הי, בגיל 4 חודשים החלטנו להכניס אותה ל-3 בקרים בשבוע. שעוד שני ימים הסבתות עזרו ובנינו על כך שתחזור לישון בבית ואז אמשיך לעבוד. מה אני אגיד לכם. זה לא עובד. או לפחות לא עבד לי. מצאתי את עצמי מג'גלגת בניסיון לנהל את הזמן. לקחת אותה לגן, להחזיר. פתאום היא רוצה לישון, פתאום היא מחליטה לא לישון, פתאום הסבתא מבריזה (בטח לא היתה מבריזה אם הייתי עובדת במשרד), פתאום לקחתי אותה לסבתא השנייה (ואינטרנט קפה גיליתי ששכחתי בטריה למחשב ולא יכלתי לעבוד....)... ועוד לא אמרנו כלום כמובן על ניקיון הבית, בישולים (זמן לעצמי? מה? מה זה?). כן, והכל היה גם בתקופה שהבעל חלה ולא יכל לעזור (כך שהכל היה עלי..) ופתאום הבנתי שזה לא הולך. והכנסנו אותה לגן למתכונת כמעט רגילה. ומה אני אגיד לכם, כמובן שהמחשבה היא: איך לא עשינו את זה קודם. החשש שלי שלא יצליחו להרדים אותה (זוכרים שבבית לעיתים לא רצתה לישון) התבדה לגמרי כמובן.... יש לי זמן לעבוד, יש לי זמן לסדר ולנקות (ואתם יודעים מה, כבר לא בטוחה שאני צריכה עוזרת :-)) והכי חשוב, יש לי זמן אליה. היא חוזרת מהגן, ואני 100% שלה. לא בודקת אם הגיעה אימייל. לא מנסה לסיים עוד הצעת מחיר, כי לא הספקתי בצהריים... פשוט איתה, משחקת, מציירת, מרכיבה או מטיילת וזה כל כך כיף - כנראה שגם אני הייתי צריכה שיגרה. האם הייתי עושה אחרת? האם הייתי שולחת אותה קודם לגן? ומה אחליט בילד הבא? כמובן שאין לי תשובה... אבל אני חושבת שאם יש רצון לעבוד, לממש את עצמך במקביל לגידול הילדים, חייבים את ההפרדה הזאת. חייבים לשלוח אותם לגן (מבחינתי כמובן) ולעשות לשני ההצדדים סדר ושגרה וזמן :-)) |