
ואחרי ככלות הכל
בתגובה על "רצח" - 15 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, צוותא ת"א
עידית.
בתגובה על לזכרה של ענת דמון. מוסיקאית. חברה. אשה
כמעין המתגברת
בתגובה על רזי בן עזר - הוא לא ישוב
משביתת שמחה
בתגובה על חיים רמון - תזכורת לקוראי ידיעות אחרונות
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואם היית אומר מה זה היה עוזר
במה זה היה משנה את המצב
לפעמים עדיף לשתוק או לבכות
בתוכך לזעוק את הזעקה מבפנים
כי החיים ממשיכים למרות הכל
למרות הכאב עדיף לפעמים לשתוק
קפה נואר לא רואה "שחורות",ולכן ימשיכו לאכול...
ואכן העצירה, המבט והשתיקה הם שיא העוצמה.
וליד, החיים ימשיכו לזרום-זה כוחם!
כשאתה בויכוח עם אישתך או עם הילד...
אבל כשמישהו נרצח באופן מטופש כל כך?
לפעמים
השתיקה חזקה יותר
מכל צעקה
כי ת"א רוצה להיות ניו יורק, ובניו יורק כל יומיים יורים, ילדים בבי"ס, בדתות, בקבוצות... רוצים? זה מה שיהיה,"חיים" ויורים!!! ממשיכים לבלות שיש מלחמה, ממשיכים לשתות שיש פיגוע, מבלים ומבלים בסוף מתפוצצים .
תלביוב.