כותרות TheMarker >
    ';

    אני וחיות אחרות

    רק על עצמי לספר ידעתי?
    ניסוי בהתבוננות עצמית במבוך מראות של לונה פארק: אני נשקפת מהן בגדלים משונים, שרוכית וארוכה
    או גוצית ומצחיקה, משוכפלת עד אינסוף.
    ולפעמים, רק לפעמים,
    הבבואה כל-כך חדה ומדויקת -
    אני רוכנת קדימה
    ונותנת לה נשיקה

    פוסטים אחרונים

    תגובות (10)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/8/09 00:00:

    מנסיוני האישי ה'למה' הוא הכרחי אך בו בזמן נסיוני לימד אותי שה למה משתנה וארעי.

     

    את כותבת שחלומך הוא להיות עצמך. על מנת ליישם חלום זה, לפי הבנתי דרושה היכרות עצמית קודם כול.

    כלומר להיות מודעת לעצמך כמה שיותר במשך השעות בהן את ערה. מה את עושה,אומרת, חושבת, מרגישה,

    מריחה. מה מרגיז אותך, מה נותן לך הרגשה טובה וכו'.

     

    בעיני "למה" יוצא מן הכלל ומרתק מאין כמוהו והכול חוץ מפשוט.

      6/8/09 17:46:

    צטט: scally 2009-08-06 17:35:26

    מצויין.

    באת לי בול בזמן...

     

     

    תודה! אהבתי מאוד את פוסט יום האהבה הזועם שלך, למרות שאני יכולה להזדהות גם עם הצד של דורשת החיבוקים והמחוות

     

    יש בי מזה וגם מזה כנראה 

      6/8/09 17:46:

    צטט: reverie 2009-08-06 17:30:30

    צטט: titulic 2009-08-06 15:05:26

    אני כן הושפעתי קצת מויקטור פראנקל - לפחות באמירה שלו שאדם לא יכול להתקיים בלי משמעות. כך הוא שרד את השואה (פרט למזל כמובן)

    צבי

     

     ייתכן ולא הסברתי עצמי נכון, אבל אינני פוסלת את משנתו של פראנקל כלל עיקר, להפך! גם אני מתחברת אליה בנקודות רבות.

    אני מודעת מאוד לצורך שלי במשמעות, וייתכן כי חלק ממה שנותן לחיי משמעות הוא החיפוש עצמו ("הדרך")- כולל התסכולים הנלווים אליו,הבלבול בדרך והסטייה מהמסלול לדרכים צדדיות. אבל חשוב לי (וע"פ הבנתי, כך גם הלוגותרפיה תופסת את העניין) שהמשמעות תהיה פרטית וייחודית לי, ולא מוכתבת מבחוץ ע"י המשפחה והחברה- עד כמה שניתן במגבלות היותי בכל זאת "תבנית נוף הולדתי"...

     

    לגבי ויקטור פראנקל והשואה- אחת הבעיות שכן היו לי עם הספר, היא העובדה שהמסקנות שבו מבוססות ניסיון אישי סובייקטיבי (פראנקל מספר על חוויותיו שלו ושל שותפיו למחנה) ולא מגובה ע"י מחקר- אני מרגישה שפראנקל מספר לי על אופן ההתמודדות שלו עם השואה ומקיש מכך לגבי הכלל. רבים ששרדו את השואה איבדו בדרך ערכים ואף את אמונתם, ואולי דווקא היכולת לוותר עליהם הייתה אדפטיבית עבורם (ייתכן כי הוחלפו בערכים/משמעויות אחרים). רבים נטרפה דעתם עקב הדיסוננס שבין המתרחש סביבם לאמונתם ולמשמעות שסברו שקיימת בחייהם.

    באמת שאינני יודעת... מעבר ללשרוד את השואה נשאלת השאלה באיזו איכות חיים המשיכו להתקיים לאחר מכן.

     

    ספר מעניין שקראתי בנושא ואינני מצליחה להזכר בשמו הוא סדרה של ראיונות שנערכו עם כמה ניצולי שואה בעלי סיפור שונה ודרכי התמודדות שונות, ולאחר מכן ראיונות נוספים עם ילדיהם ונכדיהם, הדור השני והשלישי, בניסיון להתחקות אחרי ההשפעה ארוכת הטווח של השואה 

     

     

     

     נכון

    קשה לקבל את המסקנה כפשוטה  ששרד את  השואה כי היה בזה משמעות. אני כתבתי קודם שלמזל ולמקריות היה גם תפקיד לא מבוטל. אני גם מסכים שהוא לא גיבה את מסקנותיו על מחקר רחב (בעניין השואה)

      6/8/09 17:35:

    מצויין.

    באת לי בול בזמן...

      6/8/09 17:30:

    צטט: titulic 2009-08-06 15:05:26

    אני כן הושפעתי קצת מויקטור פראנקל - לפחות באמירה שלו שאדם לא יכול להתקיים בלי משמעות. כך הוא שרד את השואה (פרט למזל כמובן)

    צבי

     

     ייתכן ולא הסברתי עצמי נכון, אבל אינני פוסלת את משנתו של פראנקל כלל עיקר, להפך! גם אני מתחברת אליה בנקודות רבות.

    אני מודעת מאוד לצורך שלי במשמעות, וייתכן כי חלק ממה שנותן לחיי משמעות הוא החיפוש עצמו ("הדרך")- כולל התסכולים הנלווים אליו,הבלבול בדרך והסטייה מהמסלול לדרכים צדדיות. אבל חשוב לי (וע"פ הבנתי, כך גם הלוגותרפיה תופסת את העניין) שהמשמעות תהיה פרטית וייחודית לי, ולא מוכתבת מבחוץ ע"י המשפחה והחברה- עד כמה שניתן במגבלות היותי בכל זאת "תבנית נוף הולדתי"...

     

    לגבי ויקטור פראנקל והשואה- אחת הבעיות שכן היו לי עם הספר, היא העובדה שהמסקנות שבו מבוססות ניסיון אישי סובייקטיבי (פראנקל מספר על חוויותיו שלו ושל שותפיו למחנה) ולא מגובה ע"י מחקר- אני מרגישה שפראנקל מספר לי על אופן ההתמודדות שלו עם השואה ומקיש מכך לגבי הכלל. רבים ששרדו את השואה איבדו בדרך ערכים ואף את אמונתם, ואולי דווקא היכולת לוותר עליהם הייתה אדפטיבית עבורם (ייתכן כי הוחלפו בערכים/משמעויות אחרים). רבים נטרפה דעתם עקב הדיסוננס שבין המתרחש סביבם לאמונתם ולמשמעות שסברו שקיימת בחייהם.

    באמת שאינני יודעת... מעבר ללשרוד את השואה נשאלת השאלה באיזו איכות חיים המשיכו להתקיים לאחר מכן.

     

    ספר מעניין שקראתי בנושא ואינני מצליחה להזכר בשמו הוא סדרה של ראיונות שנערכו עם כמה ניצולי שואה בעלי סיפור שונה ודרכי התמודדות שונות, ולאחר מכן ראיונות נוספים עם ילדיהם ונכדיהם, הדור השני והשלישי, בניסיון להתחקות אחרי ההשפעה ארוכת הטווח של השואה 

     

     

      6/8/09 15:05:

    אני כן הושפעתי קצת מויקטור פראנקל - לפחות באמירה שלו שאדם לא יכול להתקיים בלי משמעות. כך הוא שרד את השואה (פרט למזל כמובן)

    צבי

      6/8/09 12:27:

    אכן, קראתי אתהספר של פראנקל ומעט על לוגותרפיה, וניסיתי לרמז עליו בשם הפוסט.

    ואני גם  מתחברת לאמירה של ניטשה "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת  כמעט כל 'איך'."

    אני בחיפוש  מתמיד אחרי ה"למה" שלי, שמהבהב לי מול העיניים, מופיע ונעלם חליפות.

    אני חושבת  שעיקר התסכול שלי נובע מקושי להתחבר למצפון הפנימי שלי.

     אני נמצאת בתקופה בה אני  חשה שיש מאבק בין הרצון שלי למימוש עצמי אותנטי, 

    הרצון לעשות את הדברים בדרכי (מהשאומר בין השאר לקחת את הזמן, ולגדול קודם כל מבפנים)-  

    לבין ההשפעה של קולות מבחוץ של קרובים, מודאגיםיותר או פחות, שמעבירים ביקורת והיו רוצים לראות אותי מתיישרת לפי הקונפורמיות, 

    אוערכים שאינני משוכנעת שמתאימים לי, שמצליחה לבלבל אותי לא מעט.

    לא סתם  כתבתי בשאלון שהחלום שלי הוא "להצליח להיות לגמרי אני" 

    ואני מנסה  למצוא את דרך הזהב שלי, 

    לבור את המוץ מהבר שבעצותיהם ובדעותיהם של הסובבים אותי.

    פראנקל רואה  דווקא את החיובי שבסבל (פשר הסבל ) ובמתח שבין שאיפה להגשמה (נואו-דינמיקה)

     

    ואנחנו בלשוןהעם קוראים לזה "כאבי גדילה" (תנו לגדול בשקט!)

      6/8/09 00:32:
    אם לא קראת את הספר של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות" , אז הייתי ממליץ לעיין בו
      5/8/09 23:34:

    לרוב אני מיודדת עם השגרה שלי- תמיד יש מה לחקור ולגלות, מטרה באופק הקרוב או הרחוק

    אבל פה ושם יש נפילות, יום באסל. המטרות נראות תפלות, או רחוקות... והפעולות מכאניות, טכניות

    ובאות מבחוץ ולא מתוכי. ואני מתגעגעת לחדוות העשייה... 

      5/8/09 22:33:

    כל הרשימה הארוכה או חלקה- כל אחד באופן אישי -זאת באמת השגרה

    התוסף על השגרה- שנותן לנו את הכוח להתחיל למחרת יום חדש לפי אותו תפריט

    השאלה מה הוא התוסף הזה?

    התקווה שזה מוביל למשהו אחר בהמשך

    אם זה התקדמות למטרה מסויימת

    או העצמה נפשית או מה שהכי חשוב לדעתי

    התחושה הגברת הכבוד העצמי עם חלוף הזמן 

     

    בכל אופן הצגתי עבודה גרפית מרתקת

     

    האדם מחפש משמעות

    19 תגובות   יום רביעי, 5/8/09, 20:41

    ''''''

    דרג את התוכן: