לזה אני מספיק אחראי?

‎44

תכנים אישיים

65 תגובות יום שבת, 1/8/09, 11:29

שחררי, שחררי,

יאללללה איתך...

כמה פעמים אני אומר לך,

תפסיקי לפחד,

תפסיקי עם הפחדים שלך שיקרה לנו משהו

למה ,

למה את לא יכולה לסמוך עלי,

למה את לא יכולה לתת בי קצת אמון,

אני יוצא מהבית, את לא ישנה כל הלילה,

עד שאת לא שומעת את המפתח בדלת,

את לא נרדמת,

ככה זה בא לי מול הפנים כל פעם מחדש,

בשיחת טלפון ממרחק כשאני במשרד בתל אביב והוא בשרון,

מתקשר אלי,

איפה את, מתי את באה, אני צריך עזרה,

דבר,

אני אעזור לך בכל דבר, אתה הרי יודע,

אני הראשונה בשבילך

ולמזלך, גם היחידה

לפחות לעת עתה...

אני טס לבולגריה,

אה, נפלא, עושה עצמי שמחה,

כאילו בזה הרגע התקבלה ידיעה מרעישה על היוולדו של נכדי הראשון.

נוסעים כמה חברים לשבוע ימים,

חברים,

אני זוכרת, זוכרת טוב,

החברים מהמסיבה אצלנו בבית...

או קי ומה תפקידי בכוח ,

ככה מבלי לחשוב פעמיים על ההשלכות לכל השיחה שתבוא אחרי,

אני צריך את כרטיס האשראי שלך,

אין בעיה,

טוב, מתי את באה,

אה, אימא,

אני אוציא ביום ראשון כסף ואעביר לך לחשבון, אני רק צריך שתשלמי בשבילי אבל זה לא על חשבונך.

אפשר שנדבר בעוד שעה, כשאהיה בבית,

אשתה כוס קפה ביתי,

אחלוץ את העקבים ואפטר מהג'ינס שנדבק לי לורידים...

ואז יש מצב שישתחררו כמה כלי דם במוחי ואוכל לחשב בהיגיון את ההשלכות של כל אלה...

בולגריה אני ממלמלת לעצמי,

מאיפה זה בא לו,

הוא רק בן 17,

איך אשמור עליו כשאני כאן והוא שם,

אולי אטוס בטיסה מקבילה,

אהיה באזור שלו וככה אשמור מרחוק,

הוא לא יידע שאני שם ואני אהיה רגועה.

ואם חלילה יקרה משהו,

אני מייד אהיה בהישג יד.

אם יגמר לו ככה הכסף בפתאומיות,

אני אצוץ לו עם כמה מאות דולרים ואסביר לו שממש,

ממש במקרה הייתי בסביבה בדרך אל...

אולי אגיד לו שהוא לא יכול לצאת מהארץ ללא מכתב משני ההורים שהם מסכימים שייצא את גבולות המדינה.

שהרי חתמנו אביו ואני בהסכם הגירושין על תנאי זה.

אולי פשוט אגיד לא!!

לא נותנת את כרטיס האשראי שלי ואז הוא יוותר כי לא יוכל לשלם.

אולי פשוט אוציא צו עיכוב יציאה מהארץ ואז לא אני הבעיה.

כל הדרך הביתה אני מכינה את עצמי לשיחה הזו,

איך אני עומדת מולו ולא מאפשרת לאינטליגנציה שלו להביס אותי.

הוא ישן,

שעה אני מנסה כדי לצאת ידיי חובה,

הוא לא מתעורר.

רגע לפני שאני נעמדת כדי להיכנס למיטה,

הוא צץ מולי בעיניים חצי פקוחות,

למה לא הערת אותי , סיכמנו שנדבר

לא התעוררת ואני לא התאמצתי (לחשתי בליבי)

ספר לי על הסרט הזה שאני הולכת לעבור ואיני מכירה משום מקום אחר...

ואז הוא מתחיל לזרום עם הפרטים הטכניים,

ואני מרגישה איך הדם אוזל לי מהגוף,

לחץ הדם שלי נמוך באופן טבעי ועכשיו אני מרגישה נמסה כמו בדיל מותך,

אולי תוותר אני אומרת, ומביטה לתוך עיניו הנוצצות מהתרגשות של טיסה ראשונה לבד,

לא מסכימה אני מודיעה,

תעשה מה שנראה לך,

אני לא מסכימה לנסיעה הזו,

אני אסע בכל מקרה הוא מודיע לי,

תיסע, לא בהסכמתי

אני לא מתכוונת לשתף פעולה...

למחרת בבוקר אני יושבת על סלע בגינה,

המחשבות נודדות רחוק לכל מיני מקומות הזויים מאתמול.

פעם אחת לו היו מאפשרים לי לחזור אחורה בזמן,

האתמול היה נראה אחרת.

אמא,

אני שומעת מקצה הבית ,

אני בחוץ ... עונה

הוא מביא כסא למרגלותיי ומתיישב,

קחי דברי עם מי שאת רוצה, עם הסוכנות, עם ההורים , עם הילדים, רק שחררי כבר...

למה את אוהבת ככה שאת חונקת,

למה את לא יכולה לחבק מבלי לחנוק...

טנק, את קולטת,

טנק יפקידו בידי בעוד שנה,

יתנו לי נשק ביד וישלחו אותי להילחם

בשביל זה אני מספיק אחראי?

בשביל זה אני מספיק בוגר?

בעוד שלושה חודשים יהיה לי רישיון נהיגה,

בשביל זה אני מספיק אחראי?

הוא חוזר על המשפטים האלו כמו מנטרה שחודרת דרך נימי דמי הישר למוחי החשוף ללא הגנות אינטליגנציה של ילד מתבגר בדרגת מחוננים.

אגב, אני מתכוון לקנות אופנוע... בלי שום קשר לנסיעה ...

בואי נשאל אנשים שאת מכירה בסדר?

כמו תמיד הוא מתקשר לאחותי הגדולה, היא תמיד בעדו ולי אומרת, עזבי כבר את הילד...

היא לא עונה, היא בכלל בחו"ל.

טוב אז לאחותך הצעירה, היא לא עונה, כנראה שוב נרדמה על הכסא בבית קפה חולוני צפוף.

אני מתקשר לאיש שלך ,

תראי שהוא חושב כמוני...

גם הוא לא עונה... כנראה לא יכול לדבר הוא מלמל לי מתחת לשפתיו...

טוב,

אני אומרת,

בסדר,

ומחליטה לקחת אחריות על המצב ולא להוכיח לילד כמה אני חסרת כושר החלטה ואיך הפחדים שלי מנהלים אותי ...

מוסר לי את מספר הטלפון של סוכנות הנסיעות,

ביי אמא אני חייב לזוז לחברים, תתקשרי אלי כשתסיימי,

ומסמן לי בידיו בגלגול אצבעות ליד האוזן, ואחר כך בנפנוף יד ועוזב לטובת החברה.

ואני נותרתי בגינה עם הבטחה כי הכל יהיה בסדר,

הסכמתי לנסיעה,

מדברת עם סוכן הנסיעות והוא מבטיח לי לשוחח עם הורים של מתבגרים שחזרו משם בשבוע שעבר,

רשמתי אותך אני מודיעה למתבגר,

ביום ראשון נשלם,

ותדע לך,

אני סומכת עליך,

וממך אני למדה

כי כל מה שאתה עושה בחיים שלך

זה כל מה שאני לא העזתי לעשות בחיים שלי אז...

אני אוהב אותך אמא...

כך הסתיימה השיחה...

דרג את התוכן: