חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3403 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1448 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1326 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
הצטלבויותי עם מאדאם סאנד ועוד.
בעקבות הפוסט הזה- http://cafe.themarker.com/view.php?t=972651 חשבתי שפגישותיי עם הגברת ז'ורז סאנד ( סופרת צרפתייה, פמיניסטית , מהמאה ה-19, שם ספרותי ) מוצו. לאחרונה יצא לי לראות סרט בהפקה פולנית בשם " שופן- התאווה לחיים " . להפתעתי, את מי אני פוגש שם כמנהלת מערכת יחסים ארוכה יחסית (וכהרגלה בקודש, גם בעייתית וחסרת סיכוי, ב"עזרתם האדיבה" של ילדיה) עם המלחין הפולני, שחי את מרבית ימיו בצרפת, פרדריק שופן, אותו היא עזבה לפני מותו ממחלת השחפת ? נכון ,את הגברת סאנד בכבודה ובעצמה. מסתבר שבנוסף ליחסיה עם הסופר אלפרד דה מיסה, ולאחר שנפרדה מבעלה הברון ולקחה איתה את שני ילדיה, ניהלה סאנד גם מערכות יחסים רומנטיות עם המלחינים פרנץ ליסט ושופן. באחת מהסצנות בסרט מנהלים ליסט ושופן דואל קלידים ולאחריו תחרות למי יש אצבעות ידיים ארוכות יותר. בעיני הסרט מציג את שופן וכל הסיפור סביבו בזווית חלקית בלבד, אך אולי זאת הייתה כוונתו. ===============================================
לאחר שבתי בת ה-7 שרה כבר בעל פה את כל המילים משירי אבבא (מבלי להבין כמובן את משמעותן) הדבר החם הבא אצלה הם הפט שופ בויז (וגם קצת רגינה ספקטור). זה רץ חזק עכשיו בנסיעות איתה אצלי ברכב. והאמת שגם אני נהנה. כנראה שהסוד הוא לשחרר משהו במוח ולהיכנס לראש של אלו שאנחנו אוהבים. כשהצגתי בפניה את הביצועים ל- go west , המקור של הווילג' פיפל מול זה של הפט שופ , היא העדיפה את האחרונים. לך תסביר לה שבתחום מסוים (כעת בכותרות, לא תוכנן ), יש שם זהות. ===========================================
אם הייתי צריך חיזוק להשערתי בנוגע לקריטריונים לפיהם מצביעים למועמדים בתכניות "נולד" וריאליטי למיניהן , קיבלתי אותה ישר לפנים, בבית. בתי (הנ"ל) צפתה לאחרונה בתכנית בערוץ הילדים, בה היה צריך לבחור בין ילדים שעשו איזו משימה/מופע , היא הגיעה אלי כולה נרגשת "אבא אני רוצה להצביע ל-x ". כשהתעניינתי למה היא בחרה דווקא בו, התשובה הייתה: "כי הוא יפה יותר" ולאחר שהודתה שבעצם הוא הצליח במשימה פחות טוב מהמועמד השני נימקה בארשת פנים רצינית : " לא משנה לי כל כך מי עשה יותר טוב, אני בוחרת ורוצה שינצח מי שיותר יפה." לך תתווכח עם הנימוק הזה...
==================================================
ולסיכום- הבמאי היפני מיאזקי , שראיתי מבחר מסרטיו ( בעיקר עם ילדי )הוא לדעתי סוג של גאון בתחומו. (הנסיכה מונונוקי,המסע המופלא, הטירה הנעה, טורטורו, וכעת חדש שלו- פוניו, אך יש לו עוד ,ידועים פחות).
ואם אנו בסרטי אנימציה, אזהרה !- הסרט קורליין קצת בעייתי לילדים בגילאים מסוימים. בתי (שלא פוחדת בדרך כלל מסרטים עם כל מיני "מוזרויות אימה" ) שהאקסית שלי לקחה אותה אליו, יצאה משם די מפוחדת . (אני רק יכול לשער מה היה קורה אילו אני הייתי לוקח אותה לשם... ).
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מסכים בהחלט עם הניתוח שלך.
גם הבנתי למה כוונתך באופן כללי בנושא, לאחר ההסבר הנוסף , שם, בפוסט שלך.
ראיתי את פוניו פעמיים, פעם עם בתי הגדולה, ביפנית עם תירגום (כדאי שתראי פעם את זה, או משהו אחר, בוריאציה הזו, מתווסף שם מימד משמעותי נוסף בשימוש בשפת המקור , ההיגוי, האינטונציה וכדו'). ופעם עם הקטנה בדיבוב.
בתי הקטנה בנתה איזו מערכת יחסים לא ברורה עם סרטיו של מיאזקי.
בנוסף לפוניו, ראינו בבית בדיוידי את המסע המופלא והטירה הנעה .
כמו כן, היא ראתה עם אימה שוב את פוניו בקולנוע ובבית את טורטורו והטירה הנעה.
ברור לי שהצפיות הנוספות עם אמה נובעות לא רק בגלל הסרטים עצמם.
כפי שכתבתי היא עשתה חלוקה בינינו בנוגע לסרטים, והפיה לילי לא נמצאת במגרש שלי...
אבל ראינו את עיר הגחלת ואת דספרו (נחמד אבל לא חובה).
כיף לשמוע שבתך הייתה מרותקת בפוניו, כך גם בתי.
מוקדש לכם.
http://www.youtube.com/watch?v=trm4roeuZ54&feature=related
טוב חזרתי לפוסט שלך אחרי שצפינו היום בפוניו
אני בוגרת המסע המופלא והטירה הנעה . את המסע המופלא מאד אהבתי. הטירה היהה הרבה יותר מדי בשבילי.
מסכימה איתך שפוניו לגמרי פונה לילדים. אני די אהבתי אותו- כלומר בחצי שעה הראשונה הייתי מוקסמת מהדגיגה המשונה הזו.
אח"כ צפיתי בעניין למרות שהקסם פג. ביתי היתה מהופנטת כל הסרט. מעולם לא ראיתי אותה יושבת כך לאורך 100 דקות ודעתה לא מוסחת.
אגב זה בדיוק מתחבר לנושא שהעלתי אצלי לגבי אנימציה . פוניו הוא סרט ילדים למהדרין. נכון גם מבוגרים יכולים להנות ממנו בקלות אבל השפה, המורכבות העלילית והדיאלוגים מופנים לילד. בניגוד לכל להיטי האניצמיה המערבית שנעשים היום.
יום לפני כן ראינו גם את הפיה לילי -עוד סרט שפונה לילדים - פחות חכם ממיזקאי אבל לפחות נטול יומרות.
:)
אני שמחה ,כי זה יצא הסבר די כושל
או קי, הבנתי.
נשמע טוב ונכון.
לא
זה לא מה שזה אומר. לפחות עבורי
זה אומר שהוא בא ממקומות טובים, הוא מכיר ונחשף ויודע . ועל סמך הידע הזה הוא מפתח כיוון, דפוסים והעדפות לכיוונים מאד מסויימים. לא מהסס גם לאמץ דברים חדשים
זה בהחלט לא בא בסתירה ליכלת ולרצון להכיר עוד דברים ,ולצבור עוד ידע .
האמת, זה רחוק מהגדרה מילונית, אבל כך לפחות אני מרגישה לגבי יאיר יונה :)
בוא נגיד שכיליד 81 הוא יכול היה בקלות לחשוב שהמוזיקה התחילה מאואזיס או הפו פייטרז (לא שאלו דוגמאות רעות כל כך)
נ.ב
מסקרן אותי מה זה אומר טעם מגובש (ובוגר).
האם זה כשמישהו סגור לגמרי על הטעם שלו, יודע בדיוק מה הוא אוהב ומה לא?
אולי לא הבנתי את כוונתך, אך אני מעדיף "חורים" בטעם, כלומר משהו שתמיד נשאר פתוח .
פוניו הוא סיפור מקסים ואין לי ספק שבתך תאהב.(זה לדעתי בעצם הסרט הכי לגיל צעיר של מיאזקי, אולי לכן לוסט נרדם שם...
).
באשר לאחרים שלו, ראוי בדיקה.
בתי , בת ה-7, נסחפה לזה מאד, ראתה את המסע המופלא וביקשה למחרת לראותו שוב,
ויום לאחר מכן את הטירה הנעה, מתוכנן לפעם הבאה הנסיכה מונונוקי.
בנוגע למוסיקה, אין לי ספק שכדברייך "יש עתיד".
אני משתדל לא לדחוף לשום כיוון, אלא להציג את המבחר, קצת מכל דבר.
ממילא לא תמיד יש לנו שליטה מה יתפוס לבסוף.
אני רוצה לראות את פוניו. לא יודעת אם הוא מתאים לגילה של ביתי -יש למיזאקי ואולי ליפנים בכלל סיפוריות שונה , הומור אקסצנטרי והרבה סוריאליזם . הם מאתגרים גם אותי .
לגבי ההעדפות המוזיקליות של הדור הצעיר. מה אומר, אתמול גיליתי שיאיר יונה, אחד הבלוגרים המוזיקלים האהובים עליי הוא יליד 81 . יש לו וואחאד טעם מגובש ובוגר. הרבה יותר מהרבה בני 30-40 שאני מכירה.הוא כתב בפוסט שלו שהיה בן 10 בשיאה של נירוונה .
כך שאולי עוד יש עתיד.
:)
אבל מאדאם סאנד אהבה, לפחות עד לרגע מסוים.
האמת, לא הבנתי,
הנולדים?
אני יכול בהחלט להבין את הסתייגותך, ההתייחסות לאנימה (אנימציה יפנית) שמבוססת במקרים רבים על מנגה (קומיקס יפני) נעה בין כאלו שהדבר כלל לא מדבר אליהם כלל לבין מעריצים מושבעים של הז'אנר.
מיאזקי נחשב לאחד מגדולי במאי האנימציה בכל הזמנים.
שני הסרטים האחרים שהזכרתי זכו (לדעתי בצדק רב) באוסקר, בקטגוריית סרטי הנפשה.
ממליץ לך, על מנת לגבש לפחות דעה מבוססת לעצמך, לצפות באחד מהם, למשל המסע המופלא. (או לחילופין סע בקיץ לסן דייגו קליפורניה, לפסטיבל/כינוס המנגה השנתי J ).
השימוש בעיניים גדולות במיוחד ופה ואף קטנים, תוך הבעת רגשות (לפעמים באופן מוגזם) באמצעות העיניים בעיקר, מלווה בעזרים וסממנים נוספים, הוא הסגנון.
אין לך מושג (או אולי יש לך) כמה סדרות ילדים שהוקרנו אצלנו הן אנימה, כמעט כולן.
הלב, נילס, הדבורה מאיה, פינוקיו,בארץ הקטקטים, פילפלת,בינבה, הקוסם מארץ עוץ,המומינים, נשים קטנות, עליסה בארץ הפלאות ועוד ועוד.
יש גם כמובן את האנימה מבוססת מנגה לקצת גדולים יותר, לא כולם הוקרנו בארץ ,בתי הגדולה (העוסקת אגב באנימציה), צפתה בלא מעט מהם (לרבות קריאת הקומיקס שלהם, נושא נפרד שגם כמובן לא מדבר לכל אחד)- נארוטו, דרגון בול,פוקימון, אינויאשה, בליץ', פולמטאל אלכמיסט, גאנדאם, ועוד.
אז יאללה, בוא נשוב למוסיקה.
מוזיקה מוזיקה מוזיקה ועוד מוזיקה מוזיקה............
את הנולדים אני לא מכירה, את השאר כן (:
אני מאוד גאה בהישג שלי :-) ב"להסיע את מיס דייזי"סך דקות העירנות שלי הסתכם ב- 10 (והמקטרגים טענו שגם נחרתי).
צדקת: קרדיט על "הלב" (אמא אמא מרקו מרקו ווא ווא ווא) הוא לא ממש נקודה זכות אצלי (חוצמזה: אנימציה יפנית על ספר איטלקי... חסר רק הפן הגרמני כדי להשלים את הסד"כ. אולי לכן הוא שם קצת ואגנר בפוניו).
סגנון האנימה באמת מפריע לי, הפה פתוח גדול מידי - זה מטריד את מנוחתי. יש משהו מאוד לא בסדר כשפה פתוח תופס חצי משטח הפנים, במיוחד כשמדובר בכעס או בכי.
הבת שלי סיכמה את ההתרשמות שלה ב"בסדר" (שאצל הפולניה הקטנה זה הרבה מאוד, אבל אולי היא פחד שאם היא תביע ביקורת אשלול ממנה את הביקור בטמפל בר (שאני חושד שהיה הסיבה המרכזית להליכה לסרט מלכתחילה - לא סתם היא התעקשה על סינמה סיטי)).
לא נראה לי שאגיע לסרטים אחרים שלו - ההיכרות הראשונית לא מפתה אותי להמשיך איתו (אמא אמא, מרקו מרקו, פוניו פוניו, ליסה ליסה).
תגיד - למה האמא הייתה היחידה עם שם מערבי? (ולמה הילד לא קורא לה "אמא"?)
יש משהו בדבריך על בנים.
לי יש גם וגם, נכון, הבן שלי לא שמע כל כך אבבא, אלא דווקא את שני אלו שהזכרת ודומיהם אז.
אבל, בהשפעתי, הם הלכו גם אחורה לרוק קלאסי /כבד ופרוג.
פלוס אלמנטים של ג'אז, קלאסי ואופרה.
היום גם הבן וגם הבת (הגדולים שלי) שומעים בעיקר רוק/מטאל/אלטרנטיבי וכדו'.
באשר לאנימציה, זה הכל מכל, אלו שהזכרת, פוצ'ורמה (סדרה מעולה) ועוד המון .
ואני יכול בהחלט, במוד המתאים, לשמוע גם היום את פרנקי ודינו .
גם אני ראיתי היום את פוניו, אך בגרסה היפנית, לא המדובבת.
חושב כמובן אחרת ממך, גם ללא הבירה שאחרי (הסתפקנו רק בגלידה).
נדמה לי שאני מבין את ההבחנה שלך בקשר לדמוית, בין האנימציה היפנית לאחרות, דיסני למשל (ההקבלה שלי כאן היא לאנימציה ידנית/קלאסית, לא לדיגיטלית) חשתי לפני שנים כמוך על האנימציה היפנית (הנקראת בדרל כלל מנגה/אנימה) אך בהמשך שיניתי את דעתי לחלוטין.
ובאשר לסרט הספציפי, נכון , זה אחד מהפונים ביותר לילדים של מיאזקי, אך כפי שכתבתי בפוסט עצמו, הנוסחה שלי היא להיכנס לראש של אלו שאיתם אני הולך .
אגב, היום נודע לי שמיאזקי היה גם אחד משותפי היוצרים למרקו מ-"הלב" .(נראה לי שזה לא ממש ירשים אותך, לא?).
אחד המאפיינים החזקים שלו (שחלק מהם מרשים בעיקר עוסקים בתחום ) הוא הירידה לפרטים בכל הנוגע למוחשיות שמסביב, אבל בדמויות הוא עדיין נשאר נאמן לסגנון האנימה , שהוא מה שהוא.
יש אצלו עוד מספר מוטיבים ייחודיים מעניינים, אבל לא אכנס כאן ליותר מדי פרטים.
מעניין אם בתך נהנתה.
עוד מעניין, מה תחשוב על סרטיו כגון המסע המופלא או הטירה הנעה.
ראינו היום את פוניו. משעמם - הרווחתי 10 דקות שינה. נכון, הרקעים יפים, אבל אני לא אוהב את האנימציה היפנית כשמדובר בדמויות (הנה עוד פוסט "יפני"). כן אהבתי את ההקבלה לואלקירה של ואגנר (לדגיגה הקטנה שממרה את פי אביה קוראים ברונהילדה, והמוזיקה שמלווה את הגלישה שלה על הגלים מצטטת ומושפעת מ the ride of the valkyries של הפרה-נאצי).
הביקורת האידיוטית הזו היוותה תמרור אזהרה בולט, אבל כל כך רציתי את הבירה של אחרי הסרט שהתעלמתי ממנה :-) (האמת, גם רציתי לבלות זמן עם הקטנה, והיא בחרה בסרט הזה).
באשר לקורוליין - שווה צפיה בפני עצמו. תבין לבד, אם תצטרך תרגום נוסף בגוף הסרט - אשמח גם אשמח.
באשר לדיכוטומיה שמצאת אצלי, אה... זה ענין של איזון וקצוות.
קצרה היריעה מלהכיל, אבל כדרכו של הלל על רגל אחת: יש אמרה שטוענת מה שאסור - אסור, ומה שמותר - מיותר...
כל השאר על "הבר". פיירשטייט? :)
תודה.
סוג של סתירה ( או אולי נכון יותר לקרוא לזה צדדים מרוחקים על הסקאלה, אם כי נראה לי שאת תטעני שהם לא בהכרח מרוחקים ) שקיימת אצלך אינה מובנת לי לגמרי מצד אחד אך מעוררת סקרנות והערכה מצד שני.
נכון, למילים יש עצמה, אני תוהה אבל ( תהייה אמיתית, אין לי את התשובה החד משמעית) אם הדרך הנכונה היא שומר סף שעורך להם סלקציה או כיווני פעולה אחרים .
באשר לקורליין, נראה לי שאני הייתי צריך לקחת את בתי לשם, לא ברור לי (יש לי השערה פנימית ) למה דווקא בסרט הזה (וכאמור היא ראתה כבר סרטים מהסוג ללא כל בעיה) היא יצאה עם תחושה מהסוג.
אין לנו בעיות עם אבבא ברוך השם. פשוט לא נכנס הביתה.
אצלנו מהמהמים נגינות ולחנים.
למילים יש עוצמה, בוררים אותם בקפידה מה נכנס לקופסה..
באשר למיזיאקי - הנאה צרופה. יש תחרות בינינו לבין הילדים מי נהנה יותר.
ללא ספק ההורים, עם ריבית שמקבלים מהחיוכים ...
קורוליין - אני קצת הצטמררתי אבל אביגילי שתחי' (7) יצאה עם תובנות עם אישה קטנה.
הבנים לעומת זאת התלהבו מעולמות מקבילים של חלום ומציאות ששזורים אחד בשני.
יופי של הפקה וקונספט.
מסתבר שגם באיזורים האפלים שלנו יש הרבה צבעים.
יופי של פוסט, כיף לבקר אותך.
בנוגע לוידאו, כבר שרו חכמים מאיתנו.(טוב, לא בדיוק מה שאמרת, אבל תן להביא שיר).
http://www.youtube.com/watch?v=gKJHRisppCo&feature=fvst
היום קראתי כתבה כיצד מייקל ג'קסון ניצל ( לא נאמר דווקא לשלילה ) את הוידאו בכך שנכנס בדיוק ברגע הנכון ,של תחילת ה mtv , עם הקליפים הידועים מטרילר וכו'.
לבושתי לא מכיר את השיר הזה של נושאי המגבעת(או מכיר ולא יודע שכך הוא נקרא).
ציפיתי לתיקונך לשמה של הבלונדית עם הישבן, זוכר שפעם כתבת אותו לא כפי שמופיע באותיות הלועזיות, אך לא זכרתי איך בדיוק.(מה שאני כן זוכר שציינת בהעדפותיך- לא המוסיקליות- דווקא את פרידה).
על גימי גימי מן וכו', כבר דנו פעם.
הצחקת אותי עם ההסבר לצורך בגבר בלילה, אבל מצד שני גרמת לי לחשוב על הסריאוטיפים לתפקידינו כגברים.
אני חושב שהסרט יפחיד הרבה יותר ילד עם הורים גרושים לא טוב.-אולי זה מסביר.
סיקרנתם אותי כולכם, חייב לראות
וידאו תמיד עוזר להחדיר מוזיקה. החל מבייבי פאקינ' מוצארט ועד say say say שהיה היחיד שהבנות שלי הסכימו לאהוב מהרפטואר של פול מקרתני.
תוכל לבלבל לחלוטין את הילדה שלך ולהשמיע לה את "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" של נושאי המגבעת. אגב, אומרים "אנייטה". אגב 2, כמה טוב שהן לא מבינות אנגלית. gimme gimme gimme a man after midnight - איך הייתי לעזאזל מסביר את זה? שהיא צריכה גבר להרוג את הג'וק שהיא גילתה בחדר האמבטיה באמצע הלילה? המלים בעברית, גם היום, הן פחות בוטות, יחסית. (מוות לדנה אינטרנשנל).
קרולים הוא באמת סרט טורד מנוחה. מומלץ. אגב, אני חושב שהסרט יפחיד הרבה יותר ילד עם הורים גרושים לא טוב.
כן, אבבא מהווים תמיד איזו כניסה ידידותית.
לגבי מייקל ג'קסון , זה לגמרי ברור ובתך לגמרי צודקת בכך שיש בשירתו תמיד משהו מהילד.
האמת , נראה לי שהוא יהיה האובייקט הבא, עם כל הביקורות אני חושב שזה נכון לעבור קצת גם דרכו.
בעקבות כך שסיפרתי לה על הרבה זמרים/ות כי הם כבר אינם בחיים (בין היתר גם הנ"ל ואחד ממבצעי המקור לשיר של הפט שופס- אלביס) היא שואלת אותי בזמן האחרון על כל זמר אם הוא עדיין חי.
האחרונה ששאלה לגביה היא הסולנית של אבבא" אגנתה .
הרגעתי אותה וסיפרתי שהיא אפילו הוציאה לאחרונה תקליט סולו.
הפט שופ בויז סיקרנו אותה לאחר שהראו קטע פרודיה שלהם בשבוע סוף, עם התלבושות והכובעים, כחול צהוב, מה שאומר שגימיקים עובדים.
אבל אחר כך היא אהבה גם את השירים.
בנוגע לקורליין, דעתי אינה מגובשת עד הסוף, בין היתר כי לא צפיתי.(אם כי אני יכול לדקלם את עלילת כל הסרט כתוצאה מכך שהיא סיפרה לי כל פרט).
אני רק יודע שהיא דיברה על זה יום שלם, מעין תערובת של הפחיד אותה , אך גם השאיר כה רושם עמוק.
כן... הבנות שלי גם נכנסו (הוכנסו) לקטע של אבבא, מתובל בריקי מרטין, להקת כוורת, פורטיס, ג'ינגס חאן ומייקל ג'קסון (השד יודע למה, אבל גם בלי ידע מקדים, משהו בצורת השירה שלו דיבר אל הבת שלי. "הוא שר כמו ילד" היא אמרה). בין לבין אני דוחף להן גם גרין דיי ושאר מרעין בישין, שהן מצליחות לזהות בדרך כלל ("אבא, זאת להקת יום ירוק, נכון?"), אבל לרוב לא אוהבות. נו טוב, בגיל הזה לא אהבתי דברים טובים יותר. העיקר שהן נהנות... (במבטא פולני, כמובן). היום הגדולה קטלה את רונן בן טל. חבל.
לפחות הבת שלך מודה שהיפה היה פחות טוב, אצלי בבית אפקט ההילה עובד עד הסוף: היפה הוא גם המוכשר. אבל ערוץ הילדים הוא מוקצה (עד שאכנע). והצבעות ב SMS - רק לכוכב הנולד האמיתי (שהעונה לא דרך במסכינו אפילו פעם אחת).
לגבי קורליין - יש ביקורת יפה כאן, שגם הגבתי אליה. הבת שלי (בת 8) לא פחדה בכלל. אני, לעומת זאת, די רעדתי. הסרט מסוכן להורים.
את מה זה צודקת.
כמעט בכל סיפור או סרט עליהם הם לא יוצאים נקיים.
ולגבי זה-
אבל כשהיא ,הסלבריטאיות גססה הגברת פשוט נטשה והמשיכה הלאה:-))
הייתי שואל האם (כפי שאומרים למשל על סגנון מוסיקלי מסוים) היא הקדימה את זמנה?
בנוגע לסגנון המוסיקלי, אני משתדל לחשוף בפניה ככל הניתן יותר, בהמשך שתחליט.
יש לה את היכולת ללמוד את כל המילים בע"פ והיא שרה בקול רם.- זהה אחת לאחת.
ולגבי שופן- נכון, מרגיע.
גם אני חושף אותה (ובעבר את גדולי ) למגוון רחב מאד, פופ , קלאסית, ג'אז ועד רוק עם קצת יותר גיטרות מייללות.
האמת שהיא מקבלת משני צידיה (אימה מוסיקאית ).
חחחח, יש איזה דיסוננס בהקשר של חינוך מוזיקלי קלאסי לבין המלחינים ואומנים גדולים וחייהם הפרטיים.
כמעט אף אחד מהם לא חף מנהול מערכות יחסים לא ממש "מוסריות".
הגברת שאתה כותב עליה ממש התאהבה בסלבריטאיות, לא ממש בגלל היופי שלהם. אבל כשהיא ,הסלבריטאיות גססה הגברת פשוט נטשה והמשיכה הלאה:-))
בענין התכנים המוזיקלים של הבת שלי,היא ספגה וסופגת גם מ"המוזיקה שלי" וגם מהסביבה דהיינו טלויזיה, יוטיוב, חברות,וסרטים.
יש לה את היכולת ללמוד את כל המילים בע"פ והיא שרה בקול רם.
לשימחתי לא רואים אצלי בבית כוכב נולד ושאר ריאליטי, עכשיו פייסבוק הוא הכוכב.
ובענין היופי המועדף על הבת שלי...נו טוב אנחנו אף פעם לא נריב על מישהו בגלל טעם מנוגד
ושופן מרגיע אותי כשאני רוצה להיות רגועה.תודה על הצלילים.
גם אני חושפת את הצאצאית שלי לכל סוג מוזיקה אותו אני שומעת. כבר מגיל צעיר התערבבו אצלינו דיג דיג דוג עם כוורת, שירי אצבעות עם שירי חיפושיות והפעלות לפעוטות עם הופעות חיות. את הפירות אפשר כבר עכשיו לקטוף כאשר מדי פעם יש לה הברקת חיפושיות או התלהבות ממנגינת צ'לו אקראית - מה שגורם לי שמחה וגאווה גדולה. אני מאמינה שבעוד X שנים, כאשר היא תעשה לי תרגילי פיזיוטרפיה לעת זקנה, זה יהיה לצלילי פינק פלויד, מה שכמובן יזרז את תהליך ההחלמה שלי.
לגבי ערוץ הילדים הבזוי - הצלחתי להתאפק עם תחילת חופשת הקיץ, ונשברתי. גם פה יש העדפות ברורות (ומעצבנות) ליפה/רזה/מגניב ולא למכושר. מידי פעם אני מנסה להחזיר לשפיות, אבל זה רק זמני.
נו, לפחות במוזיקה יש לה הברקות
נסתפק בזה לבינתיים