דמיון מודרך ככלי בחירה בתהליך השינוי הקדמה
כל העוסק במקצוע טיפולי או חינוכי לעיתים מתמודד עם הצורך להנחות ולתמוך בתהליך השינוי של מצב מצוי מסויים הנתפס על ידי המטופל או הסביבה כדורש תיקון ושיפור או כ"חטא" של ממש. בחירת דרכי הטיפול וחינוך והאמצעים לכך לעיתים מהווים קושי ומעמידים את המטפל והמחנך לפני דילמות רעיוניות, מוסריות ומעשיות. ראיית תהליך השינוי כמעבר ממצב המצוי המזיק למצב הרצוי המטיב כמקביל למושג התשובה עשויה להעמיד את אוצר הרעיוני הקיים ביהדות בנושא התשובה לרשותו של המטפל ואו המחנך ולהקל על הבחירות הטיפוליות והחינוכיות , לגוון ולהעשיר אותם. מושג התשובה ביהדות תשובה היא תהליך של תיקון פנימי של האדם, עילוי מוסרי והטבתו, בכל מדרגה בה הוא נמצא, צדיק כרשע. על פי הרמב"ם התשובה והוידוי הכרוך בה היא מצוות עשה. על פי הראי"ה קוק התשובה היא אידאה קוסמולוגית של שיפור, השתכללות ותיקון, שבגינה העולם כולו עובר תהליך של השתכללות ועילוי, ושבירה של כבלים ומגבלות.מקור השם "תשובה" הוא בתורה מלשון "שיבה" אל אלוהים והשבה אל הלב. המקור הקדום ביותר של המושג תשובה מצוי בספר דברים במספר מקומות[1], ביניהם ראויה לציון מיוחד פרשיית התשובה, שנקשרת אל תשובה לאומית כללית ואל גאולת ישראל (דברים ל' א'-י"ד). רעיון התשובה מופיע גם בנביאים במקומות רבים[2]. בספר יחזקאל, כתוב בפירוש שהאל חפץ בתשובה ומבטיח חנינה וחיים, לאלו שיעזבו את הרע ויבחרו בטוב:יש הטוענים כי בתשובה האדם שב למקורו ולעצמיותו, כיוון ש"האלוהים עשה את האדם ישר" (קהלת ז' כ"ט) ובצלמו, ומי שחוטא מתרחק מעצמו ומצלם אלוהים שלו. את שאלת אלוהים לאדם בגן עדן "איכה?" הם מפרשים למה בגדת בעצמך?המקור לתשובה כמצווה נמצא בתורה בפרשת במדבר:"איש או אישה כי יעשו מכל חטאת האדם . . . והתוודו, את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז), נביאי ישראל נשלחו לעם ישראל וקראו לו לתקן את דרכיו, על בסיס האמונה ביכולתה של התשובה למחוק את חטאיו של האדם והעם במקרה של חרטה ועזיבת החטא, למנוע את האסון המתקרב או לגאול את העם מגלותו לאחר החורבן. ספר יונה רובו ככולו מוקדש לרעיון כי התשובה מועילה להעביר את רוע הגזרה, גם כאשר מדובר בחטאים חמורים, ולא רק בישראל אלא גם באומות העולםאדם שהיה מוחזק בדרך רעה ושב ממנה נקרא בעל תשובה המניעים לתשובהבחז"ל נראה שיש חשיבות לכוח המניע את האדם לעשות תשובה ויש ככלל שתי מדרגות של תשובה: תשובה מיראה שנקראת גם תשובה נמוכה ותשובה מאהבה שנקראת גם תשובה עליונה.על פי חז"ל בתשובה מיראה, מכיוון שהכוח המניע אותה הוא עדיין האגואיזם של האדם שחפץ בטובתו, הזדונות הופכות לשגגות, הכתמים נמחקים אבל יש עדיין רשמים שליליים שמעיבים על נפשו של האדם, ואילו בתשובה מאהבה שהכוח המניע אותה הוא אידאליות, מבט רחב הקף, והכרה ברורה, הזדונות נעשות כזכויות, וכאילו שהוא עשה מעשים טובים, מכיוון שהאנרגיה השלילית של החטאים איננה מדוכאת אלא מתועלת לכיוונים חיוביים, ולכן בתשובה זו העצבות והלב הנשבר מתחלפים באהבה ובשמחהמרכיבי תהליך התשובההרמב"ם מסביר את מהות התשובה כעזיבה מוחלטת של החטא, הן במעשה, הן במחשבה :"ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה,ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על ירך" (ירמיהו לא,יח); ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "ולא נאמר עוד אלוהינו, למעשה ידינו אשר בך, ירוחם יתום" (הושע יד,ד). וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר עניינות אלו שגמר בליבו." (הלכות תשובה ב' ב') על תהליך התשובה לכלול את המרכיבים הבאים כדי להחשב ככזה:1. עזיבת החטא: האדם צריך מבחינה מעשית לעזוב את החטא, אחרת יחשב למי שטובל ושרץ בידו. 2. חרטה: האדם צריך להתחרט ולהצטער על המעשה הרע שעשה. 3. וידוי דברים: האדם צריך לומר בקול ולפרט את חטאו בפני עצמו, כדי להיות מודע למעשה. 4. קבלה לעתיד: האדם צריך לקבל על עצמו, שמכאן ואילך הוא לא יעשה את המעשה הזה יותר. ניתן לראות שהתשובה מקיפה את כל כוחותיו של האדם. גוף, נפש, דיבור ושכל. עזיבה פיזית, חרטה נפשית, וידוי בדיבור וקבלה שכלית לעתיד.על פי גישת חז"ל, מספיק שהאדם הרהר בתשובה, הדבר הזה גורם לו להיות צדיק באותו רגע. כך שאדם שמוחזק כרשע, אם אמר לאשה, "תתקדשי לי, על מנת שאהיה צדיק גמור", מקודשת מספק, שמא הרהר בתשובה באותו רגע[15] באותו עניין הם אמרו, שאם ראית תלמיד חכם חוטא בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, כי לבטח עשה בינתיים תשובה ונמחל לו. [16].על פי הרב יוסף דב סולובייצ'יק (על התשובה, עמ' 61-65) הוידוי הכרחי לתשובה מכיוון שהוא נועד להבהיר ולגבש לאדם עצמו את הרהוריו המעורפלים בשפה ובמלל ברור ומדויק, ולגרום לאדם להסתכל לאמת בעיניים, בשבירת מנגנון ההדחקה הטבעי, שדוחה עובדות שאינן נוחות לאדם, כך שהאדם יודה בפה מלא ויקרע את המסווה שהוא שם על פניו ואת המחיצות שהקים בינו לבין עצמו.בנוסף לכך הרמב"ם מאפיין בעל תשובה אמיתי באיפיונים נוספים, שמעידים עליו שעבר מהפך רוחני עמוק, כמו תפילה מרובה, עשיית צדקה, התרחקות מהחטא שחטא בו, ואף שינוי שמו ויציאה לגלות:"מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה', בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים; ומשנה מעשיו כולן לטובה, ולדרך ישרה. וגולה ממקומו - שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח." (הלכות תשובה ב' ד') |