זיכרונות של אהבה

לעיתים אנו ניצבים בפני השאלה,

האם אני מאושר?

האם טוב לי?

מה אני יכול/ה לתקן או לשנות?

האם אני רוצה לחיות את חיי עם האיש/ה שאיתי?

אנו מכינים לעצמנו טבלת בעד ונגד, כאשר כמעט תמיד הבעד מנצח בגלל יכולת ההשרדות שלנו, הקיבעון,

הפחד מהלבד, החשש ממה יהיה...

הערכים, היכולת להכיל את השני, הרצון לתקן .

לצבוע בצבעים אופטימיים גם במחיר הכאב הנורא.

עד שנוצר לו הסדק,

כזה שאינו בר תיקון.

כזה שלא מרפה ממך ודורש ממך להכריע לטובת הנגד.

האיש...  ביקש מאהובתו (כיביכול), בקול חלוש וחנוק 

אומר: התואילי לסלוח לי על מה שגרמתי לך.

רוצה אני להיות איתך, חושב עליך, לא רוצה להיות בלעדיך....

האישה אומרת: אתה היית הגבר שלמענו הייתי מוכנה לטפס על כל הר וגבעה.

אתה היית הגבר שגרם לי להדיר שינה מעיניי בלילות.

הדאגה, הנאמנות, המסירות היו מנת חלקי.

הסבלנות והסובלנות שגיליתי כלפיך בשעות ובמשברים הגדולים שחווינו, מעולם לא היוו עבורי סיבה להתנתק

מהאדם שלמענו הייתי מוכנה לספוג, מה שרק אהבה יכולה להוכיח.

אם לא השכלת להבין ולהעריך את מה שהיה לך אתה לא האיש שראוי להרוויח את מה שבעצמך בחרת להפסיד!

שלום יקירי.