחשוב שכן אבל לא, כך נראיתי מתחת לחופה עם אביך מולידך כך נראיתי ביום לידתך כך נראיתי ביום חתונתך כך נראיתי ביום בו הולדת לי צאצאית וכך אני נראית היום.
בנצ'וּק, רק אתה יודע... היי, זה לא פוסט מזל טוב אלה הגיגים שעוברים בראשה של אם ביום ההולדת של בנה. |
תגובות אחרונות
-
הנץ דואה
בתגובה על רִיק ואימה
-
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
-
פלג קטנה
בתגובה על צ'יקיטיטה - לאחותי הקטנה
-
טומי טומי
בתגובה על The lonely shepherd
-
שיחה עם עצמי
בתגובה על אם החתן
-
יוסיפור
בתגובה על קראו לזה חלה
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
למה נדמה לי שכאילו אני כתבתי זאת?
אני יודעת בוודאות על מה את מדברת..
היטבת להגדיר.
בדיוק כך...הייתי שם כמוך אבל בדיוק!
ולגבי הנכדה
הו, כבר אורו פני
זה ספור אחר
את פשוט עוברת עוד פאזה בחיים שלך, פאזה שאי אפשר לתאר
רק כשחווים אותה, כמו שכשרק חווים אימהות,
יודעים אותה.
ושקדיה
תודה לך.
את יודעת פעם כתבתי פוסט
"סוף כל כלה ששונאת את חמותה שתהיה חמות בעצמה"
חבל שמחקתי.
אולי עוד אמצא.
זו לא קנאה
אבל שם כתבתי משהו - בערך תמצית הפואנטה:
"איזה עינוי זה לאמא לראות את עוללה גוזלה מכין תה בעצמו לעצמהו,
הבעל? זה ספור אחר, שיכין לבד ושאמ'שלו תתפלץ מצידי.."
הבנת את זה ברכה?
כשאת נשואה אז חמותך היא "אימאשךךךךךךך"
את שוכחת שאם יש לך בן אז יבוא יום ואת תהיי "א'ימאשךךךךךךך"
כשבנך מתחתן את הופכת להיות "הגר" -
לראות את הנער מנגד עושה עבודות שירות
ולאכול ת'לב בשקט, לבד, בחושך
ולדעת שהגוזל הזה סופג ת'אמא'שך
ואם היא כמו שאת היית בזמנו
אז לא לקנא בו....
כשבתך מתחתנת, כל העימותים ביניכן נעלמים,
בעיקר כשהיא יולדת,
היא חוזרת אליך ובגדול.
כתבת:
כשזה בן זה קשה מוות,
הוא הולך לאשתו ואת הופכת להיות חמות..יענו אמ'שלו... (אללה יסתור)
והוא נקרע בין שתיכן.
לגבי בת, אומרים שהיא נשארת אצל אימה.
אני עכשיו מצדיעה עד מעריצה לכל האמהות לבנים. זה צריך להיות נוראאאא.....
תגידי מה עושים עם הקנאה? הרי צריך לתעל אותה לאיפשהוא לעזעזל.
אוח...אומרים שיחסי בנות אמהות הן מורכבים. נכון....אבל יחסי אמהות בנים הם סימביוטים כל כך. את מגדלת גבר. מבין זרועותייך צומח לו גבר. קשה......נורא נורא קשה......
איזה מזל שיש לך נכדה. קצת להרפות את יודעת...
כף שמצאו חן בעיניך :)
תודה שרבית,
גם המילים שלך..כן,כן.
תודה נתי
את מרגשת בעצמך
הגיגים יפים.
כמה מדוייק כתבת, על השזירה הזאת של הילד בתוך ההורה, וההורה בתוך הילד.
איך נותנים להם לעוף גוזל? זה צריך להיות קשהההה....
כתבת נפלא ועמוק, כרגיל אצלך!
אני מקוה שהוא יודע הגוזל שלך איזה אמא מדהימה יש לו.
רואה דרכו את נתיב חייך,,
בחיבור בלתי נפרד,,,,,שילוב וצמיחה וחוויה מרתקת,,
אם גאה ונרגשת,
מזל טוב מכל ה♥
תודה
ושבוע מבורך לך ולכל המככבים/מגיבים/וגם למי שלא
שבתי וגם כיכבתי :)
שבוע מבורך
והתמונה -בסוף החתונה שלו - "עוף גוזל".
את יודעת איריס, בעקבות כתיבת הפוסט הזה,
שהרי כתיבה היא חלק מעיבוד (כך זה אצלי בכל אופן)
ובעקבות התהיות שהעלית,
אני חושבת שבכל זאת
לילד, אצל הורה חד-הורי,
יש מקום הרבה יותר דומיננטי בחייו של הורה,
כלומר נתיב חייו של ההורה מנותב הרבה יותר ע"פ צרכיו של הילד
ונתיב חיי הילד מושפע הרבה יותר מחייו של ההורה המשמורן שלו.
כבת להורים שלא התגרשו אני חושבת שאני יכולה להצביע על ההבדל.
אני הייתי חלק ממכלול חייהם של הורי
בעוד שחיי כאם חד-הורית, סבבו, על כל הרבדים שלהם, סביב הילד.
וואלה? מברוק
ותגיד, ברוח ההגיגים,
מעניין אותי האם כאב גם אתה מסתכל על הילד ורואה דרכו את חייך? אותך?
גם אתה נזכר בלידה שלו?
תודה למברכים
ובכל זאת, הגיגים.
וכמובן,
הרבה מזל טוב!
(:בכל זאת מזל טוב, הגיגים (משובחים) או לא :))
ברכות יקירה.
לצערי "בזבזתי את כל הכוכבים אז הנה:
*
מ-ק-ס-י-ם
מזל טוב