0

God is word

18 תגובות   יום שבת, 1/8/09, 17:48

 תמשיכו, תמשיכו לקרוא...

 

במרוצת השנים האחרונות, הזדמן לי לשהות ואף לחיות בתת היבשת של הודו.

יש לי הרבה מה להגיד על הודו, ועל ההודים. עם הזמן, והחוויות, למדתי מהם די הרבה דברים. לא כולם (הדברים) היו טעימים לי וחלקם גם הריחו די נורא, אבל בין לבין, או במקביל, טופטפו לתוך ההכרה שלי גם כמה עניינים שהחלטתי לקחת איתי הלאה, לאיפה שזה לא יהיה שאני הולך...

ההודים, בהכללה, ואני מתייחס כרגע ספציפית לאלו הנמנים על "ההינדו", אנשים מאוד מאמינים. וצריך לנסות ולהסיר את החוויה האישית המקומית של רובנו עם המושג 'מאמינים' בכדי לתת מקום. לדעתי, חלק גדול מהיכולת (ואני עוצר את עצמי מלומר רצון) של עשרות מיליונים רבות של הינדו מהקאסטות הנמוכות, להתייצב כל יום בפתח בנין, או באתר בנייה, או בהרבה תעסוקות שקשה לתאר או להאמין שאנשים עוסקים בהן, נובע מאותה האמונה.

בקצרה מאוד, הם מאמינים בגלגול נשמות. מאמינים שכל מה ואיך שהם עושים בחוויה הנוכחית שלהם, יעמוד לזכותם בגלגול הבא.

אבל יותר חשוב אפילו - הם מאמינים שאלוהים נמצא בכל, ובפרט בהם.

והדבר הכי נפלא (לטעמי) שנובע מכך, הוא שכל האנשים אותו הדבר בעצם. שווים.

שאף אחד לא טוב יותר או פחות מהזולת

)והעובדה שהם מצחצחים את נעלי מעסיקיהם ומכינים להם תה וקדים להם ללא הרף לא עומדת בסתירה)

 

 אוקיי, החזרה מהודו

 

אז קודם כל, מסתבר שיש אלוהים.

והוא אני. וגם את ואת ואתה וכולנו

 

כן, הוא מתבטא ומופיע בכל מיני צורות, אבל אחת הדרכים הכי כיפיות עבורו היא המילה. זו הכתובה, או הנאמרת.

זה קל - לוקחים אנרגיה, ומניחים אותה בתוך כלי שישא אותה הלאה...

רק שכמה שזה קל, ככה זה מסובך. ולעתים מסוכן. כמה פעמים אמרתם (לעצמכם), "אילו רק לא אמרנו כך וכך" או באופן זהה

"אילו רק אמרנו..."

ויש עשרות מראות מקום בכתובים עתיקים עד חדישים הממליצים לנו לשים לב, או להיזהר בלשוננו.

למילים יש כוח גדול, עצום.

אני למשל, מסוגל בנקל להתעצב, או להתרגש ממשפט שנאמר במקום, או מפסקה שנוסחה היטב ופגעה בול.

ועל להתאהב ב/מ מילים אני לא צריך לספר לאף אחד כאן.

יש כאלה שמקנאים באלו שקופצים גבוה, או מאוד יפים, או מטביעים לסל, ואני מקנא בקלות באהוד מנור.

 

" עוד מעט כמעט
אנו גוף אחד
את ידך נתת
בידי שלי, לעד
את לי עד
שאני פוחד
ולכן רועד
כל גופי הלילה
"

 

ומה עם:

" וכשכבר נדמה לי שאני עולה על השביל
שאלי גנך הסודי אותי יוביל
דוקא אז את מכה אותי בסנוורים
בקסמי הפשטות של הדברים
"

(מאיר אריאל)

 

ושיר השירים:

" עטור מצחך זהב שחור
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)
מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)
אך למי שתהיי
חייו מלאי שיר
."

(אברהם חלפי)

 

אגב, פעם נהגתי לחשוב על מוזיקה במושגים דומים.

 

הממ...כמעט וכתבתי שאולי יש כאן אנשים שעשויים להעדיף מחמאה הגונה שנרשמת בתגובה לפוסט שכתבו, על פני חבר שיחמיא להם פנים אל פנים. אבל אני חושש שיגידו שאני הזוי :)

 

כי אנחנו אלוהים, ודיוק כה גדול כפי שקיים בנו מתממש באופן הכי טהור וממצה במילים...

 

דרג את התוכן: