משרתם של בעלי ההון
בעיקר על כלכלה, ועוד כמה קצוות פרומים
המאגר הביומטרי והציונות המדינית
| קראתי אצל לקסיס על החוק הביומטרי. כרגיל החכמתי, כרגיל הפוסט עורר אצלי מחשבות, וכרגיל חשבתי בסוף קצת אחרת. אז אם אתם רוצים להחכים לכו אל לקסיס, כאן זה יותר הגיגים בסגנון חופשי. עד כמה שהבנתי, יש לנו כאן עניין עם שלטונות שהחליטו להפגין חריצות-יתר בפעולות השלטון, ולשם כך מנוי וגמור עמם לאסוף מידע מזהה על האזרחים. חלק מהאזרחים, שלא תמיד רוו נחת מפעולת השלטונות, חוששים משני סוגי תקלות. ראשית, זליגת המידע לגורמים קרימינליים, שינצלו אותו לרעה. אין לי הרבה מה לומר על זה, אני רק לא בטוח שאחרי שכל הפרטים האישיים שלי גלויים לכל דכפין, דווקא טביעות האצבע שלי כל כך מעניינות מישהו.
שנית, שימוש לרעה, של המדינה עצמה או של נציגיה, במידע שבמאגר. זו כבר בעיה קצת יותר רצינית. ואז מתחילים לחשוב על הפשיזם, ועל הבחירות האחרונות, על חוק ההסתננות וחוק האזרחות, וכן הלאה. ובאמת, הפשיזם, בגלגולו המקורי, עלה לגדולה בעיקר בזכות משבר כלכלי, התעוררות לאומנית וקדמה טכנולוגית. אז היה מדובר בעיקר בכינונן של רשתות תחבורה ותקשורת מודרניות, אשר איפשרו למדינה לשלוח את ידה הארוכה אל כל קצווי הארץ, ובתקשורת ההמונים אשר איפשרה למדינה לשטוף את מוחו של הציבור. ובכן באנלוגיה מהירה ושטחית, היום יש לנו משבר כלכלי, התעוררות לאומנית, והמאגר הביומטרי. האם זה מספיק לכינונו של משטר פשיסטי? זו שאלה טובה, שאת התשובה לה נגלה ככל הנראה על בשרנו בשנים הקרובות.
אבל בינתיים בואו נחזור לאפיזודה הקודמת של הפשיזם. ליתר דיוק, לתקופת השיקום שלאחריה. הדמוקרטיה הליברלית שבה והרימה ראש, תוך נקיטת מספר אמצעים נגד חזרתו של הפשיזם. אבל בשום מקום לא הפסיקה המדינה להשתמש בטכנולוגיה שהקנתה לה את כוחה ההרסני. אמנם תשדירי שרות זה לא בדיוק לני ריפנשטאל, אבל בכל זאת... גם הפעם, איכשהו יש לי הרושם שעם או בלי אפיזודה פשיסטית, המדינה תעשה שימוש בכל טכנולוגיה שתוכל להניח עליה את ידיה.
וזה לא שאני מרוצה מזה. אישית הייתי מצביע נגד. אבל זה לא יילך. ולא מפני שהישראלים פחות חכמים מהאמריקאים או פחות מבינים בדמוקרטיה מהאירופים. פשוט, לכל מקום יש פילוסופיה פוליטית שונה שנובעת בין השאר מההיסטוריה שלו. בארה"ב המדינה נתפסה מאז ומעולם כרע-הכרחי, שצריך להגביל את כוחו ככל האפשר. זה הוליד מסורת מפוארת של חרויות הפרט, אבל גם, צריך לזכור, כלכלה דארוויניסטית שבה אפילו שירות רפואי בסיסי אינו נחשב לזכות יסוד. ועם כל הכבוד לחרויות, שיעור האסירים לנפש בארה"ב הוא מהגבוהים בעולם, כך שכדאי להיזהר בהעתקת המודל האמריקאי.
אצלנו, לעומת זאת, המדינה מהווה אידיאל. מדינת ישראל היא התגשמות האידיאל של הציונות, ועבור רוב האזרחים כאן היא מהווה טוב מחוייב המציאות ולא רע הכרחי. ישראל גם אינה למודת טראומות כמו אירופה. בצרפת, למשל, חי עד היום זכר שיתוף הפעולה של הפקידים עם הכיבוש הנאצי. יעילותה של המדינה סייעה אז לנאצים לאתר ולשלוח להשמדה את היהודים. לכן עד היום אסור למדינה הצרפתית לאסוף מידע על מוצאם ודתם של אזרחיה. לקח מעניין גם עבורנו כמובן, אבל לא קיים בתודעה שלנו. לכן, לדעתי, הישראלים לא יתקוממו נגד המאגר הביומטרי. לא משום שהם טפשים מהאמריקאים או מהאירופים, אלא משום שהפילוסופיה הפוליטית שלהם שונה. ולכן, כדאי להילחם בשרירות השלטונית, כדאי להאבק כדי למזער את הנזק, אבל נראה לי שהקרב על עצם העניין הוא אבוד מיסודו.
|
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל בעל מקצוע, בפרט במעבדה, בפרט עם דם על הידיים, הוא יותר אטרקטיבי.
טוב, בלי להכנס להעדפות אישיות, רק רציתי לציין שגארי סיניס די דומה לסמולצ' (או לפחות משתייך לז'אנר).
כן, ככה עושים לינק. אבל אפשר גם להדביק את התמונה כולה.
ככה: http://www.entertainmentwallpaper.com/images/desktops/movie/tv_csi_ny01.jpg
(ככה עושים פה קישור? זה עבד?)אם זה אכן עבד, אציין שכשהסתכלתי על התמונה קצת היה לי turn off.. כדי להבין את מהות החתיכות שלהם צריך לראותותם בשעת שיא במעבדה, מרוכזים בצורה יוצאת דופן במבחנות עם דם וחלקי שיער. ממ. כן.
הכל נכון, פרט לכך שאני לא רואה טלוויזיה. סדרת בלשי המשטרה האחרונה שראיתי היתה מיאמי ווייס. בכלופן, נדמה לי שרוג'ר ווילקו כתב אצלי באחת התגובות - כדי להלחם בפשע מתוחכם טכנולוגית צריך אמצעים ואנשים שמבינים בזה, לא בהכרח מאגר. ואני אוסיף - בהכרח לא מאגר.
כעת. לעניין החשוב באמת - כמה חתיכים הם, עלילנד?
לקסיס, את רואה טלויזיה וגם מבינה בחוק ומשפט. אפשר תשובה כאן?
ובכן, אחרי שהחכמתי מכולכם (אתה, לקסיס, שניכם) עברתי למורה החשוב ביותר: CSI. ואני תוהה, זה לא יעזור במשהו לתפוס פושעים נפשעים שהצליחו עד כה להימלט מהמערכת? הכל בשביל לראות חיוך על פניהם המסוקסים של שוטרי ניו-יורק. (כן אני זוכרת שמדובר בארץ. ממ. השוטרים כאן אכן עלולים לגרום לי להצביע נגד. )
יש כל מיני מודלים לניתוח מאזן הכוחות בין ההון, השלטון, הספירה הציבורית וזכויות האדם.
מודל אחד אומר שבעידן הגלובלי, עם התכווצות המדינה, באופן פרדוקסלי כוח הפיקוח, המעקב והאכיפה של המדינה גדל, משום שהמדינה מתמקדת בפעולות ובתחומים שתפקידם לשמר את הרווחיות של השווקים הבינלאומיים. שירותים שהעשירים יכולים לספק לעצמם, כמו בריאות וחינוך, נזנחים על ידי המדינה, שמתמקדת רק בפיתוח היכולת ההכרחית לצורכי עסקים וביטחון.
