כותרות TheMarker >
    ';

    קו 5 - מדריך עירוני לתל אביב

    אין אייקון תרבות תל אביבי יותר מקו חמש, \"המטרו התל אביבי\", כתבו עליו שירים, סיפורים ואפילו עבודת דוקטורט. קו חמש, שמלווה את תל אביב משנותיה הראשונות, חוצה את העיר מצפון לדרום ומספק הצצה לכמה מהאזורים היפים והמרתקים ביותר בעיר.
    במשך שנה שלמה שוטטתי בתל אביב דרך תחנות הקו וגיליתי שכונות, רחובות, גינות וחנויות, היסטוריה נשכחת ואדריכלות נוכחת ולמדתי להכיר את תל אביב מחדש בכל נסיעה בקו.
    הבלוג שלי מזמין את התל אביבי שבטוח שהוא כבר מכיר הכול ואת המבקר מבחוץ שרוצה לדעת, לטיול אחר בתל אביב, דרך המסע שבין התחנות של קו חמש.

    תהנו, רננה.

    תודה לאביב מצר ואורי קידר על הצילומים ולמאיה חלוואני על עיצוב הלוגו.






















    ארכיון

    0

    הרהורים מקיץ תל אביבי

    1 תגובות   יום שלישי, 4/8/09, 01:16

    ברצף הפרקים של "מדריך עירוני לתל אביב - קו חמש" אמור היה לבוא עכשיו הפרק על כיכר הבימה. אלא שהפרק הזה מעולם לא נכתב, כי מתחם הבימה כבר שנתיים בשיפוצים די אינטנסיביים לקראת חגיגות שנת המאה וככה יצא שהבלוג שלי קצת נתקע לו בעיצומו של רחוב דיזנגוף, כששדרות רוטשילד כבר מציצות מעבר לפינה, בערימת סוללות עפר שפעם כונתה כיכר הבימה ועוד מעט תהפוך לכיכר התזמורת. וכך, בעודי יושבת בניכר ומנסה לחשוב איך להתגבר על המהמורה הזו וגוזרת על עצמי שתיקה של עצלנות פושעת, יצא שלפני כשלושה שבועות נסעתי לביקור בארץ, ביקור שעוד כמה שנים אני בטח אקרא לו "ביקור מולדת". בינתיים זו היתה החזרה הראשונה לישראל מאז שעזבתי אותה לטובת לימודים בארצות הברית. אז החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי לבדוק מה שלום כיכר הבימה וסוף סוף להתקדם בבלוג שלי וגם לברר לעצמי איך נראית תל אביב במרחק של תשעה חודשים של געגועים. 

    ותוך כדי שהלכתי בתל אביב טוויתי בעיני רוחי את הפוסט שאכתוב כשאחזור לקליפורניה על תל אביב: על המפגש הראשון איתה בערב יום שישי כשהיא נראתה לי מלוכלכת להחריד, צפופה ומהבילה ובכיתי על אובדנה של אהבתי ועל המפגש השני איתה בערב יום ראשון כשיצאתי מהצגה בקמארי, צעדתי לאורך הרחובות המלאים ובעשרה לשתים עשרה בלילה התענגתי על הפלאפל הכי טעים בעיר ב"קוסם" והוא היה חם ופריך וטרי טרי ומסביב האנשים נראו יפים ומקסימים וחיים ושוקקים והתאהבתי מחדש בעיר היפה שלי. או על המפגש המחודש עם הים התיכון, שהילד שלי יכול לרוץ אליו, הישר לגלים ולא לפחד מהקור של האוקיינוס כמו בסן פרנסיסקו ומותר לו ללכת ערום ואף אחד לא יסתכל עלי כמו על אמא משוגעת כמו באמריקה ולהרגיש כל הזמן, בכל מקום, שאני מכירה ויודעת ושזה שלי ואני של זה. או על המפגש שלי עם רחובות תל אביב של 6 בבוקר (ותודה לג'ט לג), כשהלחות כבר בשיאה, החום מעיק, הגינות מלוכלכות ומפורקות ומוזנחות והאנשים נראים עצובים ועצבניים, ואפילו עוד לא זרחה השמש או על הערסים המגעילים שמרשים לעצמם בשם איזו אידאולוגיה של "נדפוק כי נדפקנו" לחנות בדאבל פארקינג ליד חומוס אסלי, כי בא להם חומוס וממש לא אכפת להם שבגללם אני עומדת עכשיו בפקק שאין לו שום סיבה חוץ מזה שבא להם חומוס ולא בא להם לחפש חניה (כי אין אז מה הטעם - אז תדעו לכם שיש, רק צריך לשלם עליה יותר מאשר על החומוס).

    אלא שאחרי שחזרתי לארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, קראתי פוסט שכתבה ישראלית שחיה בחו"ל כבר שנים ארוכות ונשבעתי שאם לא יהיה לי משהו יותר מעניין להגיד חוץ מ"אני מתגעגעת לתל אביב, העיר הכי מקסימה בעולם, רק חבל שיש בה ישראלים אלימים/גסים/לא מנומסים/משבשי עברית/שלא אכפת להם מאף אחד חוץ מעצמם/שלא אכפת להם גם מעצמם אחרת אין מצב שהם לא היו עושים משהו לטובת סביבתם", אני לא אכתוב על תל אביב.

    אז למה אני בעצם כותבת? יש לי משהו יותר מעניין להגיד? אני לא בטוחה.

    כמה דברים חשובים: 1. בכניסה לשוק הכרמל יש את הבורקס של הטורקי. אם עומדים עם הגב לכיכר מגן דוד זו החנות (לא הבאסטה) השלישית או הרביעית מימין. אי אפשר לטעות כי הריח של הבורקסים הורס. תרד עם גבינה, או בורקס בשר ואיירן. אין דברים כאלה בעולם. חוץ מזה 2. בכרם, ברחוב רבי עקיבא, כמה פסיעות מערבה מהשוק, עומדת כבר מאתיים אלף שנה מסעדת "הלב הרחב". האווירה כמו מסרט אינדי דל תקציב, הבשר רך וטעים, ואם אתם בעניין של נוסטלגיה סליזית לחלוטין תתפקנו בקינוח בוואריה או מוס שוקולד בעשרה שקלים האחד. 3. מסעדת "אדורה" לא צריכה המלצות ממני, אבל כל מי שלא ביקר בה עדיין ויש לו זמן לאיזה צהרים קצר - זו העסקית הכי שווה בעיר. אוכל מעולה, מחיר שווה לכל נפש, אבל קחו בחשבון את ה"פלוסים", לא כולל שתייה, לא כולל קינוח ולא כולל כל מיני "++ על מנות שוות יותר. ועדיין שווה להחריד. 4. הופעה של רונה קינן - ההופעה היחידה שאני הספקתי לראות בשבועיים האלה היתה בחינם בנמל תל אביב. ציפיתי למשהו צנוע למדי, לא יותר מקצת יחסי ציבור לדיסק החדש והמעולה  שלה "שירים ליואל" http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1062211

    ויצאה הופעה מעולה. אני לא יודעת אם זה הקיץ התל אביבי, החופשה בטורקיה עליה היא סיפרה לקהל בהרחבה או סתם מצב רוח טוב ששרה עליה אבל היא היתה מהממת מתמיד. שקלתי להתחתן איתה בסוף ההופעה. אבל במקום זה הלכתי הביתה עם החבר שלי, שנינו נוגים מהמחשבה שזו ההופעה האחרונה שנראה בנמל השנה, כי יומיים אח"כ חזרנו לאמריקה. 

     

    איש חכם אמר לי פעם שהאושר הוא רגעי. אני שהייתי אז ממש לא חכמה אמרתי לו שהוא טועה וגיחכתי. הוא לא טעה ונראה מי צוחק עכשיו. תהנו ממה שיש. 

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/8/09 14:07:

      ילדה שלי,

       

      מדהים. המשיכי להפתיע אותנו בפוסטים המקסימים.

       

      אוהבת ומתגעגעת עד בלי די

      אמא

      פרופיל

      רננה קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      קו 5 - מדריך עירוני לתל אביב