אני כל כך מזדהה איתך יקירה.

חג אהבה שמח יקירתי...

סורי אזלו כוכבי...)-:

יייוווווווווווווווווווו  אימהות...... אני מציע לכולכן לשמוע את השיר עוף גוזל ולהפנים אותו.

הילד מגיע לשלב שבו אין שום דבר שאתן כאימהות (או כהורים) יכולים לעשות

על מנת למנוע ממנו דברים מסויימים. מה שאתן ציכות זה לתת לילדים הרגשה מספיק

טובה שהם יכולים לסמוך עליכם מתי שהם יצטרכו ואז כשהם יהיו בבעיה הם יספרו לכם עליה

לא יסתירו.

תסמכו גם על עצמכן שחינכתם את הילדים מספיק טוב שלא יעשו יותר מידי שטויות.

בהצלחה.

לילי כפרה עלייך..

איך אמרו הגשש החיוור..

"תני לילד להתבטא, הוא ילד יצירתי..."

Adolescence is perhaps

nature's way of preparing parents

to welcome the empty nest

But from my own experience

of three 'grown' children

there isn't a child who hasn't gone

out into the brave new world

who eventually doesn't return home

carrying a bundle of dirty clothes

חונקת...חופרת... תזרמי...

אמא תמיד אמא !

לילי היקרה.

ה"קטן" שלי מתוך ה-5 חייל קרבי.

מס'4 באוסטרליה, מטיילת.

תפקידנו כהורים לדאוג לילדינו.

זה טיבעי וזה נכון.

צריך לשחרר- אבל בבקרה כי הם טרם בגרו

ועדיין יכולים לשגות.

הדאגה שלך והדיאלוג ביניכם הוא הוא הבקרה המתבקשת ,

שידע שמישהו משגיח עליו ושלא מותר לעשות הכל- ללא דין וחשבון.

*

משה

(התגעגעתי. יש באשיר 6).

יקרתי , שחררי את החבל,

הילד כבר גדל.תני לילד קצת קרדיט.

 תחשבי שמלאכים שומרים עליו.

שולחת לך הרבה אומץ והרבה אהבה.

שושנה

בסדר,

בסדר,

שיכנעתם אותי,

צריכה לשחרר,

קשה לי, נשבעת לכם,

אני עוד לא מוכנה להפנים את עובדת

גדילתם של בני,

רק עברו 20 שנים מאז ילדתי לראשונה

14 שנים מאז ילדתי לאחרונה,

אולי,

חשבתי להמשיך עוד...

והיו לי תוכניות להביא עוד שלושה ילדים לפחות,

כן,

מה תמוה כל כך,

אני מרוקאית אם לרגע שכחתם

אצלנו סופרים בשישיות

בלי עין רעה...

אבל,

עכשיו,

כשאני מבינה מה זה אומר,

וצריכה לעבור הכל כפול שלוש,

וכל אחד בדרכו שלו,

נעשייתי דיי מבולבלת מהעניין,

ולא תגידו שיש כאן בנות שמגוונות

עבורי את הלך העיניינים

כולם בנים סביבי,

עד לא מזמן אפילו ייצורי על ארבע היו זכרים,

ואני צריכה להתמודד עם תכל סמיני הגברים

כולל אלו של האיש שלי,

כל פעם מחדש,

אז אולי אני מוותרת ליקום על עוד עולל נוסף,

ואתמודד עם מה שנוצר עד עכשיו

עד שיפרשו מהבית ויילדו ילדים משלהם

ואז אגדל את הנכדים שלהם

ואז אולי הם יבינו

אולי,

מה זה לדאוג כל הלילה עד שישמעו

את המפתח מסתובב בדלת

הבוקר,

ממש מוקדם

כאילו אין מחר

מצלצל אלי סוכן הנסיעות לקבל ממני

את כרטיס האשראי,

ביד רועדת הוצאתי אותו מארנקי

הקראתי לו את המספרים אחד אחרי השני

זהו,

אמרתי לאישי,

עת לגימת קפה ראשון בבוקר שקט בגינתנו

עכשיו זה ודאי

הילד נוסע לבולגריה

ויהי מה

ואני רק אשב לך צמוד לוריד

וקרוב לאונה

אנגב את דמעותי בחולצתך הלבנה

בתמורה לשלושה בנים מוכנים

תקבל אישה עייפה

אשר משבוע הבא לעוד הרבה שנים

תבקש ממך שיר ערש לפני השינה

וגלולת הרגעה

עד שישובו מהצבא

עד שישובו מטיול בהרים רחוקים

עד שיתחתנו

עד שילדו לנו נכדים

עד שנזדקן

אלא אם כן,

יש לך תוכניות משלך

שעוד לא הספקת לספר לי עליהם...

בהזדמנות זו,

מודה לכולכם על תגןבןתיכם היפות,

המחזקות והמעודדות,

אין לי ספק כי רובכם בעלי ניסיון

חלקכם נמצאים במקום שלי

ואף מתוכם קרובים מאוד

שיהיו לנו בריאים ומאושרים

ויחזרו הביתה בשלום

תודה

שלום ושבוע נעים,

למה אמא, למה בכלל,

אינך מאמינה בבנך בגלל,

שעוד לא נסע לחו"ל?

17  הנער- כבר לא בתול,

אז הוא "עם החבר'ה שלו,

ואוהב אותך ומספר לך כולו,

לבולגריה -יקפוץ עם החברים,

וזה במקום גיאוגרפיה ושיעורים,

יחזור בריא ורענן,

אחרי כיוף פנאן,

ויתגייס בגדול - להיות טנקיסט,

עם שריון מסביב, וגיל של פנקיסט...

כן, הגוזלים עוזבים את הקן, וזה קצת מדאיג, וגם אני עזבתי פעם קן, וזה מדגדג קצת בגרון. אז הזהר לך גור של אמא - יש גם אנשים רעים בכל מקום שתלך מחוץ לבית. אז שמור על עצמך, והעזר בחבריך.

אבל אמא, הרי בשביל זה בדיוק, את עמלה, גידלת את הגוזל שלך, בשביל שיצא בתוך מסגרת חמה של חברים, לא בודד. ושיהיה בריא ויחזור מהר, כי כשמתגעגעים הזמן - אפסי. והוא יחזור עם חוויות ועם תודה גדולה להורים . כי מי שעוזב בית ליום-יומיים , מעריך אותו מאוד כשחוזר חזרה.

אז תני לו לעוף , ולהיות גדול.

ושיהיה בכף ובבריאות.

כמה אפשר להבין אותך,

אנחנו דואגים לילדנו כל חיינו

וזה טבעי וזה בסדר.

עד גיל 18

לא הייתי מאפשר

זה לא מחנק בכלל

את צודקת

יש לך מזל אהובה

שלי כבר בגיל 11 עשה לי נא בעין ונסע....סאמר סקול   מאז עד עצם חודש זה....

שלך עוד מבקש ומסביר ....

חבל שאני קצת רחוקה עכשיו....עברה כבר יממה מאז שכתבת...אבל עשית את הדבר הנכון....בדיוק כך הייתי מציעה לך.

זהו.ההבנה כבר כאן מזמן.

הם לא שלנו.אנחנו שלהם.הם שלהם.וכרטיס האשראי...ברור שלהם!

נשיקה על המצח ושלחי אותו לדרכו .היי חכמה לא צודקת.ותמיד תמיד תמיד לקנות פליסטיישן.....

כמובן שמזדהה לגמרי

עם תחושותייך ודברייך

וילדיי אוטוטו מגיעים לגיל

הזה שצריך לשחרר ולתת לפרוש כנפיים,

המעבר הזה מהאם המגוננת,

המחליטה והקובעת את הבאות,

לאם שאמורה לעמוד מהצד ולתת

לילד להחליט עבור עצמו

ולקחת אחריות על בחירותיו,

הוא מעבר לא קל בכלל ואינו פשוט

וגם אנחנו לומדים יחד אתם

ומשתנים עם הנסיבות,

ונוצר מן סוג של איזון,אנחנו משחררים

אחריות והם לוקחים אותו,כמו שתמיד

הם לוקחים - את נפשנו,דאגותינו,אהבתנו

שמלווה אותם בכל רגע ומקום בחיייהם.

תגידי לבן שלך שאני אוהבת אותו

אוהבת אותו על יכולתו להיות מי שהוא בא להיות בחיים האלו,

שהוא לא פוחד להתנתק ולרצות בלי פחד,

שאין לו את הצורך לרצות אחרים ולצאת לא מרוצה,

שיש לו אומץ לעשות כל מה שאי פעם הפחיד אותך...

אנחנו ההורים גדלים ולמדים מילדינו את כל מה שחסר בנו,

הם כוללים גם אותנו וגם את האבא שלהם,

מה שאומר שיש בהם כבר הרבה יותר ממש שהבאנו אליהם מתוכינו,

אז כל מה שנותר לנו זה לראות אותם גדולים ולנסות להקשיב להם,

יש משהו בדבריהם,

הילדים שלי מפתיעים אותי כל פעם מחדש עם איזו יציאה שמשאירה אותי פעורת פה..

אני האמא שלהם, שיודעת מה טוב ומה רע... מסתבר שיש לי עוד הרבה להשלים,

ואולי הם הכתובת הנכונה..??

שיעור לחיים

*****

שחררי מותק שחררי

(-:

חתיך הילד...:)

שחררי...ממילא לא יעזור לנו כלום...הם עושים מה בראש שלהם*

אני מביאה את התגובה שלי ממקום קצת שונה משאר התגובות.

אני בת 17, אוטוטו 18.

רישיון יש לי, אבל חוץ מזה אני ילדה מפונקת לגמרי.

אני יודעת שאם אני אבקש משהו ההורים יגידו כן בסוף, וזה הגיוני (זאת אני, הבת שלהם:)

אבל לפעמים, חשוב להגיד לא, חשוב להראות דאגה.

ה"חונקת" זה עדיף מ"חוסר אכפתיות" ואני מכירה גם כאלו.

אם באמת לא מרגישים שזה נכון לשחרר, כנראה שזה עדיין לא הזמן.

אז נכון שעוד שנה הוא ינהג בטנק (הוא שישמור בקריה...) אבל זה עוד שנה.. וזו שנה קריטית שבה הופכים מילדים לבוגרים

זו שנה שמשתנים ומתעצבים בה מאוד, זה פרק זמן קצר שהוא בעצם ארוך מאוד.

אז, אני יודעת לפחות, שבתרוץ הזה, אני לא אשתמש.. (אולי גם האחריות שיפילו עלינו בצבא היא מוקדמת מדי.. מי יודע..)

תעשי מה שאת חושבת לנכון, ואם את לא בטוחה תנסי להתייעץ איתו, אבל בזמן רגוע... (אותו לילה היה יכול להיות טוב..)

בהצלחה בהמשך הדרך

ושיבלה הכי שבעולם בטיול:)

הי שונה,

אז ככה הייתי אומר לבני שגם הוא בן 17 בני הקטן

 {אני מחכך את ידי בהנאה כדי להגיב}

אני: " אתה יודע בני שאני שרוף על הת,,ת שלך " ומחייך.

הבן: "זהו אני יודע !! התשובה היא לא" מעמיד פני נרגן,,מיואש.

אני: " דוקא התשובה היא כן,, אבל יש לי תנאי,, בעצם שניים,,אולי שלושה,

        {ספק רציני, ספק מעמיד פנים}

הבן: " נו,, אבא!!,, באמת,,, מה אתה הולך להפיל עלי,,מרים את ידו

         ומגרד בראשו,, טוב, טוב,, מה? הוא מתעניין.

אני: " זורק לו ישר ולענין!!  50 אתה,,50 אני.{מבחינתי זה לא ענין של כסף}

דבר שני,,,אני מוסיף,," אנחנו מסכמים ועומדים בתנאי הקשר עם הבית

        בזמן הטיול.

הבן: מגרד שוב בראשו,, וממלמל ביאוש "מה,,מה,,50 ,,אבא!! באמת!!

אני {נכמרים רחמי אבל לא מראה } שואל: "כמה אני אוהב אותך ואתה אותי?

הבן: "אתה יודע שהרבה" מדגיש בקולו את כנותו.{הוא ילד פתוח}

אני שואל: "התשובות של כן או לא לבקשותיך מניין הן נובעות אצלי?

הבן: "מאותו מקום" הוא משיב.

אני: " אז תן לי חיבוק " אני מבקש [תמיד נהגתי כך בכל פעם שעמדתי

        לסרב לו בענין זה או אחר.} לאחר החיבוק אני מבקש ממנו לשבת מולי.

הבן:,, מתישב ולא יודע מה מחכה לו,,

אני: {בשיא הרצינות שאין אפילו צורך לגייס אותה, זורק את המילים לפנים שלו

      ללא פשרות},,רשיון לאופנוע ואופנוע רק אחרי שתקבל טנק, מטוס, אפסנאות,

      ווט אבר,, הא!! כן!! {אני מוסיף בהחלטיות} ו,,100% עליך!!

ואת תתחזקי, את שומעת!!

שחררי, שחרר.

אם כי לא מן הדאגות תשתחררי. אבל אין ברירה.

אין גיל שמפסיקים לדאוג לילדים

כאם כאשר תהייה סבתא את תמשיכי לדאוג כי ככה זה

העיקר שיהיו בריאים

שבוע טוב

מזי

לא את לא ......

את א  מ  א  וזהו

ותמשיכי כך וכן תדאגי והוא רוצה את זה למרות ההתנגדות

הוא גוזל שעושה עכשיו הרבה אויר עם הכנפיים .......

אוווווו, איך שהזכרת לי את עצמי,

רק שהבן בן 19

קשה מאוד לאפשר

קשה מאוד לשחרר

נכון שגדלו

אבל עדיין ההורמונים עובדים הרבה יותר מהר מהמוח.

ונכון הם חכמים ואינטליגנטים,

אבל חסרים עדיין ניסיון חיים

הפחד שלנו שומר עליהם.

לא נראה לי שתגובותייך מוגזמות

פשוט תחושות של אמא לילד מתבגר - הכי טבעי בעולם!

הנה, עוד אמא משוגעת והיא בכלל לא איזה טרחנית פולניה:))

נו לילושק'ה גם אני לא ישנה עד שהגדול<וזה לא נגמר שתדעי הוא כבר בן 21> תוקע את המפתחות לדלת ומשקשק במנעול.

הוא נוסע לחברה שלו, 20 דקות נהיגה ואני מבקשת אסמס כשהוא אצלה.

כשהוא יוצא משם כדי לחזור הביתה אני מבקשת עוד מסרון כי מה לשות הקטנים האלה בכבישים וזה מפחיד כי יש שם גם משוגעים בנוסף לכל.

דור אחר, עצמאי, החלטי, יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו. אנחנו צריכים ללמוד להניח להם קצת, הם באמת ילדים אינטלגנטים ואנחנו נשארים משוגעים.

שיהנה שם ואת תבואי פה לקפה, נעזור לך להירגע עד שהילד חוזר.

שבוע טוב יקירה}{

בארוחת הצהריים ,

סביב השולחן

יושבים שניים משלושת בני,

הנוסע לבולגריה והצעיר

האיש שלי שבישל את סעודת המלכים

ואני שהעירו אותי משנת יופי הגונה

הישר אל השולחן

אני מביטה אליו ואומרת,

עשיתי משאל עם אצל חברי בקפה,

נו, נו,

חשבתי להציע לך לשאול את החברים שלך

תראי שהם יהיו בעדי,

טוב, בסדר, יצאת מלך,

כולם שם בעדך,

אמרו לי לשחרר,

מספר שעות אחרי מתקשר הבן הגדול

כמעט 20

סיים היום את שנת היג' שלו,

אמא,

אני בדרך הביתה

יש לי שבוע חופש

ואז,

אז, אני מתגייס

10 באוגוסט,

אז תגידו לי עכשיו אתם,

בן אחד מתגייס

השני יהיה בבולגריה

הצעיר יבוא ויילך

אז אולי אתם רוצים להתחרט ולומר לי

הנוסע חייב לוותר !!

