כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    מי האבא של האוגר ? אתה?

    29 תגובות   יום שבת, 1/8/09, 13:36

     

    מי  האבא של האוגר ?  אתה?

     

     

    לפעמים, יש מצבים, רגעים כאלה בהם אתה רואה מול עיניך איך עניינים ואנשים מסוגלים לאבד שליטה מעצבנות בגלל שטויות, אתמול בטיול היומי עם זואי - לולי חזיתי בדבר שנראה בדיוק ככה.

     

    חששתי שבגלל החום והלחות, ועצבנות יתר של המעורבים, דברים עלולים  לצאת משליטה, ולמרות שיכולתי לא להתערב כלל, או לא לראות זאת כפי שרוב האנשים ברחוב בטח לא ראו בזה בכלל משהו יוצא דופן, החלטתי שאני מנסה לעזור.

     

    כולנו בני אדם, ראיתי שהאנשים לא רעים, אך כולם היו בהילוך עצבני גבוה, ונוכח האירועים בתקשורת לאחרונה - רציתי במקום לדון, לנסות לעזור ולעצור תסריט שאולי יהיה, אולי לא.....ולמה בעצם לחכות...? לעצור, ולו פעם אחת. 

    שני הורים הולכים עם ילדם בערך בגיל 9 כבר עייפים ועצבנים, עם כמה חבילות ביד, ביניהן כלוב עם בעל חיים (קטן).

     

    כולם באטרף מעייפות ועצבנות, הילד עצבני בוכה צועק, לא רוצה ללכת עם הוריו, מתמרד, יושב על הרצפה, בורח.... לא יודע כבר מה עושה עם עצמו.

     

    האב קרוב לנקודת רתיחה ועוד מעט יעלה כולו בעשן ויתאדה לחלוטין, מנסה לאלץ את הילד לבוא אתם, מבקש, צועק, מנער ומטלטל אותו, (לא מכה), מיואש מעצבים כי לא עוזר לו שום דבר, וכבר לא יודע מה מה הוא עושה...

     

    האמא נקרעת בין שניהם, מנסה להרגיע את האבא לשווא, ורודפת אחרי הילד לנסות לדבר ללבו, משדלת כאן משדלת שם.

    הם עוזבים בלהט העצבנות והוויכוחים  כל אחד לכיוון אחר את החבילות (כולל הכלוב) מאחור.  

    היא נזכרת אוספת אותן, רודפת אחרי שניהם, מסכנה....כבר לא יודעת מה היא עושה עם עצמה, ואחרי מי לרוץ קודם. 

    ניגשתי וביקשתי בנימוס לעצור מהאבא לרדוף אחרי הילד, ואת רשותם לדבר עם הילד לנסות לעזור.

     

    האב כבר עבר את שלב הייאוש, כמעט נחנק מעצבנות, לא דיבר, וסימן לי ביד כלאחר ייאוש....בבקשה....

    הילד קפץ על גדר ברח לאחד הבניינים הסמוכים. 

    נכנסנו שלושתנו: אני זואי-לולי דרך הכניסה, ותוך שאני מתקרבת, ראיתי שהילד פוחד שהאבא שלח אותי, ואולי גם מהכלבים...

     

    ביקשתי ממנו בקול רך לעצור, ואת רשותו לדבר אתו, וציינתי שאם הוא פוחד הוא יכול לדבר אתי מאחרי איזה סורג שהיה שם מפריד בין שתי כניסות.

    לאט לאט הוא נרגע וראיתי שהוא החל מקשיב, לא רק שומע גם מקשיב. היבטתי לכיוון החוצה, ההורים וסימנתי ביד בבקשה סבלנות, תנו לי כמה דקות....לא רציתי שהאבא יבוא במרוצה והילד שוב יחטוף. 

    שאלתי את הילד :

     

    איזה בעל חיים יש בכלוב?

     

    אוגר

     

    מי ה"אבא" של האוגר? אתה ?  כלומר "הוא שלך"?

     

    כן

     

    תראה, אתה רואה אותי ככה עם שני הכלבים....? גם אני כאילו "אמא" שלהם...אם כך נכון?

    כן

     

    אתה חושב שיש לי חשק בחום הזה לטייל אתם טיול ארוך ? או בבוקר בשבת במקום לישון שוב טיול בבוקר? ממש לא בא לי לפעמים, אבל בכל זאת אני עושה את זה. יודע למה?

     

    לא

     

    כי אני "אמא" שלהם, כזה, אחראית עליהם.

     לפעמים כשאחראים על מישהו צריכים להתחשב גם במה שטוב עבורו, ולא תמיד לפי מה רוצים או מה שבא לך.

    צריך קודם כל לחשוב עליהם, כי אתה אחראי עליה......כמו שאני מטיילת בחום הזה עכשיו...

     

    אה

     

    למה אבא כועס עליך?

     

    כי הם הולכים הביתה, ואני רוצה לסבתא

     

    תראה, בחוץ חם נורא, בטח גם אבא וגם אמא עייפים ועצבנים מהחום, ובטח האוגר עייף וצמא, ולא נעים לו כי הוא לא מבין למה אתם רבים, והוא כל הזמן בכלוב ומטלטלים אותו לכאן ולשם....אתה יודע, אוגרים באופן מיוחד רגישים לשינויי מזג אויר, כל דבר משפיע עליהם....

    אתה יודע בעלי חיים מרגישים הכל, ואוגרים כמו כלבים וחתולים רגישים הרבה יותר לדברים מבני אדם...

     

    למשל אם אתה מוציא לטייל כלב בצהריים בשיא החום הרגליים שלו יכולות להשרף מהכביש והמדרכה החמים? וכואב לו נורא?

    שהוא יכול לקבל מאד מהר מכת חום וזה מאד מסוכן?

    זה לא כמו אצל אנשים, אצלהם זה חמור ומהר יותר...

     

    ראיתי לפי התגובה שלו שהוא לא ידע, ולא היה בכלל מודע לזה. 

    עכשיו אתם רבים, אבא עצבני, אמא עייפה, והאוגר המסכן שלך רוצה בטח הביתה, ולא נעים לו ככה בכלל....

     

    אם אתה אבא שלו אתה צריך להתחשב גם במה שטוב לו.... אולי תלך עם אבא ואמא, תדאג לאוגר, ואח"כ כשאבא ירגע תדבר אתו ? תנסה לסדר את העניינים? מה אתה אומר? 

     

    אף מילה. ראיתי שהבין, אך מסתבר שלא הייתי מודעת עד כמה....פתאום, הוא קפץ מעל הסורג, מעל הגדר,  והלך וחזר לכיוון ההורים שלו. 

     

    שמחתי כי הבנתי שהצלחתי לפתור את הרגעים הבעייתיים הללו, וגם אולי להעביר לו מסר קטן בהתחשבות ודאגה לאחר, לבעלי חיים, מסר חינוכי, שיש עוד מישהו להתחשב בו ולדאוג לו, שגם לו יש אחריות.

     

    הופתעתי עם זאת מההורים, שלא טרחו להודות, ולא חיכו לילד, למרות שראו שאני מדברת אתו, שהצלחתי לעזור. הם המשיכו לאט בדרכם, בהחליטם שזו הדרך.לא רוצה שלא יבוא.....כמו שהורים עושים וכאילו עוזבים נותנים לילד סרבן לרוץ אחריהם. 

    סימנתי להם מרחוק, שיחכו רגע, שהצלחתי, לא עזר.

    האם נגררה כנראה אחרי האב העצבני, והחליטה שאולי טוב כך.

    הילד חיכה ברמזורים ויש להניח שהשיגם תוך זמן קצר. 

    מקווה שעזרתי, לילד, ולאוגר.

     

    היה חבל לי על התגובה של ההורים אך היא הייתה פחות חשובה, כי את הרגעים הללו שכולם נשברו במעצבנות הרגשתי שפוגגתי.     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/8/09 12:35:

      בובון

      כל כך אהבתי את הגישה שלך

      את הנתינה שלך

      את היותך "שם" ברגע הנכון

      ברגישותך במידה הנדרשת.

       

      פתאים גיליתי שאין לי כוכבים

      יו......איך התאכזבתי.

      בכלל לא מבינה איך עובד העסק הזה עם הכוכבים.

      האם הם מוגבלים?

      תוכלי להסביר לי בתגובה אישית?

       

      מבטיחה לככב-כשיתמלא המלאי

       

      אינספור.....

        3/8/09 10:05:

      ילדים יכולים להתיש, טוב שהיית שם ושברת את התבנית הלא טובה ביניהם, וחבל שהם לא חיכו.

      אולי גם הם צריכים אוגר.

        3/8/09 07:37:


      מסר קטן עם ערך ענק,,

       כל הכבוד  בונבונית.

        3/8/09 00:51:
      את מדהימה!
        2/8/09 22:33:


      כוכב של עוף...שחרר..

       

        2/8/09 18:47:

      הורים  שאינם  מתאימים  לתפקידם  הם  חדשות  לא  טובות  לילדים

      יפה  שנקטת  עמדה

      שנאמר,  כל  המציל ....

      כל  הכבוד

      שאי  ברכה  יקירתי

      *

      אריה

        2/8/09 09:56:


      אם רק היו לוקחים ממךמשהו קטן מצורת החשיבה....

      יחס, מעט סבלנות, תשובה לסקרנות......

      מענה....

      משהו קטן....לא יותר...

      כמה יכול היה הכל להראות אחרת.

       

        2/8/09 09:23:


      בונבונייטה יקרה ומיוחדת,

      שוב התמלאתיי השראה ממך.

      כל כך קל בחיינו להתעלם מסיטואציות , בטח כאלה שלא קשורות בנו אלא רק נראות בזווית העין.

      יש בך את אהבת האדם באופן יוצא דופן ועשית תרומה חשובה בעבור הילד --- לחיים ובכלל.

      ההורים כל כך שקועים בקשיים של עצמם ולא היו מסוגלים להנות ולהודות על הרגע שלך עם ילדם.

      הקושי הוא שלהם לא קשור בך!!!! על תקחי את זה על עצמך...

      ותראי איזה השפעה יש לך עלינו הקוראים ---- המון אנשים הגיבו יש גלים לפעילות שלך.

      אוהבת,

      זורלי

        2/8/09 08:13:


      חוסר הסבלנות של ההורים כלפי הילדים שלהם זו תופעה איומה ונוראה.

      עשית יפה, למרות שאני משוכנעת שבבית הילד המשיך לחטוף צעקות.

        2/8/09 06:13:

      צטט: Rahi Brotman 2009-08-01 23:02:09


      העברת יפה את הסצינה, הצלחתי לראות בעיניי רוחי את כל הסיטואציה.

       

      שונא לראות חיות בכלובים.

      מצטרף למסר הזה בדיוק..

       

        2/8/09 04:06:
      אני חייבת לומר זאת:
      את מדהימה!!!
      והיתה לך זכות להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון.
      ואין לי שום ספק שהילד הזה אותך לא יישכח!
      *
      יולי
        1/8/09 23:02:


      העברת יפה את הסצינה, הצלחתי לראות בעיניי רוחי את כל הסיטואציה.

       

      שונא לראות חיות בכלובים.

      יותר מהילד... אני מקווה שעזרת להורים להבין שאפשר אחרת...

      ואולי בבוא היום, יגיע זר שגם ילמד אותם לומר תודה !

        1/8/09 22:29:

      ראשית! תודה רבה בשם האוגר,(להיות כלוא(וקלויי)זה איום)

      שנית! לצורך הסיטואציה,ובקפה,החליפי כינוי ל- נטולת ציפיות

           (יש אחת כזו בקפה)

      שלישית! אם לתאר את המעשה? ואת שיקול דעתך ובחום??

      לא מאמין שעוד מישהוא היה נוהג כמוך! (אולי עוד מישהוא אבל במחשבות)

      ובטח שלא דוחף את אפו לקלחת האנרגיות ,ושמי יודע איך יסתיימו ,

      אתה יודע איך זה מתחיל ,ולא יודע איך זה יגמר

                          כניראה שרק את יודעת!!

       

        1/8/09 22:17:

      בונבונייטה יקרה,

      לא סתם אני אוהבת אותך, כל כך חכמה..

      .יפה עשית... הילד לא ישכח את הפגישה איתך...

      לא יודעת מה עם ההורים... נקווה רק לטוב....

      הם בטח אוהבים... אבל לך תדע מה קרה

      שבוע טוב לך יקרה..... נראה לי שאין בעיה עם הכוכבים...

      נבדוק...*   יש!!!

        1/8/09 22:10:

      את אדם כל כך מיוחד

      אוהב ואיכפתי

        1/8/09 20:53:

      מקסים.

       

      פיני

        1/8/09 20:11:


      כל הכבוד לך בונבונייטה

      על האיכפתיות בעיקר..

      ומדהים איך השתנתה התנהגותו

      של הילד מרגע שהבין שהוטלה לחיקו

      האחריות על האוגר..

        1/8/09 19:50:


      כל הכבוד לך, את גדולה!

      זאת חוכמה , לדעת להיכנס במקום הנכון, להגיד את המילים הנכונות, לעזור באופן נכון.

      וחבל על ההורים שיצאו כל כך קטנים, שאפילו להגיד תודה לא יכלו.

      בגלל הילד, שזו דוגמה רעה עבורו, לא בגללך, שאת יודעת כי עשית טוב.

      שבוע נפלא!

       

        1/8/09 19:43:
      הילד שברח מהוריו נהג למעשה כמו הוריו שלו. ראית זאת בעצמך שהם לא המתינו לו אלא המשיכו בדרכם למרות שסימנת להם להמתין. אחרי שפנית אליו ודיברת איתו בגובה העיניים, נתת לו למעשה נקודת מבט שונה, אותה לא היה מקבל מהוריו בבית. יוצא שתפסת שני ציפורים במכה אחת - המשל אולי לא מתאים לאוהבת בעלי חיים שכמותך קריצה אך בכל זאת השגת שתי מטרות במעשה אחד. הילד שב הביתה הפעם מרצונו והאוגר יקבל יחס דואג יותר.
        1/8/09 19:39:


      ואהבת לאוגריך כמוך     צער גידול אוגרים

      חבל שלא מלמדים בבית ספר קצת   איך להתייחס לבעלי חיים

      ,,,ולילדים 

       נקוה שמשהו נשאר לו בזיכרון

      בכל מקרה ,כל הכבוד על המיצווה  שעשית

        1/8/09 15:59:

      תודה על תשומת ה

        שבוע טוב ומבורך

       

        1/8/09 15:44:

      לפעמים צד שלישי עוזר בנקודות משבר

      היית במקום הנכון וראית ברגישותך את המתרחש

      אני בטוחה שהילד יזכור אותך מאד לטובה

      אולי היית נקודת מיפנה בחייו הצעיריםחיוך

        1/8/09 15:23:


      היי בונבוניטה,

      הפוסט על האוגרים ממש התאים לי עכשיו כי רק אתמול מסרתי זוג אוגרים.

      גידלנו אותם באהבה עד שהם אכלו את כל חמשת הגורים שנולדו להם :(

      ואז...כבר הפסקנו לאהוב אותם.

      כל הזמן לא הפרדתי אותם כי חשבתי שהם צריכים את האם המניקה..אך טעיתי לצערי כשעשיתי כן.

        1/8/09 15:19:

      המסר בשבילך הוא - נתינה ללא תמורה...

      למרות רצונך הכן לעזור, הרי שכנראה בעומק לבך ציפית להכרת תודה כל שהיא מההורים...

      העובדה שהם התרחקו ולא קיבלת את התודה, מסמנת לך שתקבלי את התודה ממישהו אחר, במקום אחר ובזמן אחר...

      היקום לא תמיד סינכרוני, אבל סימטרי - תמיד!!! זה יגיע, רק לא תדעי מתי...

      *

      אלומה

        1/8/09 15:14:

      העברת מסרים לשמירה על בעלי החיים חשובה וערכית מאוד

      יישר כוח

        1/8/09 15:06:
      * יפה אהבתי שבוע טוב
        1/8/09 15:02:
      עשית מצווה. שמור לך אחד המקומות המיותרים שיש לי למעלה ליד אליהו הנביא.....
        1/8/09 14:44:

      יפה.

      חבל רק שהרבה הורים לא מבינים שהמפתח לחינוך של ילדיהם נמצא ממש בידיים שלהם ואסור להם לרגע לזלזל בזה.

       

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין