אל תבקשי מאנשים כוכבים. השתגעת תגידי? הם בטח יגידו לך "מה נראה לך פה מחלקים כוכבים בחינם"? תעשי משהו. תכתבי, תציירי, תצלמי, תדביקי חלונות לחלונות אחרים, תעתיקי, תקליקי, תלחצי על B, תוסיפי , תבהי במסך לפחות כמה דקות כדי לנבור במוחך, הלא ממש קודח האמת, כדי להיות מקורית. הכי מקורית. את רוצה כוכבים. תכתבי על זה שאת רוצה כוכבים. תפסיקי לחשוב שזה פתטי. הרי גם את רוצה שיראו שיש לך יכולת כתיבה פנומנלית (), תהיי יותר אקטיבית. אל תתעצלי ותברחי ותגידי לעצמך "נו באמת, מה אני צריכה שאנשים פה ישמעו אותי וידעו מתי חרבנתי ואיזה צבע היה לזה ואם עשיתי על זה פיפי אחר כך או שנתתי למים המזוקקים מראש לעשות את העבודה". זה הרי רק תירוץ להשאר בינונית.

מה יש?! שידעו שאת משוטטת פה בין פוסטים של אנשים ואומרת לעצמך "מה, כולה מה, גם אני יכולה לכתוב ככה ומה בכלל הקטע של אנשים לשבת ולכתוב שעות דברים שבסך הכל מופיעים בתוך מסגרת צבעונית, וכמה אנשים שלא מכירים נוברים במוחם, הגם לא ממש קודח, כדי להגיד לך כמה מילים, ומרגישים בעיקר שמוצמד להם אקדח לרקה בשביל הכוכב שלהם". תגידי לעצמך "גם אני רוצה שיראו אותי, שידביקו לי סמיילים, שישלחו רמיזות סקסיסטיות, שישאירו שלוש נקודות, שיוסיפו איזה כוכבון, שיאשרו שגם אני פה נמצאת", ולא, אל תתני לעצמך אחרי אמירה כזו לשקוע ברחמים עצמיים. תהיי גאה!. אל תהיי צינית, אל תזלזלי ביכולת של אנשים לבנות את הבטחון העצמי שלך ואת הכח שלהם בעיצוב האני היצירתי שלך. היי אמיצה. היי אמיצה ויצירתית. שבי, תכתבי, שימי איזה סמיילי קטן ותראי מה יקרה.