שראה את ארוע התאונה שלי.הסכים להעיד נגד הדורס. במשך הזמן נוצרה מין חברות ביננו ואז כשהזמין אותי לביתו לקפה פגשתי אותה. אילנה ישבה בכסא גלגלים,רגל אחת כרותה עקב מחלת הסכרת, משקפיים עבות על עיניה שניפגעו מהמחלה .תוך כדי שיחה הבנתי שאילנה נילקחת כל יומיים לטיפול דיאליזה. מצד שני ניתקלתי בנשמה שדואגת,תומכת,מחזקת את כולם. אילנה הטיפה לי מוסר , אל תישבר,תיקח כדור ותמשיך, אתה תיראה שתבריא,אתה תרגיש יותר טוב. ובאותה נימה ...תאכל איזה סנדוויץ טוב עם קאשקבל , קפה . מידי יום שישי פעם בשבועיים הייתי בא לבקר אותה,לשתות כוס קפה ולקבל כח. בראש השנה ובפסח כשהייתי מכין את קציצות הגפילטה פיש שלי,את החזרת החריפה עם הסלק , הייתי מכין מנה בשביל אילנה. אילנה הייתה ניכנסת למטבח ונהנית מהקציצות. השמחה בליבי גאתה כל חג מחדש. כשאבי היה במצב גרוע עקב בעייות זרימת דם וחשש לקטיעת רגל פגשתי את שלמה שבישר לי שהולכים לכרות את רגלה השניה של אילנה. אילנה לא הרגישה "טוב" כבעבר.לפני חודש הלכה לעולמה. בטכס הלוויה היו המון אנשים. לא האמנתי למראה עיני. הקשבתי בסתר לשיחות. את כולם היא חיזקה....לחלק רק הקשיבה....חלק היה יושב איתה לקבל כח והיא העיוורת,ללא רגל בכסא גלגלים , טיפולי דיאליזה תמכה בכולם. אתמול מלאו 30 למותה. הלכתי לגילוי מצבה. בקושי רב ונוטף זיעה הגעתי לקברה. מצבה מיוחדת עם צבעים כתומים וחומים ומילים חמות חרוטות עליה. היה קשה ועצוב. בדרך לאוטו קטפתי חרובים מאחד מעצי החרוב בבית הקברות. בלילה, כשצפיתי בטלויזיה, במקום לנשנש כירסמתי חרובים. הדבש שיצא מהם היה כה מתוק, טעים... טעם שהזכיר את אילנה. החלטתי מחר ללכת ולקטוף עוד ועוד... שיישאר להרבה זמן.
|