הוא חס עלי

ולא סיפר לי את אשר על לבו

ואני טעיתי לחשוב ששב לשגרה,

ולא שיתפתי אותו בכאבי שלי.

את הקבר לא פקדתי -

ממאנת

בינתיים.

מנסה לחזור בראש לזמנים השמחים שלה

לזכור אותה כפי שמגיע לה ולא את התקופה האחרונה

אך נפשי תקועה באותם ימים נוראים.

חלק אחד במוח כאילו ב"פריז", מאפשר לי להמשיך הלאה. יש שכתבו את זה טוב ממני:

"חלמתי שאת
בחיים עדיין
רציתי להגיד לך
שבכל מקום
את איתי בליבי
לא הספקתי לומר לך שלום
שירי לי
שיר עצוב
רציתי להגיד לך שאני אוהב(ת) אותך
תודה שנתת לי להיות
מה שבא לי
ואיך לפעמים את ראית
איך כאב לי
רציתי להגיד לך"...