דסטין הופמן

‎3

5 תגובות יום רביעי, 5/8/09, 10:02

דסטין הופמן

Dustin Hoffman

(1937)

ללא ספק אחד מגדולי שחקניה של הוליוווד, ואחד משחקני האופי הגדולים בעולם. הופמן (יהודי גאה מאוד) החל את הקריירה שלו בתיאטרון בתחילת שנות ה- 60, ולמד משחק יחד עם חברו הטוב ג'ין הקמן (בסיום הקורס אמרו על השניים שיש להם הכי פחות סיכוי להצליח בשואו ביזנס – לך תבין) ובמהלך שנות ה- 60 עבד בכל מיני עבודות מזדמנות וכיכב בתפקידים שונים בתיאטרון ובטלוויזיה.

שנת 67 הייתה שנת המפנה בקריירה של הופמן, לאחר שבדק מועמדים רבים, החליט הבמאי מייק ניקולס (שנחשב באותה התקופה לבמאי הצעיר המבטיח ביותר בעיקר לאחר הצלחת הסרט "מי מפחד מוירג'יניה וולף?") ללהק את הופמן לתפקיד הראשי בסרט החדש שלו, על פי רב המכר מאת צ'ארלס ווב, אודות בחור צעיר שהולך להתחתן ומנהל רומן עם אישה מבוגרת ממנו בשם גברת רובינסון. הסרט "הבוגר"(67) הפך בין לילה לסנסציה, וזכה להצלחה קופתית מרשימה (עם הכנסות של למעלה מ- 100 מיליון דולר בארה"ב בלבד, סכום מרשים מאוד לאותם הימים), והופמן הפך גם הוא בין לילה לכוכב מוכר. תפקידו המוצלח בסרט זיכה אותו במועמדות הראשונה שלו לפרס האוסקר.

בסוף שנות ה- 60 הופיע הופמן בסרט נוסף, "קאובוי של חצות"(69) של הבמאי גו'ן שלזינגר, בו גילם את דמותו של ריזו, נוכל חולני וחלקלק מהמעמד התחתון במנהטן המתחבר לג'ו (בגילומו המצויין של ג'ון וויאט), בחור טקסני המגיע לעיר הגדולה ומנסה להצליח. תפקידו המצויין בסרט הביא לו ביקורות נלהבות, ושוב הוא היה מועמד לפרס האוסקר (אך לא זכה).

שנות ה- 70 היו השנים הגדולות בקריירה של הופמן, מראו הממוצע (אפו הארוך והיותו לא גבוה במיוחד), כישורנו לגלם קשת רחבה מאוד של דמויות שונות ומגוונות, משחקו המשובח ויכולתו להיכנס לעורן של הדמויות, הפכו את הופמן לאחד השחקנים המובילים בקולנוע האמריקאי, ובשנות ה- 70 הוא הופיע בכמה מהסרטים המצליחים, הטובים והחשובים שיצרה הוליווד, והוא בלט בסרטיהם של מיטב במאיה של הוליווד בהם ארתור פן, אלן ג'. פאקולה, סם פקינפה, בוב פוסה, ג'ון שלזינגר ו- רוברט בנטון.

הוא כיכב בתפקיד גבר זקן המספר את סיפור חייו המרתק כיצד נחטף בילדותו על ידי אינדיאנים, גדל בצילם, הפך לאקדוחן והיה ליחיד ששרד את הקרב האחרון של גנרל קסטרו בסרטו המעולה של ארתור פן "איש קטן גדול"(70), הוא גילם את דמותו של גבר נשוי המגיע עם אישתו לעיירת הולדתה באנגליה ונופל קורבן לאלימות על ידי תושבי המקום בסרטו המצויין והאלים של סם פקינפה "כלבי הקש"(71), הוא כיכב לצידו של סטיב מקווין בסרט הכלא הקשה ורב השבחים "פרפר"(73), הוא היה מועמד שוב לפרס האוסקר כשחקן הראשי על גילום דמותו של הקומיקאי הבוטה לני ברוס בסרטו האוטוביוגרפי של בוב פוסה "לני"(74), הוא כיכב לצד רוברט רדפורד בסרטו הפוליטי המעולה של הבמאי אלן ג'י. פאקולה אודות צמד העיתונאים וודוורד ו- ברנסטין שחשפו את פרשת ווטרגיט בסרט "כל אנשי הנשיא"(76), הוא כיכב לצידו של לורנס אוליבייה בסרט המתח המעולה של ג'ון שלזינגר "איש המרתון"(76) וזכה בפרס האוסקר הראשון שלו כשחקן ראשי על גילום דמותו של גבר שננטש על ידי אישתו ונאלץ לגדל את ילדם המשותף לבד בסרטו המצליח וזוכה האוסקר של רוברט בנטון "קרמר נגד קרמר"(79).

אחרי עשור פורה בו הפך לאחד משחקני האופי המובילים בהוליווד ולאחר משחקני הקופה הגדולים בעולם, החליט הופמן להמעיט את הופעותיו בעשור הבא (שנות ה- 80) במהלכם כיכב רק בארבעה סרטי קולנוע ובסרט טלוויזיה אחד (אבל תכף תראו איזה סרטים). הוא הסביר את זה שהוא עייף לאחר עשור מתיש בהם כיכב ב- 12 סרטים תובעניים מאוד, הוא בדיוק התגרש מאישתו ועבר משבר אישי קשה.

בשנות ה- 80 כאמור, הוא כיכב רק בארבעה סרטי קולנוע וסרט טלוויזיה אחד והם היו כדלקמן, הוא כיכב בדמותו של שחקן כושל המתחפש לאישה וזוכה בתפקיד הראשי בטלנובלה מצליחה, הופך לכוכב/כוכבת ומוצא עצמו מתאהב בשחקנית שלצידו בגילומה המעולה של ג'סיקה לאנג בסרטו המצליח מאוד (מעל 116 מיליון דולר הכנסות בארה"ב בלבד) "טוטסי"(82) הנחשב בעייני רבים לאחת הקומדיות הטובות בקולנוע האמריקאי, ועל תפקידו זה היה מועמד לפרס האוסקר. לאחר שלוש שנים בהם לא שיחק הוא שב לככב הפעם בסרט טלוויזיה, עיבוד מרשים ועתור שבחים למחזהו המפורסם של ארתור מילר "מותו של סוכן"(85) בו גילם את דמותו של אב המשפחה ווילי לומן המתמודד על הזקנה, עם הקידמה ועם בניו שאינם מכבדים אותו יותר, ועל תפקידו המרשים ורב העוצמה קיבל את פרס האמי ואת פרס גלובוס הזהב כשחקן הטוב ביותר. הוא כיכב בקומדיה הכושלת מאוד "אישתר"(87) לצד וורן בייטי, באחד הסרטים הכושלים בתולדותיה של הוליווד (התקציב עמד על 55 מיליון דולר והסרט הכניס בקושי 14 מיליון דולר) ו- הוא כיכב לצד שון קונרי ומתיו ברודריק בקומדית הפשע של הבמאי סידני לומט "עסק משפחתי"(89).

תפקידו המוכר ביותר באותו העשור היה בסרט "איש הגשם"(88), סרטו הדרמתי המשובח ועטור האוסקר של הבמאי/תסריטאי בארי לווינסון, אודות גבר צעיר (בגילומו הנפלא של טום קרוז) המגלה לאחר מות אביו, כי יש לו אח בשם ריימונד, הלוקה בשיכלו ונמצא במוסד סגור. תפקידו המצויין כריימונד, בו הוכיח הופמן את יכולתיו הגדולות לגלם כל דמות, קשה ככל שתהיה ועדיין לצאת עם ידו על העליונה, הביאו לו את פרס האוסקר השני בקריירה שלו על גילום דמותו של ריינמונד. הסרט נחל הצלחה גדולה בכל העולם וגרף למעלה מ- 350 מיליון דולר בכל העולם, וזכה ב- בארבעה פרסי אוסקר כולל הופמן עצמו כמובן.

אחרי עשרים ושלוש שנה בהם כיכב בכמה מהסרטים הטובים והמצליחים בהוליווד, היה נראה כי הקריירה של הופמן מתחילה לדעוך. הוא התקשה למצוא תפקידים התואמים את מידותיו הגדולות והיה נראה כאילו הוא קצת מאס במשחק.

בשנות ה- 90 הוא כיכב ב- 11 סרטים, שחלקם זכו להצלחה גדולה, בהם "דיק טרייסי"(90) בו כיכב בתפקיד מישנה קטן של ממבלס (הממלמל) בסרטו המצליח של וורן בייטי, הוא כיכב בתפקיד קפטן הוק בסרטו של סטיבן שפילברג "הוק"(91), הוא השתתף בסרטו המצליח של הבמאי וולפנג פיטרסן "התפרצות"(95) וגילם תפקיד מישנה של עורך דין בסרטו של בארי לווינסון "סליפרס"(96) בו כיכב לצידם של בראד פיט ו- רוברט דה נירו. שני תפקידיו הטובים ביותר באותו העשור היו בסרטים "גיבור מזדמן"(92) הסאטירה החברתית המבריקה של סטיבן פרירס בו כיכב לצד ג'ינה דיוויס ו- אנדי גראסיה ו- בסרט "לכשכש בכלב"(97) בו שב לשתף פעולה עם הבמאי בארי לווינסון בסאטירה החריפה, וגילם את דמות של מפיק סרטים הוליוודי שימיו הגדולים כבר מאחוריו, המתבקש לאזור לנשיא ארה"ב ולהפיק כאילו מלחמה. בסרט הפגין הופמן משחק מעולה, אנרגיות ועוצמה ואמר שהוא ביסס את דמותו בסרט על פי דמותו של המפיק האגדי רוברט אוונס. בסרט אגב כיכב הופמן לצד רוברט דה נירו, והיה מועמד לפרס האוסקר על משחקו (אך לא זכה).

בשנות ה- 2000 המשיך ועדין ממשיך הופמן להופיע בסרטים רבים ומגוונים, בהרבה מהם הוא מופיע בתפקידי מישנה ובעשור הזה בולטים בעיקר שלושה סרטים בהם כיכב. הראשון "משחק המושבעים"(03) בו כיכב לראשונה לצד חברו הטוב ג'ין הקמן, השני הוא "פגוש את הפוקרס"(04) בו כיכב לצד בן סטילר, רוברט דה נירו ו- ברברה סרטייסנד, שלמרות שאיכותו של הסרט ניתן לוויכוח הוא הפך לאחד הסרטים המצליחים ביותר בתולדותיה של הוליווד עם הכנסות של יותר מ- 270 מיליון דולר בארה"ב בלבד. והשלישי הוא "הזדמנות אחרונה לאהבה"(08) בו שב והוכיח את כישורו הנדיר כשחקן אופי נפלא ורב גווני כאשר גילם את דמותו של גבר מזדקן המגיע ללונדון לחתונה ביתו, מתבשר על ידה שהיא איננה רוצה שהוא יהיה זה שילווה אותה לחופה, אלה אביה החורג, ובדרכו הביתה בשדה התעופה הוא מוצא עצמו מתאהב באישה מתבודדת ולא צעירה גם כן (בגילומה הנפלאה של אמה תומפסון).

אין מה להתווכח, למרות שמאז תחילת שנות ה- 90 לא הרבה הופמן להופיע בתפקידי אופי גדולים התואמים את מידותיו כשחקן אופי ראשון במעלה, הוא נחשב לאחד משחקני האופי המובילים והאהודים בתולדותיה של הוליווד. הוא זכה פעמיים בפרס האוסקר (קרמר נגד קרמר ו- איש הגשם), הוא היה מועמד לפרס גלובוס הזהב 11 פעמים וזכה בפרס חמישה פעמים (הבוגר, קרמר נגד קרמר, טוטסי, מותו של סוכן ו- איש הגשם), הוא זכה פעמים בפרס השחקן האוהב בעולם בשנים 89 ו- 90, הוא זכה בפרס האמי (מותו של סוכן) והוא הופיע בכמה מהסרטים הגדולים של הוליווד ועבד עם מיטב במאיה (ספילברג, לווינסון, פאקולה, פן, פקינפה, קוסטה גאברס, פיטרסן, בייטי, פולאק, פוסה, שלזינגר ו- ניקולס).

* אני רוצה לציין שכל המידע הרשום כאן הוא מזכרוני ממאמרים ומאתרים שקראתי אודות האדם

שמות הסרטים הרשומים ברשימה רובם הם השמות שבהם נקראו בארץ וחלקם שמות של הסרטים

בתרגום מאנגלית כפי שחלקם נקראו בארה"ב ובאנגליה.

מבין הסרטים הרבים בהם כיכב הופמן, ניתן למצוא את הסרטים הבאים:

- הבוגר (67)

- קאובוי של חצות (69)

- ג'ון ומרי (69)

- איש קטן גדול (70)

- כלבי הקש (71)

- מי זה הארי קלרמן (71)

- אלפרדו (72)

- פרפר (73)