| יום האהבה בחוץ. כמה נעים לשמוע ברדיו את השירים המלטפים בנועם את עור התוף. . אמנם לא אביא לאהובתי פרחים הערב, משום שזו, לוקחת לה את הזמן, אך הדבר אינו מפריע לי כבעבר. אני שואל את עצמי האם נהייתי אדיש, אפאטי או שאולי אבדה אחיזתי באופטימיות לה שמרתי אמונים שנים רבות, אבל אני מבין שאדם שהאמונה והחזון הם הדלק המניע אותו כל כך המון שנים, פשוט לא יכול לאבד אותם סתם כך, שהרי אם ינהג כך, הוא פשוט ילך ויכלה את עצמו. . אולי הגיע הזמן להודות שהלבד הזה עושה לי טוב, שלראשונה מזה זמן הוא מאפשר לי לחפש את האהבה אי שם במחוזות נפשי. השקט שממנו ברחתי שנים ארוכות, הצעקה חסרת הדציבלים הזו, היא שכעת מבקשת ללמד אותי עולם ומלואו. . לפני שעה קלה דיברתי עם חברה טובה. דווקא ביום היפה בשנה היא סיפרה שחיי הנישואין שלה מתפרקים לה מול העיניים. שיחה עם חברה אחרת חשפה באוזניי שבעלה מעוניין ביחסים פתוחים, מסרון שקיבלתי הבוקר סיפר לי שידידה נוספת איבדה את האמון במוסד הזה שנקרא נישואין. . ואני שואל את עצמי מה קרה לנו בשנים האחרונות? מדוע איבדנו את האמונה בדבר היפה והטהור הזה שמקנה האהבה? . המוסד הזה כבר מזמן התפרק. שבועת הנישואין הפכה למשפט סתמי מהול בתפאורה וזיקוקין שנועדו להרשים את האורחים ותו לא. הצעד הבא יהיה לתקף את הכתובה ולהקציב לה מס' חודשים/שנים, אולי אז נחסוך את הטקס המשפיל הזה מול הרבנים. . יוצא לי לחשוב המון על האהבה הבאה שלי. האם בדומה לי, גם היא תדבק באמונה שביכולתה של האהבה לשרוד שנים ארוכות כל כך? האם גם היא תסתפק בטקס צנוע במקום טבעי שיאפשר לי לקדש אותה מול קומץ האנשים החשובים לנו באמת? האם תהיה בה התבונה להישאר או שבדומה לקודמתה (ולא האחרונה), היא תתפוס רגליים קרות כאשר תחוש שהיא מתחילה להתאהב? שהרי והפחד הזה מהייתכנות שזה באמת קורה כאן, מאיים ומבריח רבים מהאנשים שבנפשם נותרה אותה צלקת של אהבה נכזבת. . נפוליון היל אמר שהפחד משתק את כושר השיפוט, הורס את כושר הדמיון, הורג את הביטחון העצמי, חותר תחת התלהבות או מוחה אותה כליל, מרפה יוזמה, מוליך לאי ודאות, מעודד דחייה, והופך שליטה עצמית לבלתי אפשרית. הוא נוטל את הקסם מאישיותו של האדם, הורס את האפשרות למחשבה מדויקת, מטה את ריכוז המאמץ, שולט על הדבקות במטרה, מאיין את כוח הרצון, הורס את השאפתנות, מערפל את הזיכרון ומזמין כישלון בכל צורה שניתן להעלותה על הדעת. הוא קוטל אהבה ורוצח את הרגשות היותר עדינים של הלב. . ובאשר אליי? . אני דבק במדע שאומר שאדם בא לעולם עם שני פחדים בלבד: הפחד מנפילה והפחד מרעש. את שאר הפחדים סופח אליו האדם מהוריו, אחיו, חבריו, והסביבה שבה הוא גדל. . אז אם את חושבת כמוני, אני מזמין אותך להיפטר מהשפעותיו ההרסניות של הפחד, לאזור אומץ ולגלות עולם של רגשות שדבק בם אבק. ואולי, ורק אולי, בחג האוהבים הבא אשזור בשערך פרח ואחרוט בלבך חרוזים של אהבה. . יום אהבה מלבלב. . . @>>> אימון אישי | הרצאות | סדנאות להתפחות והעצמה | להפוך נכות לאיכות בהודו |
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אולי אם הייתי גרוש, מחשבתי היתה זהה לשלך.
מאחר ועולם הרווקות שלי מכיל בתוכו אמונה שלמה
ומלאה במוסד הנישואין, אשמור אמונים לאופטימיות
שלי, בתקווה שזו תוביל אותי לקשר המיוחל.
בכל אופן...תודה על מילותייך.
הרי את מקושקשת לי...
להתחתן? - לא בבית ספרי. :)
נשארים יחד רק כשרוצים ולא כשמחויבים.
והמחויבות היא רק של הורים לילדים ולהיפך.
מסכים אתך יהל.
אין ספק שבדומה לגוף האדם - שמשתנה אף הוא
ככל שעוברות השנים, האהבה גם משנה את גווניה.
שרק נשכיל להתאים את עצמנו לשינויים שהיא מכתבה,
לשינויים שעוברים עלינו, הן כפרט והן כזוג.
תודה ושבוע נהדר.
אהבה יכולה לאשאר
לאורך זמן רק אם יודעים
להשתנות איתה
שהרי עם השנים היא
משנה גוונים ופנים
והורי היקרים השכילו
לעשות זאת
ואני מאמינה באהבה
לפני הכל לאהוב ולקבל את עצמך, שכן אם לא,
אין מצב שתוכל באמת להכיל את האחר.
תודה אלונית.
ראי את המשפט שמירקרתי לתמר, אם תאמצי אותו
בין יתר שיעורי החיים שכבר למדת, אני משוכנע שלא
תישרפי מאותו מוסד.
שבת יפה.
אייל היופי בך תמיד היה האופטימיות חסרת התקנה
שלא יגמר
אבל כמו שאתה מכיר אותי, אני מאמינה קודם אהוב את עצמך ורק אז יגיע אהבה!
ועל המוסד- אני בעדו, מקווה שחיים לא להשרף ממנו
בתור אחת שמתקינה 'חסכמים' במילותיה,
בהחלט שיחקת אותה בתגובה שלך :)
מאוד אהבתי את המשפט שמירקרתי,
הוא מוכיח לי שהדבר אפשרי, עדיין, גם
במציאות המטורפת של ימינו, וגם אם לאחר
יום עבודה את נמרחת כמו ממרח ומפנטזת
על חוטיני וחזיות תחרה :) {את אמרת, לא אני}
שבת שלום,
נפלאה שכמותך.
אתה מכיר אותי, אני חסכונית במילים, לא מתיימרת. אבל זה אתה, ואני רוצה להגיב הפעם.
לספר לך, שבאתי ממקום סקפטי, חשדן וחסום. באתי עם הרבה קוצים שלופים ותותחים מכוונים. באתי מקשר אלים ורע ועם "תיק" כבד.
בדרך גיליתי, שאפשר גם אחרת. זה לקח זמן, שתיקות, וגם הרבה דיבורים. זה כאב לעתים, אבל למדתי שזוגיות יכולה להיות דבר נפלא. מה ש"קורה לנו" הוא שנעשינו מפונקים קצת. התרגלנו להכל כאן ועכשיו. התרגלנו לסיפוק מיידי לפי רצוננו, ואם אין - אז הולכים הלאה. בזוגיות אמיתית זה לא יכול לעבוד. היא דורשת השקעה של יותר מ"באתי, נדלקתי". את האש מתחת לסיר צריך לטפח, ללמוד לבוא אחד לקראת השניה, לגשר,לפשר, לדבר, בעיקר לפתוח את הלב ואת ה-MIND.
אחרי כמעט 18 שנים אני כבר יכולה להגיד שזה לא רק משתלם, אלא מענג ומתגמל.
עם האופטימיות הברוכה שלך, הפתיחות והאומץ, אין לי שום ספק שתגיע האחת ואיתה תבנה גג מבורך, ולא משנה איזה טקס יביא אתכם לחיות יחד.
}{
אכן אמן!!! :)
תודה הילה.
סופ"ש חלומי :)
חולם, מעז, מגשים...
אמן!!!
טוב נו, זה הרי צפוי שאשאר אלום לנוכח מילותייך.
ובכל זאת, המשפט שלך שמירקרתי כל כך נגע בי,
כל כך נכון. אז למה מוותרים עליה בכזו קלות יקירה?
אני באמת לא מבין.
תודה על איחולייך הכנים. אם אני מדמיין חברה טובה
שתהיה בין קומץ המוזמנים האיכותיים שיפקדו את האירוע
שלי, הרי שזו את. אין צורך במתנה. מספיק לי החיוך שלך
ועינייך הבוהקות על מנת שאבין מי נמצא איתי באותו מעמד
מרגש.
תודה כנה סיגלי.
קסם של סופ"ש.
איילייייייייייייייייי אתה מדהים
מתה עלייך
קוראת אותך מתרגשת כ"כ כ"כ ממילותיך ומסכימה איתך
כמי שאוהבת לאהוב ומאוהבת באהבה
חיה ונושמת אותה כל דקה
אינני יודעת איך אפשר להתייחס אליה אחרת ולוותר על שכמותה
אני לא אומר שתמיד זה קל, אבל היא שווה שילחמו בשבילה
ועוד איך שווה
אני מאחלת לך אהבה ענקית ושווה
חזקה ומיוחדת במינה
מלאת כנות, יושר , קבלה ונתינה
סבלנות וסובלנות, שלמה ועוטפת
כשהיא תבוא האחת הזו שמיועדת לך ורק לך
אתה תדע, אין לי ספק
ולגביה אני יודעת שכשהיא תבוא היא כבר לא תרצה ללכת
נשיקות ואהבה גדולה
}{
התודה היא לך יעל, על התגובה המקסימה שלך.
חג אהבה נצחי וברוכה נוכחותך בין מילותיי.
היי אייל - פוסט מקסים שבא מהלב ונכנס אל הלב.
ותודה על השיר המדהים של סלין דיון.
ידידי,
מאז ביקורך הראשון אצלי,
הבאת כאן ים של ציטוטים נבונים
ומלמדים, אבל המשפט שמירקרתי
מעל....אליפות!!!!
שרק נחכים ממילותיו של האדמור לייב.
תודה וחג אהבה שמח.
אם כך, אסתפק בחיבוקך החם :)
תודה לולה.
חג אהבה מיוחד.
בהרבה מהמאמרים שלך אתה מתייחס לנצחון ותקווה, גם בנישואין יש את אותם אלמנטים, התיאור הטוב ביותר לנישואין הוא ניצחון התקווה על הנסיון. מליוני מילים נכתבו על אהבה ונישואין. נישואין מוצלחים דורשים להתאהב הרבה פעמים, תמיד באותו בן-אדם. נישואין מאושרים הם שיחה ארוכה הנראית תמיד קצרה מדי.וכמו שמולייר כתב, לעתים קרובות האהבה היא פרי הנישואין. אבל הדבר החשוב לזכור מה שכתב רבי יהודה לייב מאדמו"רי חסידות גור, שוברים כוס בחופה בכדי להזכיר שלהחריב את הנישואין מספיקה תנועה אחת לא נכונה, שניה אחת של חוסר איכפתיות.
בחוסר יכולת למצוא מילים נכונות לשאלות האמיתיות שהצגת כאן
אוכל רק לתת לך חיבוק חם
שמח שהתחברת אהובה,
הוא באמת נכתב ממקום של טוהר,
פשטות והקשבה לרזי נפשי.
שולח לך ים של אהבה
ומאחל חג מלבלב.
איילי יקר,
מאוד התחברתי לפוסט הזה שלך,
הפשטות שבשאלות, בתהיות, בהקשבה לאהבות שהיו בעבר,
והכי הכי התחברתי... לתקוות.
מאחלת לך את האהבה הגדולה המגיעה לך כל כך,
חג אהבה שמייח יקירי.
אמן.
תודה על מילותייך וברוכה הבאה אל מילותיי.
חג אהבה שמח.