חם ולח,האויר עמד אתמול ,

לקראת ערב החלו משבי רוח מהים..

הים של תל אביב,העיר הגדולה ..

עיר הממלאה  ומטעינה מצברים,

עיר מלאת מרקמים של אנשים ובתים,

עיר ללא הפסקה..

האנגר בנמל גדול , מעוצב בקפידה ,

 בצבעוניות,בחלוקה..  ממש לטעמי..

אך, הכי באוירה..

 אהבתי את הבאים..

אהבתי את הצלילים..

אהבתי את החיוכים..

וגם החושך היה פחות מאיים

חוויה ..

ארוחה חשוכה, וכשם המסעדה "בלאק אואט"

 נשבעתי לעצמי אתמול  כי מעתה ואילך, טירמיסו אוכל רק בחשכה..

 החושים מתחדדים, הטעמים מתפתלים בין מתיקות ועדינות ,לרכות ועדנה והכל בחשכה..

 וכשהחלה ההצגה "לא על הלחם לבדו",  קבוצת חרשים עיוורים , מנהלים דיאלוג על חייהם דרך אפיית הלחם ולא רק עליו..

 בכיתי,צחקתי, חייכתי, פחדתי, חמלתי, הכל מכל בערב אחד שליבי יצא אל האנשים הללו

אי של שפיות..

 שזה אמיתי,שזה כנה..

זה נכון..זה עובד..

 הללויה...