בשבועיים האחרונים המצב הפיזי לא ממש השתפר ואפילו קצת הידרדר. לצערי אפילו הגעתי לשלב שמגע הכי קל בעור לא נעים וכואב.
הגעתי למסקנה אחרי מספר ימים של כאב והרבה שיחות בנושא שהיכולת שלי לעבוד נפגעה והגיע הזמן לעשות משהו בנידון.
אז החלטתי שאני צריכה למצוא עו"ד שיעזור לי לפנות לביטוח לאומי. התחלתי להכנס לפורומים של חולות פיברומיאלגיה. זה מחזק גם מהבחינה שיש עוד כמוני שסובלות כמוני ומתמודדות כמוני, וגם מהבחינה שיש שפנו לביטוח לאומי וקיבלו אחוזי נכות. זה אפשרי!
הכותרת של הפוסט היא החלטה קשה. הסיבה היא שבגיל 26, קשה לי לקבל את זה שאני מוגבלת ביכולת פרנסה עצמית שלי. אני מנסה לעבוד כמה שיותר אבל כמה מרץ שיהיה לי זה לא יעזור לגוף שלי לאזור כוחות. הוא עדיין יגיע לגבול הקרוב מאוד שלו ויודיע לי שדי! מספיק! בדרכו העדינה שלו עם כאבים דוקרים לכתף ולצוואר.
היום חגגנו יום הולדת לשני האחיינים המתוקים שלי. כשישבתי לדבר עם אחי, חברה שלו ואימי סיפרתי להם שאני רוצה להתקדם עם הנושא של ביטוח לאומי.... שמחתי שהם לא התנגדו אלא קיבלו ותמכו. אח שלי אמר לי אח"כ שהוא ראה שהייתי על סף בכי. באמת היה קשה לספר, היה קשה לומר את זה...
אני מקוה שהמצב ישתפר... זה דיי מתיש לכאוב.. |