מודל נגדי אומר שהן מוסדות המדינה והן המוסדות הגלובליים מתרחבים במקביל, והם שאחראים גם להתרחבות זכויות האדם. בניגוד לתפיסה הליברלית, אזרחים מרובי זכויות ומדינה מרובת סמכויות אינם מנוגדים אלא משתלבים זה בזה. התפתחות מדינת הרווחה בעצם מצביעה על התהליך הזה שבאמצעותו התרחבה יכולתה של המדינה לשלוט באוכלוסיה שלה, ובמערכת הכלכלית-חברתית שלה. גם החקיקה שביקשה להגן על קבוצות חלשות בחברה, ו"פלשה" כתוצאה מכך לתחומים שהיו עד כה סגורים בפני המדינה (למשל חקיקה שנועדה להגן על ילדים מפני הזנחה ומפני התעללות על ידי הוריהם, או על נשים מפני אלימות של בני זוגן) החקיקה הזאת גם היא מצביעה על תהליך מקביל של התרחבות סמכויות המדינה בד בבד עם התרחבות זכויות האדם.
מודל אחר מדגיש, שוב, את תהליך התפוגגות מדינת הלאום כתוצאה מתהליכי הגלובליזציה: באמצעות תהליך ההפרטה המדינה מוותרת על נכסיה החומריים או מתרוששת מהם. אין יותר ספירה ציבורית. הספירה הציבורית הופרטה או הוחלשה במידה כזאת שאינה מהווה כוח נגדי (ראו למשל את הדוגמא של השידור הציבורי. הוא לא הופרט, אבל הוא הוחלש במידה כזאת שאינו יכול למלא את יעדיו). תוסיפו לזה את תהליכי הליברליזציה שבעקבותיהם המדינה נפרדת מיכולתה לנווט מהלכים כלכליים וחברתיים, והגענו אל התוצר המקומי של הכוחות הגלובליים, המכונה גלוקליזציה (עולמקומיות).
(ראו החוברת "תיאוריה וביקורת" 23, המוקדשת לגלובליזציה).
1. הטענה שלי היתה מעט שונה, אבל אני יכולה לקבל גם את הניסוח שלך. המאבק במאגר מיותר, משום שהוא כבר קיים בצורה זו או אחרת, ומשום שהוא בגדר חיפוש המטבע מתחת לפנס בעוד שמרבית המטבעות נמצאות מחוץ למעגל האור, ומשום שגופים פרטיים ימשיכו ויצברו מידע עלינו ללא הרגולציה של החקיקה, ואנחנו נמשיך להתמסר להם מתוך אמונה מוטעית שאין בכך כל סכנה, כי הלא הסכנה האמיתית נמצאת במדינה ולא בתאגידי הענק.
2. הקביעה הנ"ל מתבססת על ניסיון העבר. אם יש לך דוגמאות נגדיות, שבהן מדינות דמוקרטיות עשו שימוש לרעה במידע אודות האזרחים, אנא האר את עיני.
3. אין לי מושג על איזו הפגנה אתה מדבר, אבל כן, אתה צודק. הציבור הישראלי לא עולה על בריקדות, בטח לא על עניין שולי כמו דמוקרטיה. חוק מופז - שלעניות דעתי מסוכן לדמוקרטיה עשרות מונים מהמאגר הביומטרי - לא הצליח להעיר את הציבור המנומנם מריבצו. להפגנה שהתקיימה בירושלים לאחר הרצח במרכז ההומואים והלסביות הגיעו רק כמה עשרות, ופשעי שינאה וודאי מסוכנים יותר לדמוקרטיה מהמאגר הביומטרי. ועל ההפרדה שקיימת בין בנות מזרחיות לבין אשכנזיות בבית ספר בנות יעקב בעמנואל - שנחשפנו אליה ביום חמישי האחרון בעקבות פסיקת בג"ץ 1067/08 - הפרדה שמקעקעת את התפיסות הבסיסיות ביותר של דמוקרטיה, על זה לא קראתי מילה, לא בעיתונות הכתובה ובטח לא כאן. אז כן, אני איתך בעניין הזה, הלוואי שהציבור היה עולה על בריקדות, אבל המסקנה שלי היא שדמוקרטיה לא מעניינת את הציבור הישראלי, וקשה לי לקבל שהמאבק במאגר הביומטרי הוא מאבק להגנתה של הדמוקרטיה.
משביתת,
אני חושב שאת מערבת כאן שתי תחומים קטגוריאליים שונים.
יש שוק פרטי | מול | ספרה ציבורית וחברתית.
ויש חברות/מיזמים בשוק הפרטי | מול | החברה האזרחית.
ההבדלה הקטגוריאלית הראשונה עוסקת בסוציאליזם מול קפיטליזם, בעוד השנייה לוקחת את השוק הפרטי כעיקרון המארגן היחיד, ובתוכו מנסה לחולל מאבקים.
כשאת אומרת שהנהלת דה-מארקר עושה כך וכך, את בעצם מכירה בכוח הטבעי שלה, ובהיותה אלטרנטיבה דיי מונופליסטית. ולא רק זה - גם את מצביעה על היעדר מוחלט של היגיון אחר שייגזר מאלטרנטיבה אחרת - שבה ההנהלה היא אנחנו.
סמולצ' כתב: "סוציאליזם אינו יכול להתקיים ללא מדינה, והמאבק בכוחה של המדינה צריך תמיד לקחת בחשבון את זה שאנחנו זקוקים לה. לא למדינת הלאום, אבל כן למדינה שמסוגלת וחייבת להתערב במה שהקפיטליזם יקרא לו "השוק החופשי" או "כוחות השוק".
אני לא מסכים עם זה - דווקא בעידן הגלובלי. מרקס קרא לפועלי העולם להתאחד, והוא לא אמר - להתאחד תחת מדינות.
בסקנדינביה האיגודים המקצועיים חזקים ודמוקרטיים ביותר, והחברה האזרחית פועלת ללא הרף. וכל זאת תחת ממסד דיי חלש, וחירות אזרחית ופרטית נרחבת.
המקרה הזה הינו ההוכחה דווקא ליחסי אי-תלות בין חברה סוציאלית, שוויונית וחופשייה לבין בקרה וניטור של האלמנטים האלה על ידי מוסדות המדינה. וזו גם ההוכחה הקונקרטית לדברי פוקו, שהכח נמצא בידי הממשלה, המונופול על הפעלת הכוח. בסקנדינביה הכוח הזה מפוזר ומבוזר, והופך לכוח פוליטי מתוחכם גרידא. ודווקא הספרות החברתית והאזרחית פורחות, ורמת השוויון עולה.
1. זה שלגופים שונים יש הרבה מידע עלינו לא הופך את המאבק במאגר למיותר.
2.על מה את מבססת את הקביעה ש"הסיכוי שהמדינה תעשה שימוש לרעה במאגר הזה הוא אפסי" ?
3. הלוואי שהציבור היה "עולה על בריקאדות" בהקשר הזה. בפועל, להפגנה בשבת שעברה, הגיעו מעט מאד אנשים.
(לא שהפגנות הן האינדיקציה היחידה, אבל בכל זאת).
וסליחה על ריבוי ההודעות
אז מה המאבק הנכון עבורך, ואיך אתה עושה את זה?
שלגופים שונים יש הרבה מידע עלינו לא הופך את המאבק במאגר למיותר.אז זהו, שאני חושב שזה בסוף אותו נושא. משביתת שמחה כיוונה לדעתי נכון. הדיון שנוצר פה מכניס את הנושא הכלכלי לתמונה, שבמקומות אחרים כללה רק את השיח הליברלי. אבל שיח סוציאליסטי לא יכול להתעלם מכך שכל הדיון מתקיים על רקע חשיפה הרסנית שלנו לתאגידים. דיברתי פעם עם נציגים של בנק אירופאי, שהתגאו בכך שמערכת הניתוחים הסטטיסטיים שלהם כל כך טובה שהם יכולים לנבא בדיוק של 90% שלקוחות שלהם עומדים להתגרש. זה בכל זאת די אינטימי, ותוך שימוש בנתונים חוקיים לחלוטין.
סוציאליזם אינו יכול להתקיים ללא מדינה, והמאבק בכוחה של המדינה צריך תמיד לקחת בחשבון את זה שאנחנו זקוקים לה. לא למדינת הלאום, אבל כן למדינה שמסוגלת וחייבת להתערב במה שהקפיטליזם יקרא לו "השוק החופשי" או "כוחות השוק".
זה לא אומר שאני בעד המאגר הביומטרי, אבל אולי זה אומר שזה לא המאבק הנכון עבורי.
אין ספק שלשלטון אוטוריטרי יש יתרונות תפעוליים רבים.
בסוף המאה ה-19 פרצה מגיפה בצרפת ובגרמניה. לא זוכר כרגע את הפרטים.
הצרפתים הליברלים לא כפו על האזרחים החולים אשפוז, בידוד וטיפול.
הגרמנים עם המערכת האוטוריטרית של ביסמרק כפו באבוה.
התוצאה - עשרות אלפי מקרי מוות בצרפת, מאות בודדות בגרמניה.
(המאמר המקורי על זה נמצא באחד מספרי ההיסטוריה של גרמניה בהוצאת האוניברסיטה העברית. יש סדרה מצוינת של מרכז קבנר)
ברור שזה היקש פשטני, אבל בהקשר הנוכחי הוא מראה מורכבות של הנושא: הגברת סמכויות המדינה בהקשר זה היתה לטובה.
אבל אני רואה מטון התגובות פה, שהדגש של הדיון הועתק לנושא הון-שלטון ושלטון ההון, כך שאני קצת סוטה מהנושא.
זהו שהסיכוי הוא שיפריטו את המאגר הזה באיזשהו שלב.
HP או Siemens או מי שזה לא יהיה לא יכול לאלץ אותנו לתת לו פרטים אישיים שלו, אבל הממשלה כן יכולה לעשות את זה בשבילו.ככה שההתנגדות לריכוז כח בידי השלטון ממשיכה להיות רלבנטית, לא משנה אם השלטון הוא הממשלה או ההון או שזה בכלל אותו הדבר.
ההפרדה שאת עושה בין ההון הפרטי למדינה - אפילו בתקופת הנוכחית של שלטון ההון והממשל התאגידי, לא כל-כך קיימת. אין בעצם הפרדה כזו. יש השתנות של הקשר. אפשר אפילו לטעון שיש כאן הזנה הדדית - בעיקר בתקופות שלטון של ימין.
המדינה כיום היא בעצם הגוף המסדיר של ההון. מן התהפכות של הלוויתן של הובס. אבל גם היא ניזונה מהסיפור בתור הזרוע המבצעת של ההון, ולפי אינטרסים פוליטיים-כלכליים (כפי שבארה"ב ממשל הימין תקף בעירק בשביל נפט).
אבל המציאות חזקה יותר מניסיון השליטה של גורם או קבוצת גורמים כאלה או אחרים, ועל זה בדיוק סמולצ' מדבר כשהוא מדבר על פילוסופיה פוליטית פרטיקולרית. פאשיזם הוא דבר שיכול לקרום עור וגידים נגד עמדת ההון ולאו דווקא יחד איתו.
המנגנון עצמו - יכול להיות במקורו בשירות ההון, אבל אנשים מסוימים יכולים להגיע למקומות מסוימים ולנתב את המנגנון הזה בצורה מאוד מאוד מסוימת. ואז דווקא המדינה תשתמש במנגנוני בקרת האזרחים של ההון.
אפשר לראות ב- bailout בארה"ב, את היחסים הלא לגמרי ברורים בין ההון לממשל. מצד אחד אפשר לטעון שמה שקרה זה, שבפועל ההון הפריט את משרד האוצר האמריקאי. מצד שני, גופי בקרה חזקים מאוד של המדינה - התחזקו עוד יותר.
המטרה בסופו של דבר היא שליטה, בין אם של ההון או בין אם של המדינה או בין אם מדובר בשילוב של השניים. פשוט מדובר בממסד ההגמוני. וזה משו שיותר קשה להצביע עליו בתