רוזה, כפי שנתפסה בעדשת המצלמה ברגע בו קלטה אותי

רוזה היא אלפקה שהבאתי מחוות האלפקות במצפה רמון לפני שבועיים. וזה מה שהיה.

הגעתי לחוות האלפקות עם הילדים שלי ובשניה שנכנסנו כל האלפקות התרכזו סביבנו כי אני מפורסם. אבל רוזה נדחפה לפני כולם ולא הורידה את העיניים ממני. ניסיתי להתעלם ולהמשיך הלאה, אבל רוזה הסתכלה עלי כל הזמן ונסתה להתקרב אלי. באיזה שלב, בעקשנות והתמדה, היא הצליחה לפלס לה דרך, וכשהיא הייתה לידי, במקום לבקש חתימה, היא פתאום ירקה עלי. שמעתי הרבה על היריקות של האלפקות אבל לא ידעתי מה זה, עד שזה קרה לי. אז זה נראה ככה. זה מתחיל ונשמע כמו שיעול חזק וחד שמלווה בטלטול ממוקד של הראש שלה קדימה, ונגמר בהפרשה חומה ורירית, בכמות גדולה מהצפוי, שמכסה את הידיים ואת הפרצוף שלי. (רוק- זה לא. יותר סביר- סוג של קיא) זה היה אחד הדברים הכי מעליבים שעשו לי בחיים. התחלתי לרוץ ולברוח, אבל רוזה רצה אחרי. אחד מעובדי המקום תפס אותה ואני הלכתי לשטוף את הפנים ואת הידיים תוך שאני מציץ לאחור ורואה שרוזה עדיין נועצת בי מבטים.

אחר כך עובדי המקום לקחו אותי לשיחה הסבירו לי שרוזה התאהבה בי וזאת הייתה הדרך שלה להראות לי את האהבה שלה ועכשיו אני צריך לקחת אותה איתי כי אחרת היא תתאבד. הם הסבירו לי שהאלפקות מתאבדות תוך שהן חופרות בור גדול, יורקות לתוכו עד שהוא מתמלא, ואז מטביעות את עצמן. 

הם אמרו לי שאני צריך לשמוח שזאת רוזה ולא אלפקה אחרת, כי רוזה היא האלפקה הכי יפה שלהם, ושאני צריך להיות מרוצה.

לא הייתה לי ברירה. אין דבר יותר חשוב מאהבה. ואין דבר יותר חשוב מהחיים של רוזה היפה. 

אז עכשיו היא אצלי בבית. הצבועים שלי קיבלו אותה ממש יפה. היא יורקת עליהם, והם מתפוצצים מצחוק.

אמנם נעלבתי בפעם הראשונה שרוזה ירקה עלי, אבל היום אני מבין שיריקה היא דרך נפלאה להראות אהבה ואני ממליץ לכם לירוק על כל מי שאתם אוהבים ולקוות שהם ירקו עליכם בחזרה

בצילום - רוזה היפה