רק יומיים חלפו מאז הרצח בבית האגודה הלהט"ב בתל אביב, ובכלי התקשורת כבר יוצאים אנשי משטרה, אנשי תקשורת וטוקבקיסטים נגד ראשי הקהילה, בטענה כי מרוב כאבם על הרצח יצאו נגד ההסתה שקדמה לו, היפנו אצבע מאשימה לקבוצת שרים וחברי כנסת מן המפלגות הדתיות, ובכך נכשלו בעצמם בהסתה. הבוקר גם התפרסמה הידיעה, לפיה אמר גורם בכיר במשטרת תל אביב: "הם מיהרו עם העצרת ועם כל הסיסמאות נגד המסיתים. בכלל לא ברור עדיין שלא מדובר ברצח על רקע אישי, ולא על רקע רצון לפגוע בקהילת ההומואים והלסביות", (הארץ).

            איש מבין ראשי הקהילה, דובריה ובעלי הדעה שביטאו דעתם בהקשר זה לא קבע חד-משמעית כי מדובר ברוצח חרדי. אבל רובנו הצבענו על שרים וחברי כנסת ממפלגות דתיות כמי שהכשירו את הרצח הזה, בדברים שאמרו בשנים האחרונות. אם חס וחלילה יתברר, כי הרוצח הוא בן משפחה, שבא לנקום את מתן התמיכה לנער/ה ממשפחתו במרכז הקהילתי, או חמור מזה – אם יסתבר כי הרוצח הוא בן הקהילה בעצמו, אין הדבר עומד בסתירה להאשמת השרים והח"כים הללו בהסתה לרצח.

     כי אווירה המכשירה לרצח, או מובילה אדם לידי רצח, עלולה להביא לאו דווקא אדם דתי או חרדי לקום ולעשות מעשה. היזכרו נא באילו דעות השמיעו. הרב עובדיה יוסף - "הומואים הם רשעים מתועבים" (יוני 2006); השר אלי ישי - " הומואים ולסביות הם אנשים חולים.  אני רואה בזה בעיה רפואית." (פברואר 2006); חה"כ שאול יהלום שנלחם נגד תיקוני חוק להשוואת זכויות הגייז בכנסת והחרים את השבעתו של פרופ' עוזי אבן לכנס כשהיה יו"ר סיעת המפד"ל - "זה הפך לדגל שלו, ואנחנו לא ניתן לכך לגיטימציה. אם זה פרט חשאי, אנחנו לא ניכנס למיטתו של אדם אבל חשוב לזכור שאין זו דרך התרבות היהודית ולכן נחרים את ההשבעה"; חה"כ זאב ניסים, "בגלגול הבא, ההומואים יהיו שפנים וארנבות (פברואר 2006), גם הגיש הצעת חוק שמטרתה היא לאסור אימוץ ילדים על ידי בני זוג מאותו מין; חה"כ שלמה בניזרי עם ה'פנינה' שלו "אני מציע שהכנסת תבדוק איך למנוע משכבי זכר ובכך תחסוך הרבה מאד ברעידות אדמה"; – כל אלה ועוד אמירות רבות מעל במת הכנסת, בתקשורת ובציבוריות הישראלית – יצרו אווירה לפיה הומוסקסואליות היא מחלה, מום, דבר להתבייש בו, וההומואים הם אנשים שאין להם זכויות שוות בפני החוק.

     על אלה יש להזכיר גם את שר החינוך לשעבר, זבולון המר ז"ל, שאסר על שידור התוכנית לנוער להטב"י בטלביזיה החינוכית, "קלפים פתוחים" (1997), את יו"ר המפד"ל בשעתו, זבולון אורלב, שדרש לאסור כניסתם של הומואים לכנסת, בנימוק ש"הכנסת אינה גן השעשועים ולא גן החשמל" וחה"כ עתניאל שנלר מקדימה, שקרא לאסור כניסתם לכנסת, כי ביקור כזה יהפוך את הכנסת "לדיקטטורה של סטייה וסדום ולעמורה"; ואת הרב שלמה אבינר, מישיבת "עטרת ירושלים," שהקים את ארגון ההמרה הקיקיוני של הומואים, "עזרת נפש," ואמר, כפי שמצאתי באתר "חברותא" באינטרנט, כי "אף אחד לא נולד כזה", ו"ככה עולה מכל המחקרים שנכתבו בנידון ע"י גדולי החוקרים באמריקה. שכולם, כל החוקרים בנושא הזה, הם בעצמם בעלי נטיות הפוכות, ולכן הנושא הזה קרוב להם. וכל החוקרים האלה, וכל הפסיכולוגים האלה, ההפוכים (כינוי לבעלי נטיות הפוכות = הומוסקסואלים – עורך אתר חברותא), חקרו. והם אמרו שכשאדם נולד הוא לא נולד כזה. יכול להיות שהוא נולד עם נטייה כזו, אבל אדם נולד עם המון נטיות. לכל הכיוונים." הנזק שדברים כאלה  מסבים להומואים דתיים הוא כבד מנשוא. .

            דברי ההסתה והתועבה הללו מחלחלים לא רק לליבותיהם של רוצחים פסיכופטיים. הם נטמעים ומטמאים גם את ליבותיהם של הורים להומואים ולסביות, ולכן יש כאלה הזורקים את ילדיהם מן הבית כשהם מגלים את נטייתם המינית, והם נטמעים ומטמאים גם את ליבותיהם של הומואים ולסביות, חילוניים ודתיים, בכל גיל ומצב משפחתי, בארון או מחוצה לו. הם עלולים להביא גם בחור מתוך הקהילה, אם הוא מלא שנאה עצמית תהומית, שטופחה בשקידה על ידי הגורמים הנזכרים לעיל, הגיעה לנקודת רתיחה וחצתה את גבולות נפשו המעורערים – לידי מעשה נפשע כזה שהיינו עדים לו.

     אני עצמי בן קרוב לחמישים. יותר ממחצית מחיי הקדשתי למאבק על גיבוש זהותי כאדם וכהומוסקסואל יהודי, בחיי ובכתיבתי. אבל כמו כל הומו או לסבית, המחונכים לדגם המשפחה המסורתי, ודאי כמו כל הומו או לסבית המאמינים באלוהי ישראל, גם אני מוצא את עצמי, אפילו היום, אחרי כל כך הרבה שנים, מתייסר בקרע הקבוע והבלתי נתפס בעבורי בין יהדותי לבין אהבתי. ההבדל הוא, תודה לאל, שרובנו מנסים לתקן את הקרע הזה, אם ביצירה שלנו, אם בהכנסת שינויים בתפיסת היהדות שלנו ובדרכי עבודתנו את בורא עולם ואם בהכנסת שינויים באורחות חיינו, כך שנישאר נאמנים לעצמנו ולאמונתנו בו-בזמן. אבל ייתכן שהומו אחד, או בן משפחה של הומו או לסבית, שגבולותיו פרומים, והבושה או הדחייה והשנאה שספג מן החוץ אל תוך נפשו עברו על גדותיה, ואז נטל לידו תת מקלע והלך ועשה מה שעשה.

     גם אם יוודע כדבר הזה, והרוצח הנתעב בא משורות הקהילה או מסביבותיה, אין בזה בכדי להפחית מאחריותם של כל מי שציינתי לעיל, ורבים אחרים, להסתה שהובילה למעשה הזה והכשירה אותו. הסתה היא הסתה, ושנאה היא שנאה, וכאשר מיהרה מפלגת ש"ס לצאת בהודעת גינוי על הרצח, היא טבלה ושרץ בידה.

     המבחן האמיתי של ש"ס, המפד"ל ושאר מפלגות הבית הוא – האם תהיינה מוכנות כעת להכניס תיקון בחוק ברית הזוגיות, כדי שהומואים ולסביות יוכלו להתחתן בארץ, ולא בחו"ל; והאם יסכימו לתיקון בחוק הפונדקאות, שכיום מאפשר רק לגבר ואשה נשואים לחתום הסכם פונדקאות בארץ, ולכן כל הומו שרוצה ילד צריך לנסוע ולעשות זאת בחו"ל, במחירים שנעים בין 30-100 אלף דולאר לילד. האם אני, כותב שורות אלה, אינני זכאי בגיל חמישים להיות הורה, רק מפני שאין לי מאה אלף דולאר, וגם לא שלושים אלף דולאר, לשלמם לפונדקאית נוכרייה, שעה שהייתי יכול לחתום על הסכם פונדקאות כזה עם ידידה, שהביעה הסכמתה לכך, ולהביא ילד לעולם, ככל גבר הכמה לבן או לבת?

     היום, שהכנסת מקיימת מושב מיוחד בנושא הרצח, זהו מבחנה. האם כעת, אחרי המעשה הנפשע, תהיה מוכנה להביא לתיקוני חקיקה מהירים, לפחות בשני החוקים לעיל, שישוו את זכויותינו לשאר אזרחי ישראל, או שנמשיך להיות אזרחים מסוג ב', וכעת גם מטרות למטווח של רוצח שלא נתפס, ולכאלה העלולים ללכת בעקבותיו.