
טיול לאי שם, בדרכים לא מוכרות, תחת שמיים שחורים כוכבים דולקים. כישוף מניע את גופי, הקול הפנימי דופק בדלת ואין עונה, טייס אוטומטי שולט בהגה , מסיע אותי לתוך החושך. בגוף מהדהדות המילים מריצות את הדם בנתיביו במהירות אסורה, חומק מן השוטר השומר היושב בראש. מערת קסמים מוקפת יער ושקט מסתורי. העיניים שבתוכי מחייכות, רואות ,יודעות ושותקות.
אור השחר הרך הניח אותי בעדינות בחזרה בין הסדינים הלבנים בחדרי המוגן. |
גיה ברקאי
בתגובה על פרידה
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן שלווה שבאה מתוך בחירה לצאת לרגע מעצמי ולעשות משהו
שונה שאינו מונע מההרגלים והכללים הרגילים שלי
והעולם לא נפל על ראשי...... :)
אהבתי את חדרי המוגן. המבט פנימה והחוצה של הרגע בו הגוף כאילו ניתק מהמחשבות ונוצרת דואליות נעימה אם כי לא ממוקמת.
שלוה קוראים לזה?
נעים עשה לי הפוסט הזה
תודה*
מה מסובך יובל ? רק תשאל!
ו........תודה
קצת מסובך לי
אבל בסוף
יפה מאוד