אתם יודעים מה זה מסיבת פיג'מות, ולא של הילדים שלכם? אלא שלכם עצמכם?

כן....בגילאי 40...40+?

ידעתי איך זה יתחיל...לא בדיוק ידעתי איך זה ייגמר.....כמו בעצם כל דבר בחיינו.

אז הן באו חברותי למקצוע, יפות וקורנות...כמו שמורה ליוגה בדיוק צריכה להיראות.. לבשנו שלושתינו כמעט את אותה חצאית....חצאית מעטפת עד גובה ברך...וגופיות צבעוניות של קיץ.(כאילו שתאמנו זאת מראש).

הכנתי את הפרגולה הפסטוראלית שלי...נרות בכל פינה,מבערים וריחות שמנים שהתפזרו להם באויר.

השקט הנפלא הזה...נאנחו היפות. איזו בריזה...התרווחנו לנו. שוקעות בתוך הכורסאות.

ברקע משיריו של יאיר רוזנבלום:"נשב בחוץ , כל כך יפה, הליל...נשיר שירים"....

והתחלנו להכנס למוד- בריזרים, לבירות ליינות...לצחוקים...לחיקויים (אלופה בחיקויים).

פתאום! בום טראח! הפרוז'קטור של השכנים האיר דרכו אלינו אורות סנוורים! ואז מבלי כל התראה קודמת. בווליום שאין שני לו...

:"חת..חת...חת... חת שתיים שלוש!!!" ומיד אחרי זה..."תזהר ממנה כמו דבורה מיד עוקצת".

"אוי לא!" תפסתי את הראש. ואני הבטחתי ערב בנות, כייפי בפסטורליות של המושב. :"

מרפי החליט לבקר"- אמרה נ.

ואז התערבב לנו עם רוזנבלום אייל גולן ושות'....

ביקשנו קצת רחמים- קיבלנו.מעט הנמיכו ווליום.

האלכוהול לאט החליף את הדם שלנו....ואיך לא? הסקס עלה על הפרק...כמובן!

"מה, את אף פעם לא התנסית עם אישה????" "

בפליאתן, כאילו ראו איזה ייצור מוזר שזה עתה נחת להן בדשא...הפה נותר פעור.

"צר לי לאכזב, לא נשים(פוי...רק לחשוב על זה) , ולא ריבוי גברים"- "ONE ON 1" בהדגשה מוחצת.

"טוב, את בעצם לא מפסידה...עם אשה את עובדת ועובדת, משקיעה ומשקיעה ובסוף את לא מוצאית את הז....."

אמרה היפה ת.   היפה השניה הסכימה.

"אז מה הקטע שלכן?" שאלתי...."לא יודעות, סקרנות"...

"ת החליטה להשוויץ בידיעותיה...."נסו אותי, תשאלו...ואם יש משהו שלא עשיתי...אל תקראו לי ת".

"עם שניים"?

"שניים?, ...למה לא עם ארבעה?!!!"  "תגידי, הכל בסדר איתך?

כן. פשוט כן. ככה זה היום...

ואני נותרת המומה- יושבת בצד ומקשיבה/כבר לא כל כך מקשיבה....או לא רוצה לדעת איך העולם היפה נחרב לו...

ורואה את האחד!

הנה הוא הירקרק שלי מגיח מאחורי עץ הדקל שבמרכז הדשא...

אילנצ'יק מגיע.

"מי"? הנה הוא האחד שלי, מתקרב. תהיו בשקט. "הוא מגיע תיכף לשמשה של הסלון לחפש אותי....חכו ותראו"...

הצפרדעון, לא ויתר, לא הפריעה לו הדבורה שמיד עוקצת, ולא הצחוק של מורות ליוגה...הוא בשלו.(אולי חרש הצפרדע?), עברה בליבי מחשבה...נדבק לזכוכית, מחכה.

בוקר, קמתי מוקדם- לפנות את כל הבקבוקים הריקים לאשפה לפני שמשאית הזבל תגיע...

צפרדעוני שלי, היה מחוץ בחניה, מעוך על האספלט.

אוי!!!! בטח המורות ליוגה, נסעו ברברס ואין מצב שיכלו לראות את הנסיך...בחושך

האחד והיחיד.

"אלי הטוב, מה שמת בו בקיץ, אשר הופך אותנו לקצת משוגעים"? יאיר רוזנבלום.