קשה, אבל אכן צריך לעיתים לשחרר. זה נכון במיוחד כאשר במילא אי אפשר למנוע...

אלירן. 

לא יעזור לך...חינכת אותו להיות חכם ממך - אז

"ככה את רצית אותו קחי אותו ככה עם כל מה שיש בו"

ואני זוכר איך הילד החצוף שלי אמר לגננת בגן חובה:

"לא באתי לגן שלך כדי שתעליבי אותי"

ופנה ללכת...

ההורים ארגנו משלחת להחזיר אותו

אני הייתי ביניהם

מין הסתם

להזדהות איתך אני לא יכולה כמובן ...

אבל אני כל כך

             כל כך

מתחברת למקום האימהי הזה

שדואג ואוהב ללא תנאי ....

את יודעת- כשהייתי עוד גננת

תמיד היו סיטואציות שבהן אמהות היו באות אליי

כועסות, מודאגות שהילד שלהן חטף מכה או אולי נשיכה .

לפעמים, הוא רק סיפר להן שמישהו מהחברים שלו בגן

רב איתו.

אני תמיד הייתי אומרת את אותו הדבר:

" אני מבינה את הצורך שלך לגונן ולשמור על הילד שלך

מכל משמר. רק שבחיים - זה לא ממש ריאלי. הדרך היחידה

הבלתי הגיונית - היא לעטוף אותם בצמר גפן ולהשאיר אותם בבית."

יכולה להתחבר לדאגה שלך.

באמת.

נשיקות יקרה.

אני משתגע מהללות האלו

אנחנו הורים ...

תמיד מסיימים כך את השיחות

אני אוהבת את כתיבתך.

להיות אמא- זו משרה לכל החיים. משרה עם המון לחץ ודאגה...

אני זוכרת שפעם שאלתי את סבתי (שהיתה די דאגנית ולחוצה) מתי תפסיקי להתיחס אליי כאל ילדה?.

היא ענתה לי בחיוך: גם כשתהיי בת 50, בעיניי את תמיד תהיי הילדה הקטנה שלי...

אך כל הכבוד לך ששיחררת...

הם גדלים מהר מדי...

מסתבר ש...

"אמא פולניה" זה מותג.....

עם גפילטפיש....

עם חריימה....

עם קובה....

מה שלא נשים על השולחן.....

אנחנו כולנו מותג של האימאות.

חיכיתי לילי יקירה למוצ"ש בכדי לנצנץ אותך ואת כתיבתך ...המשובבת והמשובחת*

שבוע טוב יקירה והרבה כוח בכדי לש ח ר ר.....

את הגוזל שיסע ויחזור בשלום.

לילי יקירתי

לא אין לי צורך בחבל

חש חנוק ממילא.

איך שהם גדלים לנו

והוא כלכך צודק, עוד שנה יפקידו בידיו טנק

ואת כל כך צודקת, הן את אמא לכל דבר ודבר.

שאלוהים ישמור עליו.

וממני חיבוק לך מלא אהבה.

אכן...לא קל הוא השחרור,באף אחד מצדדיו של המתרס לילי...(:

העיקר  שאת מצליחה לשחרר כל פעם טיפה יותר...בסוף תשתחררי גם את...בולגריה?עדיף שתשחררי כסף לאמצעי מניעה יקירתי...(: ובכיף,תני לילד לחגוג...הטנק יותר מדאיג...תאמיני לי..

מחזיק לו עשרים אצבעות בידיים וברגליים,נשמע בחור חמוד וחכם..כן,לילי...הוא כבר בחור...(:

צריך לסמוך עליהם ,מה שחינכת אותם עד עכשיו זה מה שתקבלי ,אכן נראה שחינכת ילד לתפארת ,צריך לחדד להם את הכללים להזכיר

 ,וחשוב לומר להם שאנו סומכים עליהם , 

אמא נהדרת,,,

מנסיון 

זה מה שמחכה לי...... פפפפ

טוב זה ידוע בכל העולם.

אמהות יהודיות חונקות!!

אם יש לך דאגות ויש לך פתרון, אז אין מקום לדאגה

אם יש לך דאגות ואין לך פתרון, אז מה הטעם לדאוג?
אומרים שמחשבה יוצרת מציאות לכן כדאי לחשוב טוב בכדי שיהיה רק טוב:)*

בהצלחה

כתבת יפה את כל זה..

ולענין עצמו ..

הרי הוא לא הבעיה פה.. אלא  הפחדים שלך

ובמקום להתמודד איתם .. כמו למשל להסיר לו שאת דואגת ואיך יוכל לגרום לך להרגיש פחות חרדה (מה שהוא "המבוגר" עשה לבד)

נכנסת לפינות שבסוף היית גם את בוגרת מספיק כדי לצאת מהן..

לא פשוט העניין אבל אין דרך אחרת וכמו שכתבת בסוף הוא מעז לעשות את מה שאת בקושי חלמת..

ואם ועל אף הכל בדברים אלה או אחרים את מרגישה/חושבת/בטוחה שאת לא מוכנה להיענות מצאי את הנימוקים העניניים ולפעמים גם חששות שלך הם עניניים ורלבנטיים, ואז גם תוכלי להסביר,

ובסופו של דבר הוא גם ילמד לקבל..

ומה העניין עם הסקיניז האלה כל הזמן  :))))

מה אני אגיד לך יפה שלי מה?

לא קל לנו לגדל...

גם שלי בת 17, עם זה היא עוד לא באה. אציל היא כבר לומדת נהיגה, ואתמול ספרה שאבא קונה לה אוטו

מה אני אגיד לך לילי, אתמול נולדה לי....וכבר צו גיוס ראשון היתה.

תגידי זה אומר שאנחנו מזדקנים או אין קשר????

מתה עליך ונשיקות ליפה שלך....לא הבן...

לאב יו

רעות

כל חיינו אנחנו מצמיחים לילדינו כנפים ..

כמה קשה לנו שהם מתחילים לעוף...

בפעם הראשונה מעוף קצר ולאט לאט הם ..ואנחנו לומדים....

 כתיבה נפלאה!!

מרגשת את.

 *

יקרה,

כל כך מבינה אותך,

יש לי בת בגיל הזה,

הייתה פעמים בח"ול,

בגיל 15 מטעם הסוכנות לחודש וחצי,

( כל יום התקשרתי לקנדה למחנה)

בגיל 17, לפולין מבית הספר

( כל יום התקשרתי לפולין)

החודש עוד לא בת 18 היא לפני יציאה לשנת שרות,

לתל- אביב......

ואני מנסה ,לעבוד על עצמי, לשחרר.

פתאום תל- אביב, מפחיד יותר מקנדה...

וכמו שאמרו חכמים:

" ילדנו הם הילדים שלנו,

הם לא רכושנו"

שיסע בשלום ויחזור בשלום.

ואנו נמשיך ללמוד, ולתת להם,

גם מה שלא נתנו לנו...

אריאלה באור האהבה

בתור אמא למתבגרים..אני כל כך מבינה לליבך

אבל כלום לא יעזור, הם תמיד יהיו חכמים יותר

ואנחנו לעד נדאג

זה טבעו של עולם.

כתבת מאד יפה

מבין אותך להכל יש תחליף חוץ מלאוצרות האלה...

אם לא אמא מי יגונן עליהם?

והילד, הוא מחפש את הגבול כדי לפרוץ אותו, כדי להרגיש בוגר.

הוא זקוק לגבול כמו לפריצה.

מבינה לליבך ותוהה

מתי זה יקרה אצל ילדיי

הגדולה בת 17 רק הוציאה רשיון

אך טרם צייצה לגבי חו"ל אך ביקשה לנסוע לאילת-דומה?

והקטנים עוד קטנים

אך לא משנה הגיל כנראה ולכל גיל

יש את הההתלבטות שלנו כהורים אם לאפשר או לא

אני בטוחה שגם במשימה זו תעמדי בגבורה ותעשי את ההחלטה

הנכונה ורק תהיי שלמה עם עצמך שעשית כמיטב יכולתך

בהצלחה

כתבת בשנינות כהרגלך

לא חשוב בן כמה הילד שלנו, הם לא שואלים אם אפשר, הם רק מודיעים שהם נוסעים, קונים אופנוע

ולנו לא נותר רק לפתוח את הלב והכיס ולהתפלל שהכל יהיה בסדר.

מכירה את התחושה.

חיבוק.

הגוזלים שלי עזבו את הקן
פרשו כנפיים ועפו
ואני ציפור זקנה נשארתי בקן
מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר.

תמיד ידעתי שיבוא היום
שבו צריך להיפרד
אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום
אז מה הפלא שאני קצת דואג.

עוף גוזל
חתוך את השמיים
טוס לאן שבא לך
רק אל תשכח
יש נשר בשמיים
גור לך.

עכשיו נשארנו לבדנו בקן
אבל אנחנו ביחד
חבקי אותי חזק תגידי לי כן
אל תדאגי ביחד כיף להזדקן

אני יודע שככה זה בטבע
וגם אני עזבתי קן
אבל עכשיו כשבא הרגע
אז מחניק קצת בגרון
מחניק קצת בגרון.

עוף גוזל...

א. אינשטיין

מישהי זקנה לימדה אותי פעם

ילדים קטנים, צרות קטנות, שמחות  קטנות

ילדים גדולים צרות גדולות, שמחות ענקיות

וחותמת לך זה ככה.....

פוזית*

זה קשה להודות...

אבל הוא צודק בכל מילה ומילה שלו...

"עוף גוזל חתוך את השמיים"

הילד צודק  בהחלט, בעוד זמן קצר יפקידו בידו טנק..

צריך ללמוד לסמוך עליהם ולתת קצת קרדיט למרות הפחד לשחרר.

אם את סומכת על החינוך שנתת לו אל תהיי מודאגת..

הם גדלים לנו מהר מידי..

בוודאי שהם מחנכים אותנו,

גם היום ובכלל אני לומדת.

וואלה.זה כ"כ קשה- אני מכירה את היטב- האופנוע,הצבא

המכונית וכל שאר הירקות..

חזקי ואמצי יקירתי .

כל אחד עובר את זה

או שתשחררי או שהוא יילך לבד

את תמשיכי לדאוג גם בגיל 80, לילדים לנכדים לנינים...

ככה זה נברא

בכל זאת - שוב שבוע רגוע

לעולם לא הצלחתי לעמוד מולם...

זה לא רק האינטיליגנציה...

זה המבט...

המבט החודר הזה...

את הרי בסוף תסכימי...

לעולם הם לא מתבגרים בשבילנו

הדאגה תמיד איתנו...

שתהיה לו נסיעה טובה ושיעשה חיים משוגעים**

לילוש מזדהה עם כל מילה

קשה לאהוב ולשחרר את הילדים האהובים שלנו 

אבל ככה נלמד לתת להם את הבטחון ולא ולהשליך עליהם את הפחדים של ההורים שלנו ושלנו 

חיבוק 

לא חשוב באיזה גיל הילדים שלנו....

ממשיכים לדאוג כל הזמן...

קשה אפילו לקבל את היותם עצמאיים ומבוגרים לצרכי

הצבעה לכנסת

רשיון נהיגה,צבא .....

צריך להיות חזקים להתגברולהתבגר איתם יחד ולמענם.

אין לי כוכבים.