
| החלטה עקרונית לכתוב איך שבא לי בלי לערוך יותר מידי.ברגע שאני מתחילה לערוך את עצמי לדעת אני מתחילה להיות שיפוטית כלפי הכתיבה וכלפי עצמי ובסוף גונזת ואחר כך לא מתקרבת למחשב חודש. כשאני מתחילה להתייחס לכתיבה כאל יצירה שצריך לבחון אותה בפרמטרים אומנותיים אז זה הופך להיות עבודה במקום תיעוד של הרגע, במקום כייף.אז קדימה, במקום לדבר על הכתיבה לכתוב! אז מה אני מרגישה עכשיו?שטעיתי. שעשיתי משגה שגורם לי לא לאהוב את עצמי. ולא לאהוב את עצמי זה משגה נוסף. כמו שאומרים "חטא על פשע" ואני צריכה למצוא מהר דרך לחבק את עצמי ולהרגיע ולהגיד לעצמי "מותק.. את יפה... לא קרה כלום... זה הכל בראש שלך... שו שו שו ... תרגעי!"לא יזיק לי לפעמים להיות קצת אמא של עצמי. ואם הייתי קצת סבתא של עצמי בכלל הייתי נרגעת בשנייה.
|
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
:)
סאמק מה יגידו.
גם כשאני אנונימי
אני חושש מחרב השיפוטיות