כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרסונה מילים ומה שבינהם

    פרסונה מילים ומה שבינהם

    0 תגובות   יום ראשון, 2/8/09, 13:50

    קצת על עצמי : מטפלת אלטרנטיבית מזה 10 שנים, בשיטות שונות המתאימות את התהליך למטופל. אלברט איינשטיין אמר:"הגיון בריא הוא אותו מטען של דעות קדומות שהועמס עלינו עד גיל  18."   השנים בהם גדלתי היו איומות, אבי התעלל בי לכל אורך הדרך, אימי ויתרה עלי, ואף אחד מעולם לא הציע את עזרתו בכל דרך שהיא, לעומת זאת התעלמות היתה ועודנה חלק מהמרקם ה"משפחתי". התא המשפחתי היה עבורי כלא מחניק, ומדכא.בימים אלו שוב מתרבות הכותרות לגבי רצח ילדים על ידי הוריהם, אלו האמונים על ביטחונם, הם המסוכנים  ביותר. החיפוש העצמי שלי אחרי עצמי, הוביל אותי היום להיות יכולה לעזור לאחרים לצאת מהמעגל שנבנה בבית עם הגידול ומה ההשפעה של כל אלו על המשך החיים.רוצה להדגיש את העניין היות ומעבר לפילוסופיה יש כאן ביננו החיים את היום יום שלהם בקושי השרדותי לאו דוקא כלכלי, ויש אחרים שלא רק שלא עוזרים אלא מנצלים את החולשות האלה ומתחזקים  על גבם.את השינוי יכול לעשות כל אחד ואחד מאיתנו , כנראה שזה מאמץ שקשה לבצוע, להיות יכול לצאת מתוך עצמך ולהסתכל לצדדים. לא מדברת על קצוות, רק על המעגל הקרוב שלך.המושג אנושיות מבחינתי אינו רק לא להראות כמו בעל חיים. להיות אנושי אמורה להיות פרוילגיה, זכות לעשות דברים אנושיים. בשנות התבגרותי אמרו לי לא פעם, שכל אחד עושה לעצמו חיים ואכשהוא שנים רבות חשבתי שאם אעשה דברים כמו אחרים ארגיש טוב יותר, ואצליח לדעת מה אני רוצה, אולי אם אדחיק את האתמול אוכל ליצור לעצמי מחר טוב יותר.רק למדתי עם הזמן שכשיש פצע שאינו מטופל הוא הופף למוגלה ומזהם את כל המערכת , יותר ויותר כוחות דרושים על מנת להמשיך את היום יום כמו שאני רוצה אותו.יכולתי להמשיך לגדול פיזית, ולהיות אדם ששונא אנשים, או לפחות מוצא את הרע בהם, או להיות אמא לילדים שיחוו דרכי את האומללות שלי. וזה מה שקורה בחוץ, ברגע שאין מקום של היחסות למה שקורה, הסביבה מצפה שתמשיך כאילו לא קרה כלום היות וכל איזכור של החוויה גורם לאחרים אי נוחות, יוצא שאני נפגעת שוב- הפעם מבחוץ.ואז התהליך האישי המתבקש הוא לקבור את גאוותך, כאבך לשתוק על העוול שנגרם לך ללא יכולת להביע אותו החוצה. רק פנימה. כשנפגעתי בתאונת דרכים, יכולתי והגשתי תביעת פיצויים, וכשהייתי אצל האורטופד הוא אמר : " הצלקת שנשארה מהניתוח אינה בולטת מספיק בשביל שתקבלי בגינה פיצוי". איזה מקום מקבלת הוויתי שפגועה עד עומק נשמתה? איזה סוג של פיצוי אפשר יהיה להמציא לי? השבר הגדול אותו חוויתי לכל אורך הדרך אינו נראה לעין, לעומת זאת העובדה שהוא קיים, גרמה לי לאומללות ששיבשה את ימי ולילותי.מטרתי היא להעלות את הדיון לסדר היום מבקשת להסביר את המשמעויות הנילוות לסימנים הכחולים בהם הייתי מסומנת  בילדותי, או את המשמעות של נעילתי בחדר לימים שלמים, פרט לבית ספר, ניתוק מאנשים בשיטת הפרד ומשול, והאונס שהיה גולת הכותרת של ה"שליטה" בי. כלום מהחוויות האלה לא נשכח, היות וכל אחת מהן הרסה חלק אחר בי.  במאמרים הבאים אשתף אתכם במחשבות, מהסוג שבונה מציאותמבקשת לעורר בך את המחשבה ואולי אצליח אפילו לגרום למי מכם סוג של פעולה.     
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      zoe1962
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין