מחזה קצר לבמה.

הועלה ביוני האחרון בידי תלמידי שנה ג' בימוי סמינר הקיבוצים, ומשתתפי פרוייקט "עמיתים" על פי רעיונות המשתתפים.

טקסט: עבדכן הנאמן.

מקום התרחשות:

בית חולים.

משתתפים:

איילת: המספרת והגבורה.

ענבל: ילדה חולה.

צחי ועוזי בתפקיד ליצנים, וגם בתפקיד רופאים.

אביזרים:

קוביות גדולות שאפשר לעמוד אליהם

כסא גלגלים

עמוד איפוזיה

כדורי קלקר.

חלוקי רופאים

מפוחית

בגדי ליצן

התחלה: עוזי עומד על קוביה  בצד שמאל במה, צחי עומד על קוביה בצד ימין במה.

באמצע יושבת ענבל על כסא גלגלים ולידה עמוד אינפוזיה. איילת עומדת בצד ימין של הבמה מסתכלת עליה.

איילת:  " זאת בת דודה שלי ענבל. היא נמצאת כאן, בבית החולים, כבר הרבה זמן.

      היא חולה. לא יכולה לצאת החוצה אז במקום לצאת היא מסתכלת מהחלון

      ורואה את העולם. מסתכלת ומחפשת את הטוב.

      אני לא ממש יודעת מה היא מרגישה, אם כואב לה או מציק.אבל גם אם כואב מאוד 

      היא לא תגיד, לא תשתף אותי. במקום זה היא תאחז בחיים בכל דרך אפשרית ".

מתחילה מוזיקת קרקס.

עוזי וצחי קופצים מהקוביות ומתחילים להסתובב במעגלים נגדיים סביב ענבל.

כל פעם שהם נפגשים הם נותנים כיפים בצורות שונות (פעם ידיים לידיים ופעם מאחורה).

ענבל מסתכלת עליהם.

עוזי מכריז: "כולם מוזמנים להופעה המדהימה של מיק"

צחי אומר: "ושיק" 

עוזי: "הופעה מדהימה, מדליקה, מפציצה, מקפיצה, מצחיקה, מהממת, מוווווווושלמת.

צחי: "נו...תגיד איפה זה כבר"

עוזי: "בבניין שמונה" (עושה תנועה מצחיקה)

צחי: "בשעה שמונה" (עושה תנועה מצחיקה)

ביחד: "תבואו"

איילת נכנסת וצחי ועוזי הולכים אחורה ויושבים על הקוביות, מורידים את הכדורים ולוקחים את בועות הסבון.

איילת עוצמת לענבל את העיניים מאחורה והן מתחילות לשחק בדיגדוגים אחרי 3-4 דיגדוגים צחי ועוזי מתחילים להפריח בועות סבון כשהם עומדים ליד הקוביות.

ענבל: איילת הבדיחה, הבדיחה.

איילת: מתחילה לספר את הבדיחה

ענבל מזהה את הבועות ומבקשת מאיילת: "בואי נלך, בואי נלך"

איילת הולכת אחורה לקיר שמאחורי ענבל, צחי ועוזי מניחים את הבועות על הקוביות ועומדים ליד הקוביות.

איילת: איך אני אקח אותה לשם עם הכסא והאינפוזיה, זה ממש רחוק.

צריך לצאת מהחדר, לפנות מינה, ללכת במסדרון, להכנס למעלית, לרדת לכניסה, לחצות את כל הלובי,לצאת לחצר, לעבור את כל הגן, ללכת וללכת וללכת, לפנות שמאלה ואז ימינה ואז שוב שמאלה, להגיע לבניים שמונה, לעבור את המסדרון עד למעלית, לעלות עד קומה שמונה, לצאת לפנות ימינה ועוד פעם ימינה ולהגיע לאולם.(עוזי קרוב יותר לקובייה  וצחי בקדמת במה)

איך אני יעשה את זה???

בזמן שאני מדברת צחי ועוזי עושים כביכול את המסלול בצעדים כבדים שעושים רעש (כמו צעדי תהלוכות בצבא) שהולכים ונהיים מהירים ומרעישים יותר ויותר. ברגע של המשפט האחרון הכל מפסיק ברגע אחד.

סצנה 2    הרופאים –

(צחי ועוזי הולכים לקובייה להחליף לחלוקים)

ענבל: (מיד כשאיילת מסיימת את המשפט הקודם) בואי נלך, בואי נלך...

איילת: (להוסיף טקסט) למזלי לא הייתי צריכה לענות לה כי בדיוק בשעה 18:00 באופן קבוע מגיעים ה....

(נכנסים הרופאים- צחי ועוזי בחלוקים לבנים, נכנסים ביחד עם צעד קדימה

צחי ועוזי נכנסים עם קלסרים בידיים)

עוזי וצחי : אז מה שלומנו?  (פונים לאיילת)

איילת: בסדר.

צחי: כדוריות אדומות?

עוזי: 46

צחי: לחץ דם?

עוזי: 58.  אני חושב פרופסור שצריך לעשות לה בדיקת אולטרסאונד דחופה.

צחי ועוזי ממשיכים להגיד ביניהם דברים שקשורים אך ורק לדיבורי רופאים וממניכים את הקול בהדרגה.

גלי: בדיחה. איילת תספרי להם את הבדיחה.

איילת: לא, די גלי, זה לא הזמן עכשיו, זה ממש לא מתאים.

גלי: כן, כן, תספרי את הבדיחה, בדיחה, בדיחה, בדיחה, בדיחה...

גלי צועקת בהחלטיות: בדיחה!

עוזי: בדיחה? אתה רוצה לשמוע בדיחה פרופסור? (עובר לצד של צחי).

צחי: למה לא? בוא נצחק קצת.

צחי ועוזי הולכים לצד אחד ואיילת לצד השני

איילת : מספרת בדיחה "מעשה בשני יהודים וכו'"

צחי ועוזי רק מנידים בראשם, לא מסתכלים על איילת.

בסוף הבדיחה: צחי ועוזי מגחכים בסנוביות

ורק גלי מתפוצצת מצחוק.

גלי: בואי נלך...

איילת לוקחת את גלי ו"הולכת" איתה לאולם של ההופעה.

המוזיקה של ההתחלה נהפכת למוזיקת הליצנים.

סצינה 3:

צחי ועוזי נכנסים כמו בסצינה 1 עם אותה המוזיקה עושים את אותם סיבובים והקפצות כדורים

עוזי: ברוכים הבאים למופע של מיק.

צחי: ושיק 

עד שמשתתקים וגם המוזיקה מסתיימת.

עוזי: אתה יודע מה בתוכנית שלנו?

צחי: אני לא זוכר.

עוזי: מה הוא הקטע שהכנו?

צחי: הכנו משהו...

עוזי: אנחנו צריכים לעשות איזה להטוט.

צחי: מה לעשות...

עוזי: סיפור! אתה יכול לספר סיפור.

צחי: נגמרו לי כל הסיפורים!

עוזי: אז... חידון! תחוד להם חידה.

צחי: החידות עפו מהחלון!

עוזי: נו, תעשה משהו! אין לך משהו לעשות?

צחי עושה תנועות של מתפלא.

עוזי מתקרב לצחי שולח יד לכיס וחוטף לצחי את המפוחית.

עוזי: מה זה?

עוזי מוציא את המפוחית מהכיסוי.

עוזי: מפוחית? אתה יודע לנגן במפוחית?

יופי, אז תנגן לנו.

עוזי לקהל: ילדים!, נכון שאתם רוצים שהוא ינגן לנו?

עוזי לקהל: תנגן! תנגן! תנגן!

עוזי: (לצחי) נו....

צחי מתחיל לנגן את השיר ועוזי עושה תנועות עם הידיים, ידיים למעלה בסיבובים, מחיאות כפיים, סיבוב וידיים על הכתפיים.

עוזי: נו, הבנו. תנגן שיר אחר.

צחי ממשיך לנגן.

עוזי: נו, נגמרו לי התנועות.

צחי: אבל אני יודע רק שיר אחד.

עוזי: אז מה נעשה?  אהה... יש לי רעיון!

עוזי לוקח את מקל הלימבו וצחי מתחיל לעבור מתחתיו.

ואז מתחלפים, צחי לוקח את המקל ועוזי עובר מתחת למקל ונופל.

גלי צוחקת כל הזמן.

עוזי פורס שטיח בפנטומימה ולוקח את צחי למקום שלו, שניהם הולכים כאילו הם הולכים על חבל משני הצדדים של השטיח.

עוזי מנפח בלון לאט לאט בפנטומימה וצחי כמעט מפוצץ ושוב כמעט מפוצץ ובסוף מפוצץ ועוזי עף אחורה.

גלי מתפוצצת מצחוק. 

כדורי הקל קר שהכנו תחתיה מתפזרים, והיא עושה תנועות של נחנקת.

הליצנים עומדים במקום, מנפחים בלונים.

איילת: תעזרו לי! Help!

 הליצנים ממשיכים לנפח בלונים, עד שהמוזיקה נחלשת, ואז הולכים למקום.

איילת: מה היה הסוף של הסיפור אני לא רוצה להגיד לכם...הייתי צריכה לנקות אותה עם מפיות טישו, וזה לא נהיה יותר טוב כשחזרנו למחלקה, הצוות הרפואי ראה אותה ו"החטיף" לי שלא באשמתי.

גלי חזרה הביתה, אף  פעם לא החלימה לגמרי, רק שעכשיו היא בהפסקה מבית חולים. אני עדיין רואה אותה בחופשות, וגם את אילן, החבר שלי לקחתי אליה. לא נראה לי שהם פרגנו אחד לשני במיוחד.

ואחרון חביב...אם אתם מזדמנים לאיכילוב, ורואים שם צמד ליצנים שלומיאלים שאחד מהם מנגן במפוחית, תגידו לו שמצידי, שיקיא לתוכה את נפשו.

שבוע טוב! איילת.