כותרות TheMarker >
    ';

    לרקוד את החיים

    בין גירוי ובין תגובה יש חלל.
    בחלל הזה שוכן החופש שלנו לבחור איך נגיב
    בבחירות הללו שוכנים הצמיחה והאושר שלנו !
    לפעמים ישנם רגעים בתוך החלל הזה שאני בוחר לכתוב וברגעים אחרים אני כותב לאחר בחירות כאלו או אחרות והבלוג הזה יכול לשקף את אותם רגעים מחד ומאידך הוא יכול לתת לך עוד כיוון למחשבה בדרך למעלה

    0

    לרקוד את החיים - איך בעצם עושים את זה ?

    42 תגובות   יום שלישי, 4/8/09, 18:18

     

    "לרקוד את החיים" מה זה בעצם אומר  ? עוד לפני שהתחלתי לכתוב ישבתי וחשבתי : איך אני מעביר עכשיו את הרעיון הזה מבלי שזה יישמע כמו איזו שהיא סיסמא שחוקה ?  מצד אחד קיימת האפשרות לתת הסבר קוגניטיבי ומצד שני ניתן לתת הסבר רוחני  אז איך ניתן לשלב את שני הדברים ולשמור את זה בגובה העיניים ?  המסקנה שהגעתי אליה שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא דרך החוויה האישית .

     

    בפוסט הקודם , דלת הקסמים , כתבתי על שינויים ועל מה שעומד מאחורי הקלעים והפעם אכתוב על ההתמודדות עצמה מתוך הניסיון האישי שלי שלצורך העניין אתן לו את כותרת המשנה "לראות מעבר למה שהעין מסוגלת לראות"   

     

    מבחינתי בחיים יש שני סוגים של שינויים :

    1. שינויים שמגיעים מתוך רצון/צורך פנימי  (כתבתי עליהם בפוסטים קודמים) .

    2. שינויים שמגיעים כתוצאה מאיזה שהוא אילוץ חיצוני .

     

    לאלו שמכירים אותי מקרוב ידוע שבשני העשורים האחרונים מעבר לליווי של אנשים בנתיבי צמיחה והתפתחות (בעזרת מתודולוגיות שונות) באופן פרטי, במישור הפורמאלי חבשתי כובעים שונים החל בניהול וכלה בתכנות מערכות מידע  אבל בחיים יש דבר שנקרא קארמה ויש דבר שנקרא דארמה ולא תמיד ניתן להתעלם מהם .

     

    הניסיון שאכתוב עליו הפעם מדבר בדיוק על נקודת המפגש של הקארמה והדארמה   

    ביום (2003) שבו הודיעו לי:"אדוני, צר לי לבשר לך אתה מוגדר היום כעיוור ב 100% "

    אתם רואים את התמונה למטה ?  זה בערך המצב של בן אדם לפני שינוי בין אם זה חיצוני ובין אם זה פנימי הרגש הדומיננטי באותו רגע הוא : פחד

    וזה בדיוק מה שהרגשתי באותו רגע ! מה ?  מו ? מי ?  " אבל אני כן רואה "  צעקתי , "פשוט בעקבות התאונה משהו השתבש לי והעיניים שלי לא מצליחות לקבל פוקוס וזה הכול מה אתם עכשיו מנחיתים עלי כל מיני תוספות ? " בקיצור ? אין עם מי לדבר,הם בשלהם !

     

    תמונה מס' 1 - האדם מחפש אחר השור

     

    דיברנו על שינוי ? אז הנה דוגמא לשינוי שמגיע כאילוץ חיצוני ולך תתמודד עם זה עכשיו.

    מה זה בעצם אומר בטווח המיידי ? מה זה אומר בטווח הארוך ? לא אלאה אתכם בפרטים אבל כמו שאתם מתארים זה "סרט" לא  פשוט ועכשיו יש שתי אפשרויות :

    1. להיות צופה פאסיבי ולחכות לרגע שבו אצטרך עובד זר וכלב נחיה

    2. להיכנס לתפקיד התסריטאי/במאי/מפיק ולבדוק איך פועלים במציאות שנוצרה שבה יש אובדן של 90% משדה הראיה (אין תרופות ,אין ניתוחים) ועם מה שנותר צריך לנצח !

    בנקודת הזמן הזו מתחיל איזה שהוא מסע שאליו  צריך לגייס את מה שכן ידוע על בסיס ניסיון החיים המצטבר עם כל הידע הרוחני והקוגניטיבי ומתחילים לצעוד צעד צעד בעקבות  השור לעבר הלא ידוע בדיוק כמו השחקן הראשי בסרט של אלמודובר אומר בסוף הסרט (חיבוקים שבורים) : "סרטים צריך לסיים גם אם זה מתוך עיוורון"  

     

    תמונה מס' 2 – הוא מוצא את עקבותיו של השור

     

    בשלב הזה היה צורך לגייס את כל מה שאני יודע  על עצמי ועל היקום ומקביל לשאול את עצמי שאלה לא פשוטה : את מה שאני רואה (יודע) קל לזהות כי זה נמצא בשדה הראיה אבל מה בעצם אני לא רואה (יודע) ואיך אפשר לגלות את זה ?

    ואם לחלק את זה בצורה "פשוטה" :

    מה אני יודע שאני יודע ?

    מה אני יודע שאני לא יודע ?

    מה אני לא יודע שאני יודע ?

    מה נמצא בתת-מודע  ?

    וכך מתחיל המסע הנוכחי מתוך הצורך לשפר את המציאות החדשה שנוצרה וזה אומר לחפש מה יכול להפוך את המציאות שלי ליותר טובה עבורי ...

     

    תמונה מס' 3 -  הוא מבחין בשור 

     

     

    להבחין בשור עבורי היה איזו שהיא חקירה פנימית שמטרה הייתה גילוי /היזכרות של התשוקות שלי בחיים , הערכים שמניעים אותי קדימה ואם קראתם בבלוג שלי את הסיפור על ריקוד החיים אז בעצם שאלת השאלות הייתה שם מעבר למה שצריך לעשות מה בעצם בא לי לעשות ואני עדיין לא עושה ? 

    ללוות אנשים בנתיבי צמיחה והתפתחות - עושה  (פה יש שמות שונים לנושא, חלק הגדירו אותי כמדריך רוחני , חלק הגדירו אותי כמנטור, היום מגדירים אותי כמאמן מקצועי מורשה אבל בעצם אני לא אוהב את ההגדרות האלו כי הכלים האלו שלמדתי במהלך השנים והתעודות השונות הם לא מי שאני כי במפגש עם האנשים אני לא מביא את התעודות שיעשו את העבודה אלא אני מביא את עצמי )

    לתרגל ולהדריך את אומנות הלחימה הפנימית (טאי-צ'י) – עושה כבר 15 שנה

    ואז החלו לצוץ לי כל מיני רעיונות ישנים וחדשים של דברים שרציתי פעם לעשות ודברים חדשים שחשבתי שיהיה מעניין לעשות .

     

    תמונה מס' 4 – הוא תופס את השור אבל מבין שאם הוא רוצה שהשור יקבל את מרותו עליו לאמנו


    אחד הרעיונות שצצו לי הוא שאני רוצה לרקוד !  נזכרתי שבבית ספר היסודי רקדתי והיה לי כייף ואחרי הצבא (86) רקדתי בבית ברל במסגרת המכינה הקדם אקדמאית ואז זה היה ריקודי עם ועכשיו בא לי משהו אחר אבל בא לי לרקוד .  ופה השור מתחיל להשתולל :

    "מה פתאום לרקוד בגיל שלך " , "אתה עיוור, אתה לא תצליח, זה לוקח שנים עד שרוכשים מיומנות שכזו " ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה  והאמת ? זה דיי משתק. 

     

    תמונה מס'  5 - האדם מאלף את השור

     

    אממה ? נזכרתי שבנעורי הצלחתי לאלף סוס פראי שהגיע לאיזה סוחר סוסים שהיה לנו בשכונה לאחר שאותו סוס הרג את בעליו . הדרך שבה אילפתי את הסוס הייתה קודם כל להרגיל אותו לנוכחות שלי כך שהייתי יושב על הגדר ומדיי פעם הייתי זורק לכיוון שלו קוביית סוכר וככה במהלך שבוע שלם הייתי בא ויושב שעה על הגדר ולאט לאט הוא למד גם להתקרב אלי עד שלקח את קוביית הסוכר מכף היד שלי . בשלב הבא הוא כבר איפשר לי  ללטף אותו (מבלי שארד מהגדר) הורדתי את החולצה שלי שהייתה ספוגת זיעה והתחלתי ללטף לו את הפנים עם החולצה כי זה משהו שראיתי באיזה סרט ואימצתי את הרעיון . בשלב הבא כבר העזתי להיכנס פנימה , ללטף אותו , להבריש אותו ולאחר שבוע נוסף גם הצלחתי לרכב עליו .

    את אותם תהליכים עשיתי עם עצמי ועם השור (הפחדים שלי) בכל פעם מצאתי איזה שהיא קוביית סוכר שכזו

     

    תמונה מספר 6  - הוא רוכב הביתה על גבי השור

     

    והיום כפי שחלק מכם יודעים אני אכן רוקד, מתחרה, מופיע ,מקדיש לא מעט שעות של למידה ואימון , מתמודד עם קשיים בין אם הם פיזיים, ריגשיים או מנטליים ונהנה מהדרך ולזה בעצם אני קורא לרקוד את החיים

    יש תוצאות כפי שאתם יכולים לראות בתמונות בגלריה ובוידיאו קליפ המצורף ובאחד ההרכבים שאני רוקד בהם הגיל הממוצע של הרקדנים יותר קרוב לבת הבכורה שלי מאשר לגיל שלי .

     

    הריקוד בחצי הגמר  

     

    הריקוד בגמר  (מקום ראשון) 

     

     

    לסיכום : אם הזכרתי מקודם את הקארמה ואת הדארמה אז ניתן לומר שהקארמה היא ללמוד לראות מעבר למה שהעין מסוגלת לראות והדארמה היא לאפשר לאחרים ללמוד לראות את מה שהם לא מסוגלים לראות . מקווה שהפוסט הזה נתן לכם איזו שהיא זווית ראיה חדשה ולכבוד יום האהבה העברי שעבורי יש לו משמעות מיוחדת אקדיש לכם שיר של נתן זך

     

    אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
    את יפי העולם ולהלל את היופי
    המופלא הזה שאין בו כל דופי ולהלל
    את מי שעשה אותו יפה להלל
    ומלא, כל כך מלא, יופי.

    ואינני רוצה להיות עיוור ליופי
    העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
    על דברים אחרים אבל לא אומר די
    לראות את היופי הזה שבו אני
    חי
    ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
    ועושות את יד באומץ ולא פחות
    מכך, בסבלנות, סבלנות בלי די.

    ולא אחדל מהלל, כן, להלל לא אחדל.
    וכשאפול עוד אקום - ולא רק לרגע -
    שלא יאמרו
    הוא נפל. אלא הוא קם עוד רגע להלל
    בעיניים אחרונות
    את שלהלל לא יחדל.

     

     

    שיהיה לכולכם יום אהבה שמח 

    באהבה ממני ,

    גיא נמרוד 

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/10 02:45:


      מקסים ואתה על 24 אצלי

       

      שלום לך גיא

      קראתי

      ושוב קראתי

      ושוב קראתי

      ואני בטוחה שאקרא שוב

      ואתה כל כך צודק

      כל כך כל כך צודק..

      אתה כותב מקסים

      ומעביר את המסר ברור

      שבלתי אפשרי להמשיך מבלי לקחת את הכתוב כל אחד לעולמו שלו

      תודה על שאיפשרת לנחלת הכלל ללמוד דרך חדשה וטובה

       

      יישר כח

      בת חן

       

        26/1/10 15:31:


      פוסט מקסים!

       

      הציורים לעניות דעתי נראים יפניים ומקסימים אותי

      וגם כל כך נכונים בתפיסתם את המצב האמיתי של החיים...

       

      יפה מאוד, אהבתי!

       

      דפי מור-חרותי

      החוויה היפנית

      סדנאות סושי חוויתיות ברוח וניחוח יפן

        1/11/09 20:37:

      וואו

      תודה

      *

        30/8/09 03:02:

      איזה חגיגה של פוסט

       

      לגוף

       

      לנשמה

       

      לקח לי זמן להגיע אליו

       

      אבל זה קרה בדיוק ברגע הנכון

       

      שיחקת אותה, רקדן של החיים

       

       

        16/8/09 22:55:

      אין לי מילים אל מול ההיאחזות הנפלאה שלך בחיים וביצירה. ריגשת אותי מאד. אילו תובנות נפלאות. ואני לא ידעתי שאתה כזה.
        15/8/09 20:38:


      נשארתי נטולת מילים

      מהמון סיבות

      כל כך שמחה שהגעתי!

        14/8/09 15:20:

      פוסט מקסיםםם,

      ריקוד, יופי, הלל...

      שילוב מדהים.

      תודה על הפוסט..חיוך

        9/8/09 16:47:

      כיף לקרוא!
      פוסט מקסים ומלמד

      הדוגמא המוסברת וגם מאויירת עם השור, ללכת עם הפחד, נ-ה-ד-ר-ת!

      אהבתי הכל!!!

       

       

      אין צורך לאמר שהתרשמתי

      עמוקות מהפוסט שלך

      תרשה לי להקדיש לך כמה תמונות

       

       

       

       

       אתה והסוס

       

       

       

      והפעם מכניעים דרקון

       

        7/8/09 23:39:


      הצצתי ונפעמתי!

      מקסים בעיניי! ריקוד החיים שלך לימד אותי המון!

      נ ה ד ר!!!

        7/8/09 09:05:

      אוייייייייייש

      לא ניתן לדרג פעמיים.....

        7/8/09 09:04:

       שמע,

      פשוט נפלא!!!!!!!!!!

      נהנתי לקרוא..

      החכמתי מהמידע.........

      לרקוד את הפוסט

        7/8/09 02:50:

      תודה גיא... היה לי מאד מעניין לקרוא את

      הפוסט וגם לראות אותך בביצוע ריקוד....

      פשוט מדליק ונותן חשק להיכנס לרחבת הריקודים.

      שנמשיך לרקוד את החיים וולעשות רק טוב לעצמנו ולאחרים...

      שבת שלום

        6/8/09 23:47:

      תודה גיא....
        6/8/09 15:23:

      אוהבת לרקוד

      גם את החיים

      אהבתי ומאד את הפוסט המושקע

      התובנות

      האיורים

      המסקנות

      מה אומר ומה אדבר

      בוא נרקוד..*

      אפרת

      אשמח לביקורך

        5/8/09 20:10:

      פוסט מקסים, מרגש, מפעים ומעורר השראה.

       

      ממעטת להכנס לקפה, ושמחה שנמשכתי לכאן

       

      אלף כוכבים אצית לך בשמים.

       

      ואלף אהבות אשלח לך לרגל יום האהבה 

       

      יעל 

        5/8/09 12:08:

      פשוט מקסים!

       


      בסוד הריקוד שהוא הדיקור .

      תודה לך.

      מגבלת 24.

       

      הכתיבה שלך עולמית.

       

       מגה אנימציות - אורות


      גיא יקר,

      שהריקוד יהיה מהנה ומעשיר,

      תמשיך להיינות ממנו ותמשיך להצליח.

      נעמה

        5/8/09 08:02:

      אתה מדהים!!!אתה "רואה" את החיים באופן שאחרים לא זכו לראות, אתה ממצה את יכולותיך, חושב חיובי ובעל כוחות נפש מיוחדים. שאפו.
        5/8/09 07:56:

      "ולא אחדל מהלל, כן, להלל לא אחדל" - הבחירה  הזו ,שלך, בצבע  של החיים -של האופטימיות והיופי ,מעשירה גם את כל הסובבים - מרגש ויפהפה


       

        5/8/09 07:38:

      גיא..

      אתה השראה!

      תודה ענקית!!

        5/8/09 07:14:


      גיא יקר שלי

      בזכות השיתוף שלך - הביטוי "לרקוד את החיים"

      קיבל משמעות ועומק חדשים

      חג אהבה שמח לך

      וחיבוק

      אני.

        5/8/09 01:46:


      לגיא,

      חג אהבה שמח

      אני מאוד נהנת לקרוא את הפוסטים שלך

      כל טוב

      והרבה אור

      הלנה :)

        5/8/09 00:31:

      אתה דוגמא לחוזק ולנחישות...

      כל הכבוד...

        5/8/09 00:26:

      אילו קוביות סוכר נהדרות יש לך גיא,

      אני יושבת מחוייכת וקוראת בהנאה גדולה

      את ריקוד חייך הנפלא,

      פוסט מושלם!!!

      תודה על השיתוף חבר

      וחג אהבה שמח.

      נירית.


       

        5/8/09 00:00:

      גיא,

      WOW 

      כמה עוצמה יש בריקוד החיים הזה

      שנרקם לו

      "בסבלנות, סבלנות בלי די. " 

      יום אהבה שמח

      באהבה ממני

        4/8/09 23:35:


      נכון, את אשר רואים מכאן לא רואים משם ולהפך .

      ועוד

      פעם חוויתי את אובדן תחושת הראיה עת נפצעתי בשנת 1951 תוך עבודתי כאזרח  במחנה צה"ל ונאלצתי לעבור ניתוח בעין שמאל, ולשם הטיפול נצטוויתי לכסות את שתי עיניי למשך כחודש .

       אינך יכול לתאר את שמחתי לאחר מכן עת התחלתי לראות מחדש אף כי במעט הגבלה בעין הפצועה .

      אך, יש מי שעיניים להם ולא יראון

      ויש מי שעיניהם בראשם,  רואים גם למרחוק . 

        4/8/09 23:03:

      תודה גאיצ'וק , על פוסט מענין , ועל עיצות נבונות ....
      חג אהבה שמח לך ולכל באי הפוסט :))

        4/8/09 22:57:
      אכן זה ריקוד החיים, ואתה גם רקדן וגם מורה.
        4/8/09 22:29:

      הבאת לכאן 6 מתוך 10 הצעדים להארה..............

      דרך מדהימה ללכת בה

      למדתי אותה עם ניסים אמון במכללת מדיסין לפני  כ 10 שנים

      יופי של מקום אתה נמצא חיוך

        4/8/09 22:09:

      לו יכולתי הייתי מככבת שלוש פעמים: על הסיפור המרגש והמאלף תרתי משמע שלך,

      על הסרט של אלמודובר שראיתי וגם כתבתי עליו, ועל השיר הנפלא של זך שאני אוהבת במיוחד כבר שנים, ומתאים, כל כך מתאים

      לפוסט הנהדר שלך וליום הזה...

      ברכות גיא, ויישר כוח על הנחישות, החוכמה והתעוזה :)

        4/8/09 21:33:


      גיאצ'יק

      כתבת כל כך אישי וכל כך חזק מתוך החוויה שלך האישית, ואולי רק מי שעבר כזו דרך יכול להיות מורה כזה טוב-מורה לחיים!

      אתה מדהים על כל צעד שעשית ועל מה שאתה מעביר בזכות זה הלאה.

      תמשיך כי זו מצווה.

       

      ענק מהחיים!

        4/8/09 21:22:

      תודה על תשומת ה 

        

       

      ..חג אהבה משמייח..


        4/8/09 20:40:

      שניה אחרי ששלחתי לך את המייל קיבלתי את הקישור.. מופתע
        4/8/09 20:38:

      אתה מדהים!

      אין לי מילים.

        4/8/09 20:37:


      ולא אחדל מהלל, כן, להלל לא אחדל.
      וכשאפול עוד אקום - ולא רק לרגע -

      גיא יקר

      כתבת פוסט נפלא, חשוב מאין כמוהו ומלא השראה.

      וכן כל כך מתאים דווקא ליום האהבה.

      תודה גדולה לך!

      והרבה אהבה,

      מיכל

        4/8/09 19:54:

      WOW

      AMOR

      http://www.youtube.com/watch?v=pIWxS6_98t8 

       

      *******************************************************

        4/8/09 19:41:


      וואו איזה פוסט!

      צריכה לקרוא אותו שוב.

      מעשיר, מחכים, מזון לנפש.

      אהבתי.

      תודה גיא.

      יום אהבה משובח!

        4/8/09 19:10:


      לרקוד את החיים -

      שם מאלף.

      פוסט מאלף.

      להתגבר על הפחד ולהפוך אותו לדחף....

      והשמים הם לא הגבול....

      אתה גיא - מקסים.