לאן הלך ילדי ילדי שוב לא יקום ילדי שבחיקי עכשיו הוא בענן לאן הלך ילדי כאשר חוה אלברשטיין שרה את השיר הייתי צעירה מדי מכדי להבין איזו התרסה כנגד הלך הרוח שנהג בארץ היתה בעצם האמירה שבשיר, ואיזה עוז ועוצמה היו באלברשטיין שההינה כביכול לעמוד מול הציבור שהמלחמה נראתה בעיניוכמעט צו אלוהי, ולשיר שיר כל כך חתרני, אבל כבר אז חשתי שיש בו כוח והיגד שהוא לא מכאן. כעת חנוך לוין כבר איננו בין החיים, "שוברים שתיקה" הם גוף לגיטימי שאלופים בצהל מיד מגיבים לכל פרסום שלהם. ומכחישים או מסכימים לדבריהם. אבל בסופו של יום כמו שאומר לוין, המלך משחק עם המלכה, ומה שמתרחש בחדרי חדרים אינו מגיע עד לפתח דלתם. המריונטות, אנחנו, משמשים תפאורה קבועה לכוחות שרואים אותנו מרחוק, כצללית, כגוש בחושך - חסרי פנים. והנורא מכול - מה זה "לא בכל מחיר"????נועם ואביבה שליט אינם סתם מפריעים למהלך התקין של המשא ומתן. נהפוך הוא - הם המשא ומתן בעצמו. משום שבעמידתם ובאופן התנהלותם הם אומרים- "יש מחיר, והמערכת אינה ממלאה את ההסכם ההדדי בינינו לבינה בעניין התשלום" אנחנו את חלקנו שילמנו והמערכת לא" כלומר, וזה הדבר הנורא מכול בעיני - המשא ומתן הוא בין משפחת שליט לבין מדינת ישראל , ואינו בין מדינת ישראל והחמאס. לשם הביא אותם אולמרט, בעזרתו האדיבה של יובל דיסקין. ראש השבכ. ולכן אין כל התקדמות. כי למדינת ישראל כמערכת אין יכולת/רצון לשאת את הפרט על אחריותה. היא מבססת את כוחה על מסה שנעה מימין לשמאל צפונה ודרומה וכדומה. אך השאלה של מקומו החשוב מאוד של הפרט אינו יכול להיות בסך כל השיקולים שלה, אף כי אותה מערכת יודעת לרדוף את הפרט בכל פעם שהוא מפר התחייבות כלפיה, למשל ספורטאים מצטיינים שלא מתגייסים, למשל בנו של ראש הממשלה שמתגייס והופך לנטל אבטחתי על המערכת וכדומה.המעשה של נועם שליט בדרכו השקטה והמופלאה היא כמעשה של מיכאל קולהאס (בנובלה מאת פון קלייסט)- אף כי זה בסופו של דבר מגיע לאלימות וסוף נורא. משפחת שליט אומרת ייקוב הדין את ההר, ואין באמת מי מבין אותם מלכים ומלכות שמתפנה מן המשחק כדי להקשיב ולעשות מעשה.
|