כותרות TheMarker >
    ';

    דמוקרטיזציה של הידע כשבירת יחסים א-סימטריים

    41 תגובות   יום שבת, 1/8/09, 13:19

    בימים האחרונים רוחשת קהילת המטפלים בכלל וקהילת הפסיכולוגים בפרט בעקבות פרסום כרטיסי מבחן הרורשך הידוע באינציקלופדיה האינטרנטית "ויקיפדיה".  
      המאבק שנוצר בין ממשיכיו של רורשך לבין ויקיפדיה הוא עוד ציון דרך במהפכה הבלתי צפויה שיוצרת פלטפורמת האינטרנט בכל הקשור למידע וליחסים א-סימטריים. כבר  בעשור הקודם דובר רבות על המידע הרפואי המציף את האינטרנט כך שכל אדם יכול היה להגיע לכל מידע בלחיצת כפתור. הצפת הרשת במאמרים מקצועיים יותר ומקצועיים פחות יצרה עבור הצרכן (במקרה זה החולה) נגישות  מצד אחד, אך גם קושי באבחון מהימנות מקור המידע מצד שני. כדי לפתור קושי זה קמו גופים שונים המהווים תו תקן לאתרים רפואיים, כמו Hon- health on the net
    פריצת הדרך בתחום הרפואה לוותה בשבירת האליטה המקצועית בתחומים נוספים. מעתה, כל הדיוט יכול היה להכנס למאגרי מידע של גופים אקדמיים, גופים מקצועיים, ניוזלטרים ובאותה מידה להיות שותף פעיל בהפצת ידע ע"י בלוג אישי, קבוצות דיון, קהילה וכו'. התוצאה של מהפכה זו היא שבירת הדיקטטורה על הידע. באתר דה-מרקר יכול "הסטוריון מלידה" לקבל אחוזי קריאה ופידבקים, השווים לפרופסור מן האקדמיה. מורה בבית הספר יכולה להביע דעתה בענייני חינוך, בדיוק כפי שעושה המנהלת של אותו מוסד בבלוג הפרטי שלה.
    המהפכה הבלתי צפויה יוצרת רעידת אדמה בכל מערך העמדות הידוע לנו ובכל היחסים הבלתי שוויוניים שהיו מוכרים וממוסדים. לפני שאגיע לעולם הטיפול, שימו לב לתופעה הבאה, המשנה אפילו את מה שנראה בלתי ניתן לשינוי: הדת. אתר "כפשוטו"  משרש את עמדת חז"ל ומציע כך: "כל פירוש עולה לקידמת הבמה ומוצג לגולשים אחרים שיכולים להגיב ולדרג אותו. לראשונה, משמעות התנ"ך הופכת להיות על ידי העם ובשביל העם. והכל, בשפה פשוטה וברורה לכל."  

    ומה קורה בעולם הטיפול? זה יותר מעשור שכל אדם יכול לקרוא מאמרים מקצועיים באינטרנט ,כמו גם ספרים שלמים סרוקים על ידי גוגל. אלה המעוניינים לקרוא בעברית יכולים להחשף למידע רב באתר "פסיכולוגיה עברית".
    אז על מה כועסים כל-כך חברי קהילת רורשך? הקלפים והפירושים הרווחים הניתנים להם, אינם סוג של מאמר תיאורטי אלא כלי פרקטי המובנה על ההנחה שהנבדק ייחשף למראה הכתם בפעם הראשונה (כלומר, בדיקת תגובתו הספונטנית לכתם),  ובדאי על כך שאין הנבדק יודע מהם הפירושים הרווחים לו. אומנם, הכרטיסים ושיטת ההעברה של המבחן פורסמו לקהל הרחב כבר בשנות השמונים בספר "Big secrets" שכתב וויליאם פאונדסטון, אך העובדה שהמבחן ודרכי הערכתו, שנמצא גם כיום בשירות בתי המשפט כדרך להערכת מסוגלות הורית לדוגמא, נגיש לכל בלחיצת כפתור, מעוררת אי נוחות אצל אנשי מקצוע רבים. מה שנראה מעט מגוחך הוא התביעה של ממשיכי דרכו של רורשך להסיר את התמונות מהערך באתר ויקיפדיה.

    המהפכה, יש להודות, היא בלתי נמנעת ואף אם יצליחו בתביעתם והידע יוחזק עתה, לא תהיה ברירה אלה לשחררו בעוד מספר שנים, שהרי כבר עכשיו ניתן לראות את הכרטיסים במקומות שונים ברשת.  החדשות הטובות הן שהידע כולו עומד להיות נגיש לכולנו, החדשות הרעות הן כי הוא יהיה נגיש לאלו שיעשו בו שימוש בלתי הוגן, והחדשות האובייקטיביות הן שכדאי שנתחיל לתת את הדעת:  מה תצור המהפכה ביחסים שבין רופא לחולה/ מטפל למטופל/ רב לתלמיד? מה ניתן וצריך לעשות כדי להגן על ה"צרכנים" מפני מידע בלתי מהימן? האם וכיצד ניתן להקל על אותו חלק באוכלוסיה שההצפה במידע תקשה עליו?  
    כבר אין רב שיתן את התשובות, הגיע זמננו לחשוב.


    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/8/09 20:29:

       

      היי לימור 

      כתיבה מעניינת ורחבת אופקים 

      ועולה לי התפיסה של פוקו בהקשר של דיון זה 

      תודה על המחשבה 

      אופיר 

        10/8/09 00:59:


      שלום לכל המשתתפים בדיון,

       

      נתקלתי היום בפוסט של פסיכיאטר בשם ירדן לוינסקי העוסק בנושא הדיון פה:

       

      http://www.thingsonmymind.com/?p=392

       

      ובכלל, יש שם בלוג מעניין בנושאי פסיכיאטריה ופסיכותרפיה

       

      שבוע טוב,

      לימור

        5/8/09 00:12:

      צטט: עינת אלוני 2009-08-03 08:26:59

      א. מרתק.

      ב. אני בעד, הפוסט הזה תופס אותי בזמן כתיבת עבודה המבוססת על ויניקוט. לשמחתי- אני לוגמת קפה בבית קפה מתחת לבית ומעלעלת במאמרים סרוקים מתוך אתר פסיכולוגיה עיברית ולא קבורה בקומה 3 בספריית האוניברסיטה. הידד למהפכה.

      ג. וגם- לדעתי המטפלים צריכים לחפש בלי הפסקה דרכים יצירתיות לחקור על עולם התת מודע של המטופלים שלהם. זה מגוחך בעיני שאותם כתמי רורשך ממשיכים להיות כלי דידקטי מקודש, כשהעולם מסתער קדימה במהירות מסחררת.

       

       

       

      הטענה של המתנגדים לפרסום היא שיש הבדל בין חיפוש החומר שאת עושה בשביל העבודה על וויניקוט מפרסום של כלי אבחוני ודרכי הפענוח של התשובות הנתנות למבחן. טענה בעייתית משהו. לאן על פי הבחנה זו יכנס המאמר שהבאתי קודם ציוני תוקפנות מורחבים ברורשך ?

      לא ברור...

       
        5/8/09 00:05:

       

      הי לימור

      הרורשך הוא רק אחד מכלי האבחון הקיימים, ויתר על כן הוא רק אחד ממרכיבה של בטריית אבחון קלאסית שמצליבה ממצאים מכמה מבחנים. איש מקצוע רציני לא יקבע אבחנה ודאית על בסיס אחד מהמבחנים הללו בלי לאמת אותה עם ממצאים מהמבחנים האחרים עם ההתרשמות הקלינית שלו ועם פרטים שנאספו באינטק יסודי. 

       

      תמיד מדהימה אותי המיסטיפיקציה שנבנתה מסביב לרורשך ואני חושדת שהאמנות הפלסטית שעשתה שימוש משלה כבתמי הדיו הסימטריים הללו ויותר ממנה הקולנוע ש"מפשט" תהליכים ומרדד אותם,  הם האחראים לעממיזציית הידע שיצרה את הדרת הכבוד המיסטית.

       

      וקצת יותר ברצינות, גם אם מי שמגיע לאבחון יכיר את הצורות הבסיסיות של הרורשך אין בכך אסון, על מנת לציינן כל אחת מאין סוף התגובות האפשריות (כדי לבחור מהן את התגובה הרצויה לטובת ה"זייפנים" ) נחוצה למידה רצינית, לי לקח כארבע שנים אקדמיות ושל התמחות בשטח על מנת לשלוט בחומר (:  מה לדעתך הסיכוי שתיצור חשיפה מהירה ושטחית וירטואלית? אני חושבת  שההפך, שעם מוכרות של הצורות ושל טכניקת ההעברה של הכרטיסים, מי שגגיע לאבחון,יהייה פחות חרד, ויהייה רק טוב יותר.

      בסופו של דבר כפי שנאמר כאן, המטרה של המקצוע היא לפעול לטובת האדם ולא נגדו וכל אינפורמציה שעשויה להפחית חרדה היא רק לטובת התוצאה.

       

       

       

      הי לימור

      הרורשך הוא רק אחד מכלי האבחון הקיימים, ויתר על כן הוא רק אחד ממרכיבה של בטריית אבחון קלאסית שמצליבה ממצאים מכמה מבחנים. איש מקצוע רציני לא יקבע אבחנה ודאית על בסיס אחד מהמבחנים הללו בלי לאמת אותה עם ממצאים מהמבחנים האחרים עם ההתרשמות הקלינית שלו ועם פרטים שנאספו באינטק יסודי. 

       

      תמיד מדהימה אותי המיסטיפיקציה שנבנתה מסביב לרורשך ואני חושדת שהאמנות הפלסטית שעשתה שימוש משלה כבתמי הדיו הסימטריים הללו ויותר ממנה הקולנוע ש"מפשט" תהליכים ומרדד אותם,  הם האחראים לעממיזציית הידע שיצרה את הדרת הכבוד המיסטית.

       

      וקצת יותר ברצינות, גם אם מי שמגיע לאבחון יכיר את הצורות הבסיסיות של הרורשך אין בכך אסון, על מנת לציינן כל אחת מאין סוף התגובות האפשריות (כדי לבחור מהן את התגובה הרצויה לטובת ה"זייפנים" ) נחוצה למידה רצינית, לי לקח כארבע שנים אקדמיות ושל התמחות בשטח על מנת לשלוט בחומר (:  מה לדעתך הסיכוי שתיצור חשיפה מהירה ושטחית וירטואלית? אני חושבת  שההפך, שעם מוכרות של הצורות ושל טכניקת ההעברה של הכרטיסים, מי שגגיע לאבחון,יהייה פחות חרד, ויהייה רק טוב יותר.

      בסופו של דבר כפי שנאמר כאן, המטרה של המקצוע היא לפעול לטובת האדם ולא נגדו וכל אינפורמציה שעשויה להפחית חרדה היא רק לטובת התוצאה.

       

       

      היי חמוטל,

       

      זוהי גם תפישתי.

       

       

      הנה ציור מתוך סדרת הציורים שיצר Gilles Balmet:

       

       

       

      מתוך האתר של Gilles Balmet:

       

      Untitled ( Rorschach )

      Untitled ( Rorschach ) is a series of paintings inspired Jackson Pollock 's dripping paintings and by the psychodiagnostic test of Rorschach which uses black symmetrical dots interpretations to compose a diagnostic. Here, the paintings are created on the floor with a pre folded canvas method, like a fan in paper. After that preparatory state, Gilles Balmet creates a complex web of black painting dripped on the pre-folded canvas and re folded it completly to transfer the painting on each sides on the vertical stripes. The result is an unfolded and complex web spread all over the surface of the canvas where everyone can project his interpretations on the anthropomorphic elements which appears with a new symmetrical and repeated order. The viewer can also play with the lines that belong to the first all over dripping of painting and which has been modified and interrupted several times to create new vertical and symmetrical ramifications.


      לימור

        4/8/09 23:51:

      צטט: אורון gan 2009-08-02 22:20:57

      אני מסכים שאין טעם להילחם בפירסום בויקפדיה. כפי שאמרת, מזה שנים אפשר להשיג גישה לכיתמי הרורשך ולפרשנויות שונות שלהם. עדיין, רורשך אינו המבחן ההשלכתי היחיד וקלינאי מיומן יכול להמשיך ולאבחן תוך שימוש במבחנים נוספים לרורשך (מה שכמובן כבר נעשה.(   בנוסף, ניבדקים שחוששים מסיבות שונות מהמיבחן ומנסים לילמוד את 'התגובות הנכונות', יתכן שיצליחו להסתיר את מה שניסו, אך  סביר שתוצאות המיבחן שלהם עדיין תצבענה על בעיות או הפרעות שונות, גם אם לא אלה שניסו להסתיר, כך שיצא שכרם בהפסדם  לגבי השימוש בבית מישפט-כאן אכן צפוייה בעיה משום שהאיבחונים המקובלים משפטית בדר"כ מבוססים על שיטת פרשנות הניתמכת במחקר סטטיסטי. איני בטוח מה זמינותם הגוברת של הגירויים תעשה ליכולת לבצע איבחונים קבילים ע"י בתי משפט וכו'.   את שאלת "האם, כפי שציינת, ויקיפדיה פרסמה את המבחן כיוון שהחליטה שהנזק שלו עולה על תועלתו?"  תשובתי היא שכיום אנו חיים בעולם בו המון השותפים למפעלי ויקיפדיה, כולל הרופא בחדר המיון, הם כיום "הגורמים המשפיעים בחברה" אשר ביכולתם לקבל את ההחלטה שהערך של חשיפת המיבחן עולה על הערך של המיבחן ככלי איבחוני דיסקרטי. זה המצב וזהו העולם בו אנו חיים וצריך להיסתגל לכך. כפי שאמרתי, להחלטה הזו יש מחיר אשר מפרסמי המבחנים מאמינים שכדאי לנו כחברה לשלם או שהם פשוט מתעלמים מהשאלה או רואים בה לא רלוונטית משום הקידוש של חופש המידה.   ונחזור למטפורת הרנטגן- נגיד והצלחתי לשכנע את העולם באמצעים שונים להפסיק את השימוש בצילומי רנטגן. ונגיד שאחד הטיעונים המרכזיים יהיה שהוא מאפשר לאורטופד פלישה מוגזמת ולא הוגנת לנבכי פרטיות גוף החולה. לכשאגיע לבית החולים עם חשש לשבר בעצמותי, הרופאים עדיין יצטרכו למצוא דרך לאבחן אם ומה שבור בגופי. השימוש בשיטות חלופיות יענה על השאלה אך יתכן שתהליך הבדיקה יהיה יקר יותר ו/או כואב יותר וכו'.   לפיכך, החליטו אנשים בעלי יכולת לקדם את פומביותו של מיבחן שפעם היה דיסקרטי. האם תפקידם גם לחשוב על ההשלכות של ההחלטה? ואם לא אז מי? 

       

      היי אורון,

       

      מטאפורת הרנטגן שלך אינה מדמה את המצב לדעתי. המצב אננו מצב של שכנוע העולם בהפסקת צילומי רנטגן אלא מצב בו העולם כולו מקבל דיווח כיצד ניתן לבצע צילומי רנטגן. מכיוון שכך, השאלות הנגזרות הן אחרות: האם הדיווח משפיע על צילומי הרנטגן? האם הוא יאפשר לשרלטנים לבצע צילומי רנטגן? האם הוא ישפיע על המצולמים? האם יהיה בו בפרסום תועלת למחקר?

       

      כן, תפקידם של המפרסמים לחשוב על ההשלכות וזהו אולי הצד החיובי שבתביעה שנעשתה נגד ויקיפדיה.

      אני מקווה שיש לנו מרחב קטן פה לחשוב יחדיו, מה השפעתו של פרסום זה ומהם גבולות הפרסום המקצועי שאנו שמים לעצמנו.

      אגב, בעניין זה, המאמר ציוני תוקפנות מורחבים ברורשך ראוי לפרסום או לא? קרב אבוד מראש, כבר אמרתי?


      לימור
        4/8/09 21:24:

      צטט: hadrons, many many 2009-08-02 06:49:20

      התמוגגתי מעצם הדיון.

      מלכתחילה יש בעייתיות במבחני השלכה היות והם סובייטיבים גם לערך הפסיכולוג שאמור לתת עליהם את הדעת...

      ובאשר לעיקר הדברים אם אפשר לרמות או לזייף מבחן סימן שמלכתחילה הוא לא אמין דיו כדי להוות אבן בוחן או דרך אבחנה של אישיות. מאימתי יש אישיות מזויפת ברמות של אנליזה?

      מכלל לא שומעים הן.

      ודווקא אני מכירה הרבה רבנים שמומחים לנפש בתוכינו עם כלים אבחנתיים חדים במיוחד. :))

      שבוע טוב ובלי תהיות מיותרות.

       

       

       


      יש תהיות מיותרות? אני תוהה...:))
        4/8/09 21:21:

      צטט: צור64 2009-08-01 21:39:16

      מזכיר את הבדיחה על ההוא שעובר מבחני רורשך אצל הפסיכולוג. בכתם הראשון הוא רואה אשה ערומה. בשני גבר ערום. בשלישי גבר ואשה ערומים יחד. אתה לא חושב שאתה קצת מקובע בנושא המיני - שואל הפסיכולוג. זה אתה התחלת עם התמונות המלוכלכות - עונה לו הפציינט.

       

       

      כן, לי אישית זה מזכיר אין סוף בדיחות :)
        4/8/09 21:20:

      צטט: ד"ר חיים שם דוד 2009-08-01 21:19:40


      שלום לימור, אהבתי את הפוסט שלך משום שגם אני מתלבט לא מעט בדרך הנכונה מצד אחד להעביר ידע תיאורטי ופרקטי בתחום פסיכיאטריה משפטית לעומת הצורך שלי "לשמור" את הידע במקצועי והמיומנות המקצועית שלי לעצמי. היום כל הידע שקיים בתחומים שאנו עוסקים בהם, מצוי באינטרנט וגלוי לכל. לא תמיד בעברית אך...גלוי לכל. לדוגמא, אני משמש בין השאר כפסיכיאטר צבאי. ישנם מספר אתרים ברשת שמדריכים חיילים כיצד להוציא פטור מהצבא. החיילים העושים שימוש באותן עצות לא מבינים עד כמה ההצגה שלהם אינה מקצועית ולפעמים יש לי הרגשה שמי שכתב את התכנים הלו משמש בעצם כמרגל כפול. הבעייתיות אינה מתמצה בהעברת מידע תאורטי שעלול לשמש לצד הנבדק בשימושיו השונים של מבחן רורשך (שאגב, אני לא נכנס לשימושיות שלו ולעמידה בתנאים בסיסיים של מבחן דאובר), אלא בעיקר בצורך בשינוי תפישתי של אנשי מקצוע לגבי היופי של האינטרנט. אף אחד לא חושב שאפשר ללמוד משהו מסובך כמו תגובות רורשך על ידי התכתבות!? האמת היא שאני לא מבין , סליחה, אני לא מקבל את קול הזעקה. לאנשי המקצוע המעריכים יכולות שונות יש כלים נוספים היכולים לתת מענה לאפשרות של "זיוף" תגובות במבחן רורשך. ד"ר חיים שם דוד, פסיכיאטר

       

      ד"ר שם דוד שלום,

       

      אכן, יש משהו בלתי סביר בטענה שחשיפת הידע תאפשר רמאות. אם אשתמש בהקשר שעשתה "ריקוד חופשי" לפניך, זה יהיה כמו לאמר שמישהו המתקשה ביצירת קשר יוכל לבנות זוגיות נהדרת אחרי השתתפות בקורס "איך לצאת לדייטים".

       

      לימור

        4/8/09 16:09:

      צטט: חמוטל. 2009-08-01 20:28:44

      צטט: מר רשתות 2009-08-01 14:50:03

      צד אפל נוסף של הדמוקרטיזציה הוא העליה במספר השרלטנים הבורים ומוצאי פתרונות הבזק והקסם, המכוננים יחסים א-סימטריים עם קהל של הדיוטות; וזה מתרחש לא רק ברשת, אלא גם ביחסי פנים-אל-פנים. 

       

      אילן  הקדים אותי וכתב את זה לפני, אבל ביטא מה שהייתי כותבת בעצמי.

      האם במסגרת היחסים הא-סימטריים בינינו עלי לככב אותו?  קריצה

       

      במסגרת היחסים הסמטריים לכאורה ביני לבין אילן, כנראה שכן, כנראה שעלייך לככב אותו.

        4/8/09 16:06:

      צטט: ירון אבני 2009-08-01 17:32:19


      חשיבה ביקורתית היתה ותהיה הכלי החשוב ביותר לכל אדם חושב.

      הצרה שחשיבה ביקורתית דורשת מודעות עצמית ויושרה (אינטגריטי) - שתי תכונות שלא קל להשיג אותם.

       

      אחד מאלה שכנראה כן יש לו חשיבה ביקורתית הוא הפסיכולוג זימברדו שטוען בהרצאה על מבחנים פסיכולוגיים

      שהסיבה העיקרית שממשיכים להשתמש בהם היא שהם מפרנסים המוני פסיכולוגים.

       

      לא שאני חושב שיש משהו רע בפרנסתם של פסיכולוגים, רק שהבחירה באיבחונים במקום ראיונות בכלל וטיפול בדיבור בפרט, קצת מפריעים לי (וכנראה גם לזימברדו).

       

      ירון

       

       

       

      לטעמי, אין לזלזל בכבודם של האבחונים כיוון שהם מאפשרים דברים שונים מאלו ששיחות טיפוליות מאפשרות. הם אפשרים לדוגמא לחזק תחושות ומחשבות בנוגע לנבדק, במהירות גבוהה יחסית.

        4/8/09 15:40:

      צטט: דני.ל 2009-08-01 16:46:17


      מה עושים עם רורשך אלו שאמונים על אמנות אבסטרקטית ורואים רק כתמים חסרי צורה?

       

       

      היי דני,

       

      לא הבנתי האם זו אמירה צינית או שאלה של ממש. תוכל להסביר?

       

      לימור

        4/8/09 15:40:

      צטט: ריקוד חופשי 2009-08-01 16:37:43

       

      אני חייבת לציין שלי אישית נורא קשה עם כלים אבחוניים - X זה אומר ככה, Y זה אומר אחרת, יש בזה משהו שרואה את האדם ממול באופן מאד חד ממדי ומקוטלג.

       

       

      תחת השם "ריקוד חופשי" לא יכולה לבוא תגובה אחרת... :))

       

      האם קראת את הפוסט הקודם "כמה מילים על אבחון ציורים או האם הזמנה לדיאלוג היא פידבק"?

       

      אולי תתחברי יותר לגישה זו שאגב גם על הצגתה כאן ניתן לדון. שוחחתי על האפשרות הזו עם קלגות טרם הפרסום ולא כולנו היינו תמימי דעים.  

       

      לימור

       

        4/8/09 15:30:

      צטט: מר רשתות 2009-08-01 14:50:03

      צד אפל נוסף של הדמוקרטיזציה הוא העליה במספר השרלטנים הבורים ומוצאי פתרונות הבזק והקסם, המכוננים יחסים א-סימטריים עם קהל של הדיוטות; וזה מתרחש לא רק ברשת, אלא גם ביחסי פנים-אל-פנים. 

       

      היי אילן,

       

      אותי דווקא מטרידים יותר מטפלי הבזק שאינם שרלטנים, אלו שבכוונה טובה מציעים את הפתרנות שהם עצמם מצאו לבעיותיהם שלהם, לזולת. אלו שבאמת חושבים שאם חוו חוויה על-פיה "מחשבה יוצרת מציאות" משמעו שהאדם שמולם, גם הוא צריך לחוש תחושה של יכולת השפעה ושליטה על התנהלות חייו.

       

      לימור

        4/8/09 09:12:

      ממה שאת מתארת נראה לי שהבעיה העיקרית זה המאבחנים,

      פתאום הם יאלצו לפתח שיטה חדשה , לא להסתמך על פלטפורמה ישנה שכנראה היתה טובה, 

      אולי כמו במבחנים פסיכו לאוניברסיטה להעלות את הרף, ולהסתמך יותר על דברים אחרים,

      את מתאר את המבחן כמבחן אמריקאי שבו יש "תשובה נכונה" ומי שקלע אליה - הצליח, 

      את מכירה הרבה אנשים שבאמת "עבדו" על הקבנ בצבא? או שכל ה"מצליחים" הראו רק חוסר מוטיבציה ואי נכונות לשרת ברמה כזאת ששוחררו - למרות שכן היו כשירים,

      אולי הגיע זמן לפתח מבחנים שבהם ידע מוקדם לא ישפיע על התוצאות, ממילא אלו לא מבחני ידע, 

      אולי עצם החשש מראה על רמה נמוכה מקצועית של הבוחנים החוששים? 

       

      לפחות מהתחום שלי - אלו ש"למדו" צילום דרך האינטרנט ו"יודעים" את כל התשובות הנכונות - לא מצלמים טוב יותר, 

      אז כשכולם יגיעו לפסיכולוג עם התשובות ה"נכונות" הוא פשוט יעבור לכלי בחינה אחר,

       

        4/8/09 04:46:

      לימור- אני חושב או אולי מסכים שהדיון הוא יותר על חופש המידע מאשר על פסיכולוגיה. היום הנושא הוא רורשך ומחרתיים זה יהיה פירסום אחר, בדסיפלינה אחרת שיעלה שאלות דומות לגבי הזכות לחופש מידע בנוסף או לעומת זכויות אחרות או סידרי עדיפות אחרים. בשוך הסערה, פסיכולוגים ימשיכו לטפל ולאבחן, תוך אולי התאמות למציאות החדשה (ישנה).

       

        3/8/09 18:22:

      צטט: עינת אלוני 2009-08-03 08:26:59

      א. מרתק.

      ב. אני בעד, הפוסט הזה תופס אותי בזמן כתיבת עבודה המבוססת על ויניקוט. לשמחתי- אני לוגמת קפה בבית קפה מתחת לבית ומעלעלת במאמרים סרוקים מתוך אתר פסיכולוגיה עיברית ולא קבורה בקומה 3 בספריית האוניברסיטה. הידד למהפכה.

      ג. וגם- לדעתי המטפלים צריכים לחפש בלי הפסקה דרכים יצירתיות לחקור על עולם התת מודע של המטופלים שלהם. זה מגוחך בעיני שאותם כתמי רורשך ממשיכים להיות כלי דידקטי מקודש, כשהעולם מסתער קדימה במהירות מסחררת.

       

      עמדתי לומר את אותו דבר, את ג' שלך, והנה חסכת לי.

      המהפכה הזאת ברשת צריכה לאתגר את כל הקהילה המדעית והטיפולית באשר היא, במציאת כלי אבחון ומדידה חדשים.

      לא כי הם התיישנו, אלא כי שקיפות המידע הינה בלתי נמנעת ובלתי ניתנת להחזרה לאחור. המציאות שינתה פניה.

      (דבר דומה קרה לפני כמה שנים עם חלקים מתוך הווכסלר, שנמכרו כפאזל לילדים בחנויות של מוזיאונים).

       

      אני עשיתי את המבחן מזמן

      הבוחנת ששנאה אותי, זה היה ברור לכולם

      אמרה שאני נוטה לדיכאון עמוק

      ושיש בי אלימות מופנמת

       

      אוף, רציתי למות

      או להרביץ לה 

       

        3/8/09 08:26:

      א. מרתק.

      ב. אני בעד, הפוסט הזה תופס אותי בזמן כתיבת עבודה המבוססת על ויניקוט. לשמחתי- אני לוגמת קפה בבית קפה מתחת לבית ומעלעלת במאמרים סרוקים מתוך אתר פסיכולוגיה עיברית ולא קבורה בקומה 3 בספריית האוניברסיטה. הידד למהפכה.

      ג. וגם- לדעתי המטפלים צריכים לחפש בלי הפסקה דרכים יצירתיות לחקור על עולם התת מודע של המטופלים שלהם. זה מגוחך בעיני שאותם כתמי רורשך ממשיכים להיות כלי דידקטי מקודש, כשהעולם מסתער קדימה במהירות מסחררת.

       

        2/8/09 22:31:

      צטט: limov 2009-08-02 17:13:31

       

      ראשית, תודה לכל המגיבים ולמרחיבי הדעת. מקוצר זמן אגיב פה רק לך אורן , כיוון שהצגת עמדה מנוגדת לשלי, עמדה נוספת כזו תוכל למצוא בדיון שהעלתי בקהילה.

       

      אהבתי את תאורך את חייו שלי הפסיכולוג ואני מסכימה עם תפישה זו.  החסרונות מן הפרסום הם ללא ספק של החברה, בדיוק כמו של הפסיכולוג. העמדה שאני מנסה להציג כאן היא של השינוי התרבותי הכולל, שמשפיע גם על תחום הטיפול. האם, כפי שציינת, ויקיפדיה פרסמה את המבחן כיוון שהחליטה שהנזק שלו עולה על תועלתו? עד כמה שידוע לי אין זה המצב (מדובר ברופא בחדר מיון שהחליט להוסיף את הערך לאינציקלופדיה). עורכי ויקיפדיה החליטו לעשות זאת כיוון שהם חורטים על דגלם את חופש הפצת המידע. 

      כפי שטען יפה ד"ר שם דוד ניתן לשאול האם ניתן "לרמות" איש מקצוע ע"י קריאת הערך בויקיפדיה? הרי זהו בדיוק תפקידושל המקצוען: להצליב מידע, לקרוא בן השיטין ולבחון במבחן נוסף ובעוד אחד אם יש צורך, עד שהוא בטוח באבחון האדם שמולו.

      זה מה שמבדיל איש מקצוע מהציבור הרחב, בדיוק כמו כל איש מקצוע בכל תחום אחר.

      מה שמטריד אותי באופן אישי יותר הוא הניסיון לעצור את הפרסום. הנסיון לעצור את הפרסום ימעיט את ההשקעה בנתינת הדעת על הקשיים והחסרונות שבפרסום, שלהבנתי במהרה יהיו למציאות קיימת.

      מוטב לבחון כיצד ממשיכים מכאן באופן המושכל ביותר מאשר לנסות ולהחזיק את הסוסים.

       

      מה דעתך?

      לימור

       

       

       

       

      הי לימור

      הרורשך הוא רק אחד מכלי האבחון הקיימים, ויתר על כן הוא רק אחד ממרכיבה של בטריית אבחון קלאסית שמצליבה ממצאים מכמה מבחנים. איש מקצוע רציני לא יקבע אבחנה ודאית על בסיס אחד מהמבחנים הללו בלי לאמת אותה עם ממצאים מהמבחנים האחרים עם ההתרשמות הקלינית שלו ועם פרטים שנאספו באינטק יסודי. 

       

      תמיד מדהימה אותי המיסטיפיקציה שנבנתה מסביב לרורשך ואני חושדת שהאמנות הפלסטית שעשתה שימוש משלה כבתמי הדיו הסימטריים הללו ויותר ממנה הקולנוע ש"מפשט" תהליכים ומרדד אותם,  הם האחראים לעממיזציית הידע שיצרה את הדרת הכבוד המיסטית.

       

      וקצת יותר ברצינות, גם אם מי שמגיע לאבחון יכיר את הצורות הבסיסיות של הרורשך אין בכך אסון, על מנת לציינן כל אחת מאין סוף התגובות האפשריות (כדי לבחור מהן את התגובה הרצויה לטובת ה"זייפנים" ) נחוצה למידה רצינית, לי לקח כארבע שנים אקדמיות ושל התמחות בשטח על מנת לשלוט בחומר (:  מה לדעתך הסיכוי שתיצור חשיפה מהירה ושטחית וירטואלית? אני חושבת  שההפך, שעם מוכרות של הצורות ושל טכניקת ההעברה של הכרטיסים, מי שגגיע לאבחון,יהייה פחות חרד, ויהייה רק טוב יותר.

      בסופו של דבר כפי שנאמר כאן, המטרה של המקצוע היא לפעול לטובת האדם ולא נגדו וכל אינפורמציה שעשויה להפחית חרדה היא רק לטובת התוצאה.

       

        2/8/09 22:20:
      אני מסכים שאין טעם להילחם בפירסום בויקפדיה. כפי שאמרת, מזה שנים אפשר להשיג גישה לכיתמי הרורשך ולפרשנויות שונות שלהם. עדיין, רורשך אינו המבחן ההשלכתי היחיד וקלינאי מיומן יכול להמשיך ולאבחן תוך שימוש במבחנים נוספים לרורשך (מה שכמובן כבר נעשה.(

       

      בנוסף, ניבדקים שחוששים מסיבות שונות מהמיבחן ומנסים לילמוד את 'התגובות הנכונות', יתכן שיצליחו להסתיר את מה שניסו, אך  סביר שתוצאות המיבחן שלהם עדיין תצבענה על בעיות או הפרעות שונות, גם אם לא אלה שניסו להסתיר, כך שיצא שכרם בהפסדם

       

      לגבי השימוש בבית מישפט-כאן אכן צפוייה בעיה משום שהאיבחונים המקובלים משפטית בדר"כ מבוססים על שיטת פרשנות הניתמכת במחקר סטטיסטי. איני בטוח מה זמינותם הגוברת של הגירויים תעשה ליכולת לבצע איבחונים קבילים ע"י בתי משפט וכו'.

       

      את שאלת "האם, כפי שציינת, ויקיפדיה פרסמה את המבחן כיוון שהחליטה שהנזק שלו עולה על תועלתו?"  תשובתי היא שכיום אנו חיים בעולם בו המון השותפים למפעלי ויקיפדיה, כולל הרופא בחדר המיון, הם כיום "הגורמים המשפיעים בחברה" אשר ביכולתם לקבל את ההחלטה שהערך של חשיפת המיבחן עולה על הערך של המיבחן ככלי איבחוני דיסקרטי. זה המצב וזהו העולם בו אנו חיים וצריך להיסתגל לכך. כפי שאמרתי, להחלטה הזו יש מחיר אשר מפרסמי המבחנים מאמינים שכדאי לנו כחברה לשלם או שהם פשוט מתעלמים מהשאלה או רואים בה לא רלוונטית משום הקידוש של חופש המידה.

       

      ונחזור למטפורת הרנטגן- נגיד והצלחתי לשכנע את העולם באמצעים שונים להפסיק את השימוש בצילומי רנטגן. ונגיד שאחד הטיעונים המרכזיים יהיה שהוא מאפשר לאורטופד פלישה מוגזמת ולא הוגנת לנבכי פרטיות גוף החולה. לכשאגיע לבית החולים עם חשש לשבר בעצמותי, הרופאים עדיין יצטרכו למצוא דרך לאבחן אם ומה שבור בגופי. השימוש בשיטות חלופיות יענה על השאלה אך יתכן שתהליך הבדיקה יהיה יקר יותר ו/או כואב יותר וכו'.

       

      לפיכך, החליטו אנשים בעלי יכולת לקדם את פומביותו של מיבחן שפעם היה דיסקרטי. האם תפקידם גם לחשוב על ההשלכות של ההחלטה? ואם לא אז מי? 

        2/8/09 17:13:

       

      ראשית, תודה לכל המגיבים ולמרחיבי הדעת. מקוצר זמן אגיב פה רק לך אורן , כיוון שהצגת עמדה מנוגדת לשלי, עמדה נוספת כזו תוכל למצוא בדיון שהעלתי בקהילה.

       

      אהבתי את תאורך את חייו שלי הפסיכולוג ואני מסכימה עם תפישה זו.  החסרונות מן הפרסום הם ללא ספק של החברה, בדיוק כמו של הפסיכולוג. העמדה שאני מנסה להציג כאן היא של השינוי התרבותי הכולל, שמשפיע גם על תחום הטיפול. האם, כפי שציינת, ויקיפדיה פרסמה את המבחן כיוון שהחליטה שהנזק שלו עולה על תועלתו? עד כמה שידוע לי אין זה המצב (מדובר ברופא בחדר מיון שהחליט להוסיף את הערך לאינציקלופדיה). עורכי ויקיפדיה החליטו לעשות זאת כיוון שהם חורטים על דגלם את חופש הפצת המידע. 

      כפי שטען יפה ד"ר שם דוד ניתן לשאול האם ניתן "לרמות" איש מקצוע ע"י קריאת הערך בויקיפדיה? הרי זהו בדיוק תפקידושל המקצוען: להצליב מידע, לקרוא בן השיטין ולבחון במבחן נוסף ובעוד אחד אם יש צורך, עד שהוא בטוח באבחון האדם שמולו.

      זה מה שמבדיל איש מקצוע מהציבור הרחב, בדיוק כמו כל איש מקצוע בכל תחום אחר.

      מה שמטריד אותי באופן אישי יותר הוא הניסיון לעצור את הפרסום. הנסיון לעצור את הפרסום ימעיט את ההשקעה בנתינת הדעת על הקשיים והחסרונות שבפרסום, שלהבנתי במהרה יהיו למציאות קיימת.

      מוטב לבחון כיצד ממשיכים מכאן באופן המושכל ביותר מאשר לנסות ולהחזיק את הסוסים.

       

      מה דעתך?

      לימור

       

       

       

        2/8/09 16:44:

      מבחני רורשך אינם שייכים לפסיכולוגים-הם שייכים לחברה. הפסיכולוגים עושים בהם שימוש שאמור לתרום ולהועיל לפרטים בחברה ולחברה ככלל. יש נטייה לייחס לפסיכולוגים ומטפלים יכולות מגיות וכוונות ניסתרות, כך שנוצרת משוואה של הפסיכולוגים מול הציבור. הפסיכולוג הוא לרב אוהב אדם שהחליט להקדיש את חייו המיקצועיים בכדי לעזור לציבור המעוניין בפתירת קשיים ומכאובים אשר גורמים למטופל ו/או ולזולתו סבל רב. החליטו גורמים משפיעים בחברה (במיקרה זה וויקיפדיה על עורכיה וכותביה) שניזקו של הרורשך (או כל מבחן אחר) עולה על תועלתו וחשוב לחשוף אותו בצורה שתעקר את יעילותו-אז אנו הפסיכולוגים נאלץ להמשיך ולמצוא דרכים נוספות לאבחן, להבין ולטפל.

      רק חשוב שניזכור, הנזק והאובדן הוא לא רק של הפסיכולוגים. זה כמו לומר שביטול השימוש בקרני הרנטגן יפגע באורטופדים.

        2/8/09 16:04:

      מה הם קופצים ?

       כל הכבוד ללימור שהצליחה לעורר כזו אנרגיה, על ידיעה כל כך פשוטה.

      לא הבנתי את המתקפה.

      אבל, זה יכול להיות נושא מעניין למבחנים השלכתיים...

      מה גורם למשהו להתקיף אדם אחר שפרסם ידיעה כזו ?

       

      אני יכול להבין את הכעס של מי שלמד 3 שנים את מבחן הרורשך ולפתע חושש שתפגע המהימנות שלו,

      אבל בין זה לבין המתקפה על מי שמפרסמת את הידיעה, נראה לי שיש צורך לבחון באיזה השלכה מדובר,

      מה עוד נפגע חוץ מהסודיות של מבחן הרורשך...

       

       

        2/8/09 08:57:

      מרתק ואהבתי במיוחד את התשובה של ד"ר חיים שם דוד. היא ממצה את הכל לדעתי.

      והחשש של מתנגדי הצגת רורשאך בויקיפדיה? הוא בעצמו דורש טיפול, עבור מי שמפחדים מאובדן ההגמוניה של הידע (זוכרים את תקופת כתב החרטומים של הרופאים על המירשמים? כמה הם התגאו בזה שאיש לא הבין אותם).  

        2/8/09 06:49:

      התמוגגתי מעצם הדיון.

      מלכתחילה יש בעייתיות במבחני השלכה היות והם סובייטיבים גם לערך הפסיכולוג שאמור לתת עליהם את הדעת...

      ובאשר לעיקר הדברים אם אפשר לרמות או לזייף מבחן סימן שמלכתחילה הוא לא אמין דיו כדי להוות אבן בוחן או דרך אבחנה של אישיות. מאימתי יש אישיות מזויפת ברמות של אנליזה?

      מכלל לא שומעים הן.

      ודווקא אני מכירה הרבה רבנים שמומחים לנפש בתוכינו עם כלים אבחנתיים חדים במיוחד. :))

      שבוע טוב ובלי תהיות מיותרות.

       

        1/8/09 22:25:

      אין שום דרך למנוע מאנשים לקרוא או לכתוב דברים לא מבוססים כמו שאין דרך (או אפילו זכות מוסרית) למנוע מהם לקרוא או לכתוב ספר גרוע (נניח אפילו שזה ספר מדעי, לצורך המטאפורה). לכן אני בכלל לא מתעסק בזה.

       

      אתר ממשלתי, יהיה נטוי לחסדי פוליטקה ויכול בקלות לכלול עובדות סותרות, אולי כדי לייצג זרמים שונים באוכלוסיה. אתר של עמותה, יהיה מורכב מהתפשרות של כמה דעות על נוסח אחד משותף, כתבה בעיתון תהיה מוטה מסכין העורך. לכן, בלוג אישי, הוא הדבר היחידי שיכול לשקף את דעתך במלואה ובצורה נקיה. בעיני זו הדרך לדאוג להעברת מידע נכון לאנשים.

       

      ובקשר לרורשך, שימצאו דרכים יותר רציונאליות ושמסתמכות פחות על מזל אסוציאטיבי וסטטיסטיקה כדי לאפיין אנשים. אני לא סובל את הכתמים האלה.

        1/8/09 21:39:
      מזכיר את הבדיחה על ההוא שעובר מבחני רורשך אצל הפסיכולוג. בכתם הראשון הוא רואה אשה ערומה. בשני גבר ערום. בשלישי גבר ואשה ערומים יחד. אתה לא חושב שאתה קצת מקובע בנושא המיני - שואל הפסיכולוג. זה אתה התחלת עם התמונות המלוכלכות - עונה לו הפציינט.

      שלום לימור, אהבתי את הפוסט שלך משום שגם אני מתלבט לא מעט בדרך הנכונה מצד אחד להעביר ידע תיאורטי ופרקטי בתחום פסיכיאטריה משפטית לעומת הצורך שלי "לשמור" את הידע במקצועי והמיומנות המקצועית שלי לעצמי. היום כל הידע שקיים בתחומים שאנו עוסקים בהם, מצוי באינטרנט וגלוי לכל. לא תמיד בעברית אך...גלוי לכל. לדוגמא, אני משמש בין השאר כפסיכיאטר צבאי. ישנם מספר אתרים ברשת שמדריכים חיילים כיצד להוציא פטור מהצבא. החיילים העושים שימוש באותן עצות לא מבינים עד כמה ההצגה שלהם אינה מקצועית ולפעמים יש לי הרגשה שמי שכתב את התכנים הלו משמש בעצם כמרגל כפול. הבעייתיות אינה מתמצה בהעברת מידע תאורטי שעלול לשמש לצד הנבדק בשימושיו השונים של מבחן רורשך (שאגב, אני לא נכנס לשימושיות שלו ולעמידה בתנאים בסיסיים של מבחן דאובר), אלא בעיקר בצורך בשינוי תפישתי של אנשי מקצוע לגבי היופי של האינטרנט. אף אחד לא חושב שאפשר ללמוד משהו מסובך כמו תגובות רורשך על ידי התכתבות!? האמת היא שאני לא מבין , סליחה, אני לא מקבל את קול הזעקה. לאנשי המקצוע המעריכים יכולות שונות יש כלים נוספים היכולים לתת מענה לאפשרות של "זיוף" תגובות במבחן רורשך. ד"ר חיים שם דוד, פסיכיאטר
        1/8/09 21:15:

      לימור את גדולה. קודם כול מאד אוהבת את משפט הסיום, מזדהה עמו לחלוטין והכי חשוב. מאמינה בו.

      אישית אני לא חוששת מהנזק של נגישות הידע. הוא בעיני יהיה תמיד פחות מהנזק שנגרם עד היום בשל

      הסודיות....

       

      וכן. אין ספק שהנגישות יהיו לה השלכות מרחיקות לכת בנושא ההיררכיה החברתית. בהתחלה אני מהמרת

      על תסכול והרגשת חוסר אונים בחברת מי שנשען לחלוטין על תעודותיו. אך את העתיד אני מעיזה לראות דרך משקפיים ורודים.

        1/8/09 20:28:

      צטט: מר רשתות 2009-08-01 14:50:03

      צד אפל נוסף של הדמוקרטיזציה הוא העליה במספר השרלטנים הבורים ומוצאי פתרונות הבזק והקסם, המכוננים יחסים א-סימטריים עם קהל של הדיוטות; וזה מתרחש לא רק ברשת, אלא גם ביחסי פנים-אל-פנים. 

       

      אילן  הקדים אותי וכתב את זה לפני, אבל ביטא מה שהייתי כותבת בעצמי.

      האם במסגרת היחסים הא-סימטריים בינינו עלי לככב אותו?  קריצה

        1/8/09 17:32:

      כבר אין רב שיתן את התשובות, הגיע זמננו לחשוב.

      אכן הגיע הזמן שנחשוב

      כי לא תמיד צריך את הרב

      או את ההמלצה של זה ושל זו

      להפעיל שיקול דעת

      אנטואיצייה של הבטן

      וזה כבר המון!

       

      תודה

      שבוע טוב - שבוע נפלא

        1/8/09 17:32:


      חשיבה ביקורתית היתה ותהיה הכלי החשוב ביותר לכל אדם חושב.

      הצרה שחשיבה ביקורתית דורשת מודעות עצמית ויושרה (אינטגריטי) - שתי תכונות שלא קל להשיג אותם.

       

      אחד מאלה שכנראה כן יש לו חשיבה ביקורתית הוא הפסיכולוג זימברדו שטוען בהרצאה על מבחנים פסיכולוגיים

      שהסיבה העיקרית שממשיכים להשתמש בהם היא שהם מפרנסים המוני פסיכולוגים.

       

      לא שאני חושב שיש משהו רע בפרנסתם של פסיכולוגים, רק שהבחירה באיבחונים במקום ראיונות בכלל וטיפול בדיבור בפרט, קצת מפריעים לי (וכנראה גם לזימברדו).

       

      ירון

       

       

        1/8/09 16:46:

      מה עושים עם רורשך אלו שאמונים על אמנות אבסטרקטית ורואים רק כתמים חסרי צורה?
        1/8/09 16:37:

      לימור, העלית פה נושא מעניין וחשוב. היום, בעידן הכפר הגלובלי, האם המשמעות של מבחנים שונים גם היא משתנה?

      ועוד הרבה לפני הרורשך, ישנם קורסים להכנה לפסיכומטרי, שאמורים ללמד אותך מיומנויות באיך לענות על שאלות ומילים מסובכות ספרותיות מתוך מאגרים קיימים.

      ישנם קורסים שמלמדים איך לעבור מבחני קבלה בעבודה - איך לצייר את עץ ואיש בצורה הטובה ביותר, כך שיראה שיש לך יכולות קוגטיביות גבוהות, ואין לך הפרעות נפשיות.

      וכמובן - קורסים באיך לעבור ראיון עבודה, קורסים באיך לשווק עצמך לדייט וכו' וכו'.

      כמו בשוטרים וגנבים, צד אחד מנסה לבנות לו תבניות קבועות לסיווג, וצד השני מנסה למצוא את התבניות הללו ולחקות אותן לשימושו.

      אז פרסמו תבניות רורשך, קהילת הפסיכולוגים מזועזעת, לקחו להם מפתח מהיד.

      ובכלל, מה המהימנות של רורשך ומדוע עדיין משתמשים בו ככלי אבחוני מדרגה ראשונה?

      כבר ידוע שזהו כלי עם מהימנות נמוכה יחסית.

      כנראה שבשביל לאבחן ממש, המאבחנים יצטרכו לחזור לספה או לכורסא, לנהל שיחות אמיתיות, כדי לעמוד על טיבו של היושב מולם.

      אני חייבת לציין שלי אישית נורא קשה עם כלים אבחוניים - X זה אומר ככה, Y זה אומר אחרת, יש בזה משהו שרואה את האדם ממול באופן מאד חד ממדי ומקוטלג.

       

        1/8/09 15:21:

      מרתק וחשוב. תודה (:

      והרב ? מעולם לא היה. זה רק אנחנו שלעיתים מתוך בלבול, עצלות או נואשות נוטים להמליך לנו אותם.

        1/8/09 14:50:
      צד אפל נוסף של הדמוקרטיזציה הוא העליה במספר השרלטנים הבורים ומוצאי פתרונות הבזק והקסם, המכוננים יחסים א-סימטריים עם קהל של הדיוטות; וזה מתרחש לא רק ברשת, אלא גם ביחסי פנים-אל-פנים. 

      תגיות

      פרופיל

      מטאפורה metaphora
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין