למה האמת כל כך ארורה....? למה אי אפשר לדלג עליה ולחזור חזרה למה שהיה?

מה עושים כשחייבים להגיד, לספר לפרוק מעל הלב אך יודעים שהפגיעה תהיה כל כך קשה עד כאב?

להעלם יהיה פוגע לא פחות ולכן לספר חייבים לנסות.

זה היה אמור להיות הקשר הכי קסום,נפלא ומדהים שידענו.

השיחות זרמו שעות על גבי ימים והיה נראה כי זה ישאר כך לתמיד.

למן ההתחלה ריחפה לה מן עננה אפורה שישבה בקצה וחיכתה לפועלה, מתי היא תשחרר את זעמה.

מילות אהבה ריחפו באוויר שבמקום שלווה הכניסו חרדה...למה זה קרה? למה זה בא כל כך במהרה?

הקלפים היו פרוסים על השולחן...שום דבר לא הוסתר מפניו.

החרב על צווארו מונחת אך הרגיש כי זו אמורה להיות אהבה בלתי נשכחת.

את האמת הארורה היא הייתה חייבת לספר שכן לא רצתה לפגוע בו יותר.

המשפט הנורא שזרקה "זה אני - לא אתה"....לא ריכך את המכה.

למה האמת כל כך ארורה....? למה אי אפשר לדלג עליה ולחזור חזרה למה שהיה?

מקווה היא שלא ישנא אותה כל כך שכן רצתה בו, אך בתוך תוכה ידעה שהוא לא בשבילה.

סליחה.