כותרות TheMarker >
    ';

    imagery interior design

    מיתוג סביבת העבודה , מרפאות וחללים מסחריים באמצעות עיצוב פנים, חומרים שונים בנושא, הגיגים וחוויות מהשטח להתרשמותכם ותגובותיכם.

    0

    שקיפות - החומר והרוח במיתוג סביבת העבודה

    52 תגובות   יום שלישי, 4/8/09, 20:10
     אחת התכונות הפיזיות החמקמקות של חומרים היא שקיפות.
    אחת התכונות שמביעות אמינות ויושרה במיתוג היא שקיפות.
    חברות רבות חרטו על דגלן את השקיפות כאחד מערכי המותג שלהן ואפשר לומר שהכוונה היא ש"פיה וליבה של החברה שווים" והפעולות הפנימיות המתרחשות גם בחדרי חדרים נעשות כולן בתאימות ולפי ערכי החברה והחזון שלה. 
    כשמדובר על מיתוג סביבת העבודה קל לתרגם  את ערך המותג שקיפות לתכנון החלל:  קחו  חדרים, מקמו קירות זכוכית  והרי לכם חברה "שקופה" כמו שצריך.
    כמו תמיד, כשהפתרון מאוד פשטני בטיפול בבני אדם צצות הבעיות הנובעות מהמורכבות שלנו.  אנחנו יצורים חברתיים מחד ויצורים שזקוקים לטריטוריה ולפרטיות מאידך. 

     שקיפות מוחלטת אפשר להשיג בחללים פתוחים, כלומר, כשהישיבה היא בחלל אחד ללא מחיצות בכלל. פתרון כזה הוא נפוץ ומקובל במדינות ובחברות אירופאיות ומתאים מאוד לתרבות הארגונית של חברות ברוב ארצות אירופה. כשמאמצים פתרון כזה מומלץ לפצות על העדר הפרטיות הנלווה אליו  בכמה אמצעים:
    א.      הגדלת הטריטוריה האישית של כל עובד, הקצאת שטחים גדולים יותר.

    ב.      הדרכת העובדים לשימוש רב בטלפון פנימי,   בלי  " מ     ש    ה    אפוא משה? הוא היה צריך לשלוח לי את המכרז"  וכיוצא בזה שיחות קולניות מקצה המחלקה לקצה השני בסגנון ים תיכוני תוסס.

    ג.       הקצאת חדרי ישיבות קטנים כדי לאפשר שיחות ב-4 עיניים בשעת הצורך. אפשר לשמור על שקיפות גבוהה ויחד עם  זאת לתת מידה רבה יותר של פרטיות כשמתכננים חדרים סגורים עם קירות זכוכית ואז הבידוד האקוסטי יוצר פרטיות מסוימת.

     רבים מרגישים עוד פחות נוח בחדר זכוכית מאשר בחלל פתוח, כאילו מיקמו אותם באקווריום לתצוגה ודווקא הבידוד האקוסטי מדגיש את החשיפה הויזואלית שלהם. לכן רצוי לאפשר גם הסתרה חלקית של החדר על ידי שילוב של חלקים שאינם שקופים בזכוכית, שילוב וילונות שאפשר לסגור ולפתוח לפי הצורך וכיוב'. 

    מעבר לשימוש בשקיפות כדי להביע את ערך המותג, יש לה ערך רב גם בהיבט הארגונומי. (של הנדסת אנוש),שימוש בזכוכית שקופה או מעבירת אור (חלבית) מאפשר הכנסת אור טבעי לאזורים נטולי חלונות ותכונות הזכוכית כחומר מוסיפות חן ויופי לסביבת העבודה.

    התמונות המצורפות למעלה, מפרויקטים שתוכננו בסטודיו, מדגימות דרגות שונות של שקיפות בעיצוב משרדים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/1/10 17:56:
      תודה רבה ( :

       

       

      צטט: SARI 2010-01-01 14:31:53

      כתוב נהדר!

      תודה לך

      שרי

       

       

        19/1/10 00:36:

      אני כותב על הצורך בשקיפות בשירות הציבורי.

      מפליא כמה שזה דומה...

       

      תודה. פוסט שימושי מאוד!

       

      רק בריאות

       

      פיני

        9/1/10 19:51:

      הגישה הכללית והתכנון מעולים. התרשמתי מאד.
        1/1/10 14:31:

      כתוב נהדר!

      תודה לך

      שרי

        15/11/09 19:42:

       

       בבקשה הגולני, שמחה שאהבת חיוך מקווה שהחדרים השקופים שאני מתכננת הם שקופים במובן הרעיוני ולא חווים אותם כמו אקווריום.

      אני משתדלת להכניס תמיד אופציה של פרטיות,

      שבוע טוב,

      מיכל.

      צטט: הגולני 2009-11-14 21:24:24


      מיכל

       

      קראתי את רוב התגובות דינמיקה מעניינת של דיון החכמתי מהתגובות למאמרך והתמונות ,

       

       

      אקווריום זה מושג מושאל

       

      יש מקרים בהם השקיפות הרעיונית והאינפורמטיבית הם אידיאל חברתי ואירגוני ,

       

      אך בתוך כל זה הפרט העובד מאבד את פרטיותו וצינעתו

       

       

      יש לאזן ולתת ביטוי חומרי לערכים אלה ולאזן בינהם

       

       

       השקיפות מצד החברה האירגון

       

       

       

       צינעת הפרט העובד ו או הלקוח

       

       

       

       אקווריום

       

      אחת מנשות הקנדים באחד מהראיונות שנתנה לכתב טלויזיה אמרה "חיי היו בלתי ניסבלים הרגשתי שאני חייה בתוך אקווריום אני נראת וניצפת מכל כיוון כל הזמן....."

       

       

      בתודה על הפוסט המחכים

       

       

      אורי הגולני

       

      +

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        14/11/09 21:24:


      מיכל

       

      קראתי את רוב התגובות דינמיקה מעניינת של דיון החכמתי מהתגובות למאמרך והתמונות ,

       

       

      אקווריום זה מושג מושאל

       

      יש מקרים בהם השקיפות הרעיונית והאינפורמטיבית הם אידיאל חברתי ואירגוני ,

       

      אך בתוך כל זה הפרט העובד מאבד את פרטיותו וצינעתו

       

       

      יש לאזן ולתת ביטוי חומרי לערכים אלה ולאזן בינהם

       

       

       השקיפות מצד החברה האירגון

       

       

       

       צינעת הפרט העובד ו או הלקוח

       

       

       

       אקווריום

       

      אחת מנשות הקנדים באחד מהראיונות שנתנה לכתב טלויזיה אמרה "חיי היו בלתי ניסבלים הרגשתי שאני חייה בתוך אקווריום אני נראת וניצפת מכל כיוון כל הזמן....."

       

       

      בתודה על הפוסט המחכים

       

       

      אורי הגולני

       

      +

       

       

       

       

       

       

       

       

        23/10/09 17:37:


      אמנם זו לא הייתה הכוונה אבל מעניין שאתה אומר זאת

      אני ממליצה לך לקרוא כמה מהתגובות הקודמות בנושא, היו הרבה תגובות והתלבטויות בנושא של חברים מהקפה ושלי. המטרה היא ליצור שקיפות וגם לאפשר פרטיות.  זה אתגר לא פשוט ומצד שני, בהחלט ניתן לביצוע חיוך

        23/10/09 15:34:


      לעבוד ולחיות בתוך אקווריום

       

       

      מרשים מאוד

       

       

      אורי

       

       

      +

        15/8/09 23:25:

      היי אלירן

      קיבלתי הרבה תגובות על האפקט של אקוריום שעלול להיוצר כשמנסים לתרגם את ערך השקיפות.

      אני מסכימה איתך שהנושא מאוד רגיש ואפשר בקלות לגלוש לתוצאות לא רצויות.

      לכן צריך לתכנן ברגישות רבה וגם בחדרי זכוכית לתת אפשרות לסגירה ופתיחה לפי הצורך.

      שיהיה שבוע נהדר.

      מיכל.

       

       

      צטט: מטפטים 2009-08-14 23:43:07

      מיכל,

      כרגיל מעניין ויפה. ברמה העיצובית מקסים. ברמה האישית, תמיד היה לי יותר נוח בחדר רגיל. קיוביק ואופן ספייס תמיד הפריעו לי להתרכז בעבודתי. חדר שקוף אכן נראה לי כמו אקווריום.

      ולגבי שקיפות של חברות במובן הסימבולי, לפעמים קל לאנשים להגיד זאת והרבה יותר קשה לבצע כמו שצריך...

       

      אלירן.

       

       

        14/8/09 23:43:

      מיכל,

      כרגיל מעניין ויפה. ברמה העיצובית מקסים. ברמה האישית, תמיד היה לי יותר נוח בחדר רגיל. קיוביק ואופן ספייס תמיד הפריעו לי להתרכז בעבודתי. חדר שקוף אכן נראה לי כמו אקווריום.

      ולגבי שקיפות של חברות במובן הסימבולי, לפעמים קל לאנשים להגיד זאת והרבה יותר קשה לבצע כמו שצריך...

       

      אלירן.

        10/8/09 07:13:

      אלי היקר

      תודה על הדברים המאירים והעמוקים.

      יש אכן פרדוקס מסויים בשקיפות. כשהיא שקופה מידי היא משיגה את המטרה ההפוכה ויוצרת סגירות

      ותחושת שליטה לא נעימה (אפקט האקווריום). כשהיא שקופה ומאפשרת פרטיות נוצרת אותה אוירה של שיתוף שאני מייחלת לה. גם בתכנון חללים פתוחים צריך בהחלט להתאים את התנאים ולהוסיף ספיגה אקוסטית מתאימה, להקנות הרגלי שיחה רבה יותר באינטרקום ולהקצות במקביל חללים פרטיים וחדרי ישיבות קטנים לצוות ואז השקיפות משיגה את המטרה של תחושת שיתוף ואמינות.

      וכמו בכל שיטה גם כאן יש חסרונות ויתרונות ודרושה רגישות ותשומת לב בתכנון.

       

      צטט: אלי כהן 2009-08-09 23:28:42

       

      מיכל יקרה,

       

      כידוע לך הקדשתי לא מעט מחשבה לפוסט המרתק הזה כי הוא עורר בי שאלות לא מעטות וגרם לי להיזכר במשרדים של כמה מלקוחותיי, כאלה שאהבתי מאוד וחשתי בהם נינוחות וכאלה שעוררו בי מבוכה ולעיתים אפילו כעס.

       

      המילה שקיפות מייצגת עבורי נקיון, גילוי נאות, יושר וכנות היוצרים אמון. השאלה בעיניי היא מה יכול להיות היישום הנכון של שקיפות בעיצוב פנימי של מרחבי עבודה.

       

      פעם אחר פעם אני נבוך לראות עובדים במרחבים פתוחים ורועשים שנגזלה פרטיותם רק כדי לשרת צרכי שליטה של מנהלים חסרי אמון. לא זה היישום הנכון בעיני, וידוע לי שאף את אינך דוגלת בכך. בדיוק כפי שאיננו לובשים בגדים שקופים כך אין אנו צריכים לעבוד מאחורי קירות שקופים, וכאן אני מצטרף להסבר שלך על "אפקט האקוואריום". הוא משדר את ההיפך הגמור מאמון.

       

      שקיפות עיצובית בעיני היא סוג של פשטות המאירה את קוי המבנה וחושפת אותם לעיני כל אך עדיין שומרת על פרטיות המרחב הנחוץ לעבודה. במילים אחרות: שקיפות עיצובית אינה מחייבת שימוש בחומרים שקופים. לעיתים היא אף עומדת בסתירה מוחלטת להם.

       

      תודה לך על ההזמנה לקריאה. נהניתי מאוד.

       

       

       

        9/8/09 23:28:

       

      מיכל יקרה,

       

      כידוע לך הקדשתי לא מעט מחשבה לפוסט המרתק הזה כי הוא עורר בי שאלות לא מעטות וגרם לי להיזכר במשרדים של כמה מלקוחותיי, כאלה שאהבתי מאוד וחשתי בהם נינוחות וכאלה שעוררו בי מבוכה ולעיתים אפילו כעס.

       

      המילה שקיפות מייצגת עבורי נקיון, גילוי נאות, יושר וכנות היוצרים אמון. השאלה בעיניי היא מה יכול להיות היישום הנכון של שקיפות בעיצוב פנימי של מרחבי עבודה.

       

      פעם אחר פעם אני נבוך לראות עובדים במרחבים פתוחים ורועשים שנגזלה פרטיותם רק כדי לשרת צרכי שליטה של מנהלים חסרי אמון. לא זה היישום הנכון בעיני, וידוע לי שאף את אינך דוגלת בכך. בדיוק כפי שאיננו לובשים בגדים שקופים כך אין אנו צריכים לעבוד מאחורי קירות שקופים, וכאן אני מצטרף להסבר שלך על "אפקט האקוואריום". הוא משדר את ההיפך הגמור מאמון.

       

      שקיפות עיצובית בעיני היא סוג של פשטות המאירה את קוי המבנה וחושפת אותם לעיני כל אך עדיין שומרת על פרטיות המרחב הנחוץ לעבודה. במילים אחרות: שקיפות עיצובית אינה מחייבת שימוש בחומרים שקופים. לעיתים היא אף עומדת בסתירה מוחלטת להם.

       

      תודה לך על ההזמנה לקריאה. נהניתי מאוד.

       

        9/8/09 18:24:
      תודה רבהחיוך

       

       

      צטט: לירון גור 2009-08-09 07:50:37

      טוב, את יודעת שאני מקרב מעריצייך הרבים,

      אהבתי,

      תמונות מדהימות:-)

       

      לירון

       

       

        9/8/09 07:50:

      טוב, את יודעת שאני מקרב מעריצייך הרבים,

      אהבתי,

      תמונות מדהימות:-)

       

      לירון

        8/8/09 23:44:

      תודהחיוך

       

      צטט: תמר מייק לאופר 2009-08-08 23:11:32


      מעניין, מאיר תודה.

       

      תמר

       

       


      מעניין, מאיר תודה.

       

      תמר

        8/8/09 08:57:
      חללים פתוחים אכן מיועדים לצורות עבודה מסויימות. עבור סגנון העבודה שלך באמת נחוצה סביבה יותר מבודדת ושקטה.

      בהרבה חברות משלבים בין חללים פתוחים לחדרים סגורים לפי הגדרות הצרכים.

      המשך שבת נעימהחיוך

       

       

      צטט: הגבירה מן האגם 2009-08-08 08:36:25

      יפה ונעים לעין. לי קשה היה לעבוד בסביבה כזו בגלל סיבה אחרת - צריכה שקט מוחלט כשכותבת וכותבת הרבה. כשמדובר בלפגוש אנשים - מצדי שיהיה בלאגן גדול והרבה מרחב. אולי זה ההבדל בין שקיפות ופרטיות אצלי. תודה על ההצצה.

       

       

      יפה ונעים לעין. לי קשה היה לעבוד בסביבה כזו בגלל סיבה אחרת - צריכה שקט מוחלט כשכותבת וכותבת הרבה. כשמדובר בלפגוש אנשים - מצדי שיהיה בלאגן גדול והרבה מרחב. אולי זה ההבדל בין שקיפות ופרטיות אצלי. תודה על ההצצה.
        7/8/09 21:10:

      רון שלום

      תודה רבה על המידע המרתק. החכמתי ומקווה שאוכל ליישם לפחות חלק מהמלצותיך בפרויקטים הבאים.

      שבת שלום, מיכל.

       

       

      צטט: ronv_bn1 2009-08-07 17:18:03


      שלום מיכל וכל המשתתפים,

      ההקבלה בין שקיפות בהתנהלות החברה והצבת מחיצות שקופות היא נכונה וראויה -- אני מסכים איתה.

      "בחברה זו אין לנו מה להסתיר בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין האורחים שלנו"

       

      הצבת כל העובדים והמנהלים בחלל משותף אחד ללא מחיצות מרצפה לתקרה היא גישה ליברלית מאד של פתיחות ושיוויון ואם אינני טועה היא אינה נפוצה. הצבת כל העובדים בחדרים נפרדים בחברות עם מחלקות גדולות (עשרות עובדים ומנהלים) היא בעיקר לא פרקטית וישימה כלכלית. הגישה הנפוצה יותר היא השמת רוב העובדים במחלקה במתחם משותף עם תאים אישיים והשמת מנהלים בחדרים לאורך דפנות החלל. לגישה הזו כמובן יש מבקרים רבים בעשר שנים האחרונות ולמעלה המתמקדת במילה שהפכה לגנאי cubicles (ראו למשל בקריקטורות של דילברט). לכן, יש בהחלט מקום לשימוש בטכניקות יצירתיות, אסתטיות ואפקטיביות מבחינת יחסי עבודה "לרכך" את ההכללה של העובדים וההפרדה-הרחקה שלהם ממנהלים, ומחיצות שקופות הן לדעתי דרך מצויינת להשיג מטרה זו, ליצור מעין "הפרדה מדומה". אני רוצה לציין גם סגנון עיצוב חדש יחסית בחברות גדולות בשנים האחרונות שבו חלל המבנה כולו בנוי כמרפסות: עמדות העובדים ממוקמות כשהן פתוחות כלפי מחלקות אחרות בבניין, וכך הפתיחות ושקיפות היא לא רק בתוך מחלקות אלא גם בין כלל המחלקות או חטיבות בארגון.

       

      הפרטיות במקום עבודה, של עובדים כמו-גם מנהלים היא מוגבלת, ומנהלים לא אמורים לעבוד ולהתנהל בהחבא אלא להיות פתוחים כלפי העובדים הכפופים להם, בינם לבין עצמם ובינם לבין אנשים הבאים לבקר אצלם לפגישות. מצד שני, ישנם בכל זאת מצבים שבהם נוח למנהל "לעבוד בשקט", להשען לאחור ולהרהר, להתעצבן או לחכוך בראשו כשאינו מצליח לפתור בעיה או המחשב עושה לו בעיות וכדומה מבלי שאחרים יראו אותו. לשם כך אני, אני סבור שרצועות חלביות הן פתרון מצויין, אבל גם וילונות יכולים לעזור. זה נכון גם לגבי חדרי ישיבות, בכדי ליצור חסיון חלקי על המתרחש בתוככי חדר הישיבות, לרמז לפתיחות אבל לא להפריע ולהתערב מבחוץ. 

       

      אולם כאן אני רוצה להוסיף משהו אשר אני חושב שמשתלב עם מיתוג והעשרת החווייה של עובדים ואורחים במטה החברה -- הוספת צבע. כלומר, אם אנו משתמשים ברצועות חלביות, שיהיו בגוון צבעוני המתאים למותג -- אדום, כחול, סגול, ירוק וכו'. צבע הוא גורם בולט ומשפיע ביותר בהתרשמות חזותית, התכונה הראשונה שהעין והמוח שלנו מזהים, ובעל קונוטציות רגשיות. זה יכול להיות צבע המשמש כבר לזיהוי המותג, צבע המבטא ערך של המותג, או צבעים שנוספים בכדי ליצור את האווירה וסוג החוויה שאנו רוצים להשרות על שהייה בחברה (רוגע, דינמיות, אופטימיות). אם לחברה יש נניח שלושה צבעים, אנו עשויים לבחור שרצועות יהיו צבועות לסרוגין בצבעים אלו. וכעת כל אחד יכול להמשיך לפתח את הרעיון בהקשר וסגנון העיצוב הכולל המתאים לחברה.

       

      סופשבוע נעים,

       

      ד"ר רון ונטורה,

      חוקר ויועץ שיווקי -- התנהגות צרכנים/לקוחות, קבלת החלטות ועיבוד מידע

       

       

        7/8/09 17:18:

      שלום מיכל וכל המשתתפים,

      ההקבלה בין שקיפות בהתנהלות החברה והצבת מחיצות שקופות היא נכונה וראויה -- אני מסכים איתה.

      "בחברה זו אין לנו מה להסתיר בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין האורחים שלנו"

       

      הצבת כל העובדים והמנהלים בחלל משותף אחד ללא מחיצות מרצפה לתקרה היא גישה ליברלית מאד של פתיחות ושיוויון ואם אינני טועה היא אינה נפוצה. הצבת כל העובדים בחדרים נפרדים בחברות עם מחלקות גדולות (עשרות עובדים ומנהלים) היא בעיקר לא פרקטית וישימה כלכלית. הגישה הנפוצה יותר היא השמת רוב העובדים במחלקה במתחם משותף עם תאים אישיים והשמת מנהלים בחדרים לאורך דפנות החלל. לגישה הזו כמובן יש מבקרים רבים בעשר שנים האחרונות ולמעלה המתמקדת במילה שהפכה לגנאי cubicles (ראו למשל בקריקטורות של דילברט). לכן, יש בהחלט מקום לשימוש בטכניקות יצירתיות, אסתטיות ואפקטיביות מבחינת יחסי עבודה "לרכך" את ההכללה של העובדים וההפרדה-הרחקה שלהם ממנהלים, ומחיצות שקופות הן לדעתי דרך מצויינת להשיג מטרה זו, ליצור מעין "הפרדה מדומה". אני רוצה לציין גם סגנון עיצוב חדש יחסית בחברות גדולות בשנים האחרונות שבו חלל המבנה כולו בנוי כמרפסות: עמדות העובדים ממוקמות כשהן פתוחות כלפי מחלקות אחרות בבניין, וכך הפתיחות ושקיפות היא לא רק בתוך מחלקות אלא גם בין כלל המחלקות או חטיבות בארגון.

       

      הפרטיות במקום עבודה, של עובדים כמו-גם מנהלים היא מוגבלת, ומנהלים לא אמורים לעבוד ולהתנהל בהחבא אלא להיות פתוחים כלפי העובדים הכפופים להם, בינם לבין עצמם ובינם לבין אנשים הבאים לבקר אצלם לפגישות. מצד שני, ישנם בכל זאת מצבים שבהם נוח למנהל "לעבוד בשקט", להשען לאחור ולהרהר, להתעצבן או לחכוך בראשו כשאינו מצליח לפתור בעיה או המחשב עושה לו בעיות וכדומה מבלי שאחרים יראו אותו. לשם כך אני, אני סבור שרצועות חלביות הן פתרון מצויין, אבל גם וילונות יכולים לעזור. זה נכון גם לגבי חדרי ישיבות, בכדי ליצור חסיון חלקי על המתרחש בתוככי חדר הישיבות, לרמז לפתיחות אבל לא להפריע ולהתערב מבחוץ. 

       

      אולם כאן אני רוצה להוסיף משהו אשר אני חושב שמשתלב עם מיתוג והעשרת החווייה של עובדים ואורחים במטה החברה -- הוספת צבע. כלומר, אם אנו משתמשים ברצועות חלביות, שיהיו בגוון צבעוני המתאים למותג -- אדום, כחול, סגול, ירוק וכו'. צבע הוא גורם בולט ומשפיע ביותר בהתרשמות חזותית, התכונה הראשונה שהעין והמוח שלנו מזהים, ובעל קונוטציות רגשיות. זה יכול להיות צבע המשמש כבר לזיהוי המותג, צבע המבטא ערך של המותג, או צבעים שנוספים בכדי ליצור את האווירה וסוג החוויה שאנו רוצים להשרות על שהייה בחברה (רוגע, דינמיות, אופטימיות). אם לחברה יש נניח שלושה צבעים, אנו עשויים לבחור שרצועות יהיו צבועות לסרוגין בצבעים אלו. וכעת כל אחד יכול להמשיך לפתח את הרעיון בהקשר וסגנון העיצוב הכולל המתאים לחברה.

       

      סופשבוע נעים,

       

      ד"ר רון ונטורה,

      חוקר ויועץ שיווקי -- התנהגות צרכנים/לקוחות, קבלת החלטות ועיבוד מידע

        5/8/09 16:52:

      תודה רבה לרקדנית בטן, לאיציק ולאופיר. מוחמאת מתגובותיכם החמותחיוך

       

       

      צטט: רקדנית בטן.. 2009-08-05 12:38:07


      אני בעד שקיפות

      תודה על הפוסט חיוך

       

       

        5/8/09 16:51:

       

      גלית תודה רבה!

       

      צטט: גלית ליפשיץ מלמד 2009-08-05 15:01:50

      מאיר עיניים. תרתי.

      אהבתי.

       

       

        5/8/09 16:49:

      תודה רבה!חיוך

      ההבדל המשמעותי ביותר בין חלל אינטרנטי לבין חלל מוחשי הוא בנפח ובעובדה שאתה ממש עטוף בחלל.

      לכן החשיבות של עיצוב חלל, כמקום שיש לו השפעה אדירה על האנשים המאכלסים אותו.

       

       

       

      צטט: niceguys 2009-08-05 12:01:58

      פוסט מעניין ביותר

      בעולם האינטרנט והעיצוב האינטראקטיבי מכנים את השקיפות כנראות 

      גם בעיצוב חללים אינטרנטיים שמים דגש על הנראות - שהמשתמש יוכל לראות בדיוק מה אפשר לעשות עם כל דבר ואיך...

      מעניין לראות איך הדבר מתבטא בסביבה וחללים פיסיים ממשיים

      התמונות משגעות 

      המשיכי והצליחי

       

       

       

        5/8/09 16:19:

       

       היי יואל

      זה בדיוק הרעיון, ליצור מעיין תמהיל של שקיפות וחיבור לשאר הצוות יחד עם אזורים פרטיים.

      שאלת מיליון הדולר היא תמיד מה היחס ביניהם ועד כמה שקוף החדר צריך להיות.

       

      צטט: yoel.shimoni 2009-08-05 10:00:51

      אין ספק שזהו עיצוב שתורם לתחושות החיוביות של העובדים בחלל המוצג. אני יכול רק לדמיין כמה מהמקומות בהן עבדתי (כשעדיין הייתי חוטא בפעילות זאת) ועד כמה היה תורם להם עיצוב מעורר השראה שכזה. ולטעמי לא צריכה להיות בעיה גם ליצור כמה חדרים פרטיים יותר, בשימוש בזכוכית ברמת אטימות גבוהה יותר, לשימוש בסיטואציות שדורשות זאת.

       

       

      מאיר עיניים. תרתי.

      אהבתי.

        5/8/09 14:33:

       

       

      היי מיכל 

      אוהב את הפוסט 

      כתיבה קולחת ובהירה ופתרונות מעניינים , הקישור בין העיצוב לערכי התרבות הארגונית מוסיף הרבה . 

       

      אופיר 

        5/8/09 14:28:
      *
        5/8/09 12:38:


      אני בעד שקיפות

      תודה על הפוסט חיוך

        5/8/09 12:01:

      פוסט מעניין ביותר

      בעולם האינטרנט והעיצוב האינטראקטיבי מכנים את השקיפות כנראות 

      גם בעיצוב חללים אינטרנטיים שמים דגש על הנראות - שהמשתמש יוכל לראות בדיוק מה אפשר לעשות עם כל דבר ואיך...

      מעניין לראות איך הדבר מתבטא בסביבה וחללים פיסיים ממשיים

      התמונות משגעות 

      המשיכי והצליחי

       

        5/8/09 10:00:
      אין ספק שזהו עיצוב שתורם לתחושות החיוביות של העובדים בחלל המוצג. אני יכול רק לדמיין כמה מהמקומות בהן עבדתי (כשעדיין הייתי חוטא בפעילות זאת) ועד כמה היה תורם להם עיצוב מעורר השראה שכזה. ולטעמי לא צריכה להיות בעיה גם ליצור כמה חדרים פרטיים יותר, בשימוש בזכוכית ברמת אטימות גבוהה יותר, לשימוש בסיטואציות שדורשות זאת.
        5/8/09 09:48:

      היי רוני

      תודה רבה! אפשר גם במשרד צנוע למצוא דרך להעביר את המסר התדמיתי הרצוי, והאתגר הוא גם ליצור אותו בקוים נקיים ופשוטים כמו שאת אוהבת. אם תרצי אשמח להרחיב בנושא.

       

       

       

      צטט: רוני פרידמן 2009-08-05 08:48:23


      מרשים מאד.

       עושה לי חשק אמיתי לעשות מהפך תדמיתי למשרדי הדל והצנוע.

      אני אישית הכי מתחברת ללוק הנקי, מאוורר, " לס איז מור"- נכון במקרה שלי גם בביתי הפרטי וגם במשרדי.

       

       

        5/8/09 08:48:


      מרשים מאד.

       עושה לי חשק אמיתי לעשות מהפך תדמיתי למשרדי הדל והצנוע.

      אני אישית הכי מתחברת ללוק הנקי, מאוורר, " לס איז מור"- נכון במקרה שלי גם בביתי הפרטי וגם במשרדי.

        5/8/09 06:34:
      מסכימה איתך (:

       

      צטט: שירי'ס 2009-08-05 06:20:49


      שקוף שזה יפה

       

       

        5/8/09 06:20:

      שקוף שזה יפה
        5/8/09 00:09:
      תודה רבה (:

       

      צטט: נהנה מהחיים.... 2009-08-05 00:01:22


      יפה..

      שקיפות טובה ומועילה...

       

       

        5/8/09 00:01:


      יפה..

      שקיפות טובה ומועילה...

        5/8/09 00:01:

      תודה יקירי חיוך

       

       

      צטט: יונה הגדול 2009-08-04 23:59:36

      כל מילה זהב טהור

       

       

        4/8/09 23:59:
      כל מילה זהב טהור
        4/8/09 23:46:

      תודה רבה ענתי

      כיף לקרוא (:

       

       

      צטט: anaatti 2009-08-04 23:44:30


      המון אור ומרחב,,,

       מאד אסטי ונקי בעין............

       

      אהבתי מיכל,,,,*

       

       

        4/8/09 23:44:


      המון אור ומרחב,,,

       מאד אסטי ונקי בעין............

       

      אהבתי מיכל,,,,*

        4/8/09 23:28:

      היי אירית

      תודה רבה!!חיוך

       

       

      צטט: אקובילדינג 2009-08-04 21:58:49


      כרגיל יודעת כיצד לשקף את הערכים החשובים לחברה

      באופן ויזואלי, דרך הקירות,

      עוד לפני שאמרו מילה.... כבר יודעים

       

      את גדולה,

      כרגיל נהנית לקרוא וללמוד...

       

       

        4/8/09 23:27:
      היי קרן

      הגדרת את הצורך בפרטיות ובגבולות באופן ממש פיוטי.
      תודה על ההערות המחכימות והחשיבה המעמיקה
      .
      לפני שאפרט את תשובתי, כמיטב יכולתי, על שאלותייך הלא פשוטות רציתי להעיר הערת ביניים:
      הופתעתי לקבל פרץ של תגובות מאוד רגשיות מחברים בקפה על נושא השקיפות,  וזה שוב מראה כמה חשוב נושא הטריטוריה והמרחב האישי וכמה הוא טעון.
      אני משתדלת תמיד ליצור בתכנון איזון בין צרכי החברה לבין צרכי העובדים ואני מתכוונת, בהמשך לדברים שנאמרו כאן, לשים דגש מיוחד על הנושא בפרויקטים שלי.
      מקבלת את ההערות וההארות בברכה!
      בנושא הגדרת גבולות וטריטוריות, אין ספק שזה צורך בסיסי של כל אדם. אצל כל אדם הדרישה היא שונה ויש גם הבדלים מהותיים במהות הגדרת הגבולות בתרבויות שונות.
      בנוסף, תרבויות שונות סיגלו לעצמן דרכים שונות להתמודד עם אילוצי טריטוריה. למשל, ביפן מתגברים על צפיפות על ידי הימנעות  מיצירת קשר עין, שנחשב בתנאים מסוימים להסגת גבול.
      מרחקי עמידה בין שני אנשים בשעת שיחה וגודל המרחב הפרטי של כל אחד מהם שונים מאוד בתרבויות שונות.
      באותה מידה גם האמצעים בהם אנשים מגדירים את הגבולות האופטימליים של במרחב הפרטי שלהם משתנה מאוד בין תרבות לתרבות וגם בין אדם לאדם.
      לכן, מה שלאחד נחשב כהתפרצות לתחום הפרטי שלו ייראה לאחר כמתחם עם אווירה של שיתוף ואינטימיות ומרחב שלאחד נראה חמים ומרווח עלול להראות לאחר כקר ומנוכר. 

       הפתרון החלקי הטוב ביותר שאני רואה לתמרון בין הצרכים השונים הוא להיות קשוב!
       בתכנון השטח כדאי  להשתדל ליצור איזון בין צרכים חברתיים לבין צרכים אינדיבידואליים ולהתאים את מידת השקיפות לעומת פרטיות לתרבות הארגונית וגם לצרכי החברה.
      מודה, זו משימה לא קלהנבוך

       

       

       

      צטט: keren cohen 2009-08-04 21:02:16

      מעניינת האנלוגיה בין שקיפות בין הפה והלב לבין שקיפות בתרבות ארגונית

      אבל ביננו,

      עד כמה באמת יש שקיפות במדרג הארגוני?

      האם תיתכן שקיפות בין ההנהלה לליבה? אני סקפטית

      האם תיתכן שקיפות בין מועצת המנהלים לעובדי המחלקות ? גם פה, מתעקם לי הפה

       

      רק לאחרונה, בשנתו השלישית של בני התחלתי להבין עד כמה חשובה הגדרת הגבולות

      עד איפה אני אמא

      עד איפה אני אישה

      עד איפה אני רעיה

      ועד איפה מותר להתפרץ למרחב הפרטי שלי

       

      מסתבר שגבולות, בזמן שלום, הם מצרך מהותי לחיים שקטים.

      איך מכאן את לוקחת את זה למיתוג סביבת העבודה?

       

      רק בטוב,

      קרן

       

       

       

        4/8/09 22:56:

      היי אתי,

      תודה רבה חיוך

       

       

      צטט: אתי ל 2009-08-04 20:50:04


      מקסים,

      יש תחושה של מרחב...

       

       

        4/8/09 22:56:
      שקיפות לא אמורה לבוא על חשבון העובד . במקביל לתכנון שקוף ואסתטי מוסיפים גם פריטים שמיועדים לשמור על רמת הפרטיות של מי ששוכן בחדר- כל חברה לפי הסטנדרטים שלה. בדרך כלל משלבים וילונות או  זכוכית חלבית

      ולעיתים רחוקות החדרים שקופים לחלוטין כמו במקרה שתארת.

      הרבה אנשים מעדיפים לשבת בחלל פתוח לחלוטין מאשר בחדר שקוף לגמרי וזו העדפה מובנת כיון שהתחושה ב"אקוריום" היא של איבוד שליטה- מסתכלים עליך אבל אתה לא יכול לשמוע מה אומרים. אני ממליצה על שקיפות מוחלטת במקרים בודדים בלבד או בחדרי ישיבות בהם יש ערך מוסף לשקיפות המוחלטת וממילא מדובר על ישיבות הנמשכות זמן קצר ולא ישיבה במקום פתוח ליום עבודה שלם, כל יום.

       

       

      צטט: topron 2009-08-04 20:45:42

      יפה מאוד ואסטטי. כל זמן שזה אצל אחרים. אני זקוק לפרטיות. ולא רק אקוסטית. הייתי לא מזמן בבניין ששופץ לאחרונה, כמה קומות עם חלל מרכזי פתוח. הכל רואים את הכל כל הזמן...בלי טיפת פרטיות. שאלתי את המארחים שלי איך הם מרגישים. התשובות היו חד משמעיות. "לא טוב", "לא נעים", "כמו דגים", "כמו מוצגים" וכד'. רק לבכירים יש חדרים "בלתי ניראים".

      לי זה ניראה כמו סוג של התעללות מצד אחד ומצד שני כמו בתי הבובות האלה שהן פתוחות בצד אחד. 

       

       

        4/8/09 22:42:

      היי אבי.

      מסכימה איתך בהחלט. צריכה להיות גמישות ומקומות שמיועדים לשיחות פרטיות ודיסקרטיות.

      בדרך כלל משלבים בחדרים שקופים וילונות או קטעים של זכוכית חלבית שנותנים מענה לצורך בפרטיות.

       

       

       

      צטט: אבי דאול 2009-08-04 20:41:55


      חשוב לשלב את  2 הערכים: שקיפות ופרטיות  גם יחד.

      מכיוון  שבעיקר כתבת על עקרון השקיפות, אני רוצה להוסיף כמה שורות על שמירת הפרטיות וכיבוד זכות העובד לשמירה על פרטיותו.

       

      יש מצבים אישיים שעובד מבקש לדבר עם המנהל שלו בלי שכל הצוות ידע על כך,(ובוודאי כשמדובר בעניינים פרטיים בהם הוא מבקש לשתף או להתייעץ).  במקביל גם המנהל מבקש לקרוא לעובד לשיחה ביוזמתו - ואם מדובר בשיחה שאינה נעימה, שוב לא חייב כל הצוות לדעת מכך. לא הייתי רוצה, בזמן מפגש טעון, לראות מעבר לזכוכית השקופה את אנשי הצוות עוברים, עם קפה, עם חומר לצילום וכד, ולראות עובד או מנהל במצבים מביכים.

       

       

        4/8/09 22:36:
      תודה רבה רותיחיוך

       

       

       

      צטט: wishingwell 2009-08-04 20:31:53


      מיכל,

      כרגיל, מעניין ומאיר.

      * ותודה,

      רותי.

       

       

        4/8/09 21:58:


      כרגיל יודעת כיצד לשקף את הערכים החשובים לחברה

      באופן ויזואלי, דרך הקירות,

      עוד לפני שאמרו מילה.... כבר יודעים

       

      את גדולה,

      כרגיל נהנית לקרוא וללמוד...

        4/8/09 21:02:

      מעניינת האנלוגיה בין שקיפות בין הפה והלב לבין שקיפות בתרבות ארגונית

      אבל ביננו,

      עד כמה באמת יש שקיפות במדרג הארגוני?

      האם תיתכן שקיפות בין ההנהלה לליבה? אני סקפטית

      האם תיתכן שקיפות בין מועצת המנהלים לעובדי המחלקות ? גם פה, מתעקם לי הפה

       

      רק לאחרונה, בשנתו השלישית של בני התחלתי להבין עד כמה חשובה הגדרת הגבולות

      עד איפה אני אמא

      עד איפה אני אישה

      עד איפה אני רעיה

      ועד איפה מותר להתפרץ למרחב הפרטי שלי

       

      מסתבר שגבולות, בזמן שלום, הם מצרך מהותי לחיים שקטים.

      איך מכאן את לוקחת את זה למיתוג סביבת העבודה?

       

      רק בטוב,

      קרן

       

        4/8/09 20:50:


      מקסים,

      יש תחושה של מרחב...

        4/8/09 20:45:

      יפה מאוד ואסטטי. כל זמן שזה אצל אחרים. אני זקוק לפרטיות. ולא רק אקוסטית. הייתי לא מזמן בבניין ששופץ לאחרונה, כמה קומות עם חלל מרכזי פתוח. הכל רואים את הכל כל הזמן...בלי טיפת פרטיות. שאלתי את המארחים שלי איך הם מרגישים. התשובות היו חד משמעיות. "לא טוב", "לא נעים", "כמו דגים", "כמו מוצגים" וכד'. רק לבכירים יש חדרים "בלתי ניראים".

      לי זה ניראה כמו סוג של התעללות מצד אחד ומצד שני כמו בתי הבובות האלה שהן פתוחות בצד אחד. 

        4/8/09 20:41:


      חשוב לשלב את  2 הערכים: שקיפות ופרטיות  גם יחד.

      מכיוון  שבעיקר כתבת על עקרון השקיפות, אני רוצה להוסיף כמה שורות על שמירת הפרטיות וכיבוד זכות העובד לשמירה על פרטיותו.

       

      יש מצבים אישיים שעובד מבקש לדבר עם המנהל שלו בלי שכל הצוות ידע על כך,(ובוודאי כשמדובר בעניינים פרטיים בהם הוא מבקש לשתף או להתייעץ).  במקביל גם המנהל מבקש לקרוא לעובד לשיחה ביוזמתו - ואם מדובר בשיחה שאינה נעימה, שוב לא חייב כל הצוות לדעת מכך. לא הייתי רוצה, בזמן מפגש טעון, לראות מעבר לזכוכית השקופה את אנשי הצוות עוברים, עם קפה, עם חומר לצילום וכד, ולראות עובד או מנהל במצבים מביכים.

        4/8/09 20:31:


      מיכל,

      כרגיל, מעניין ומאיר.

      * ותודה,

      רותי.

      ארכיון

      פרופיל

      מיכל רוזן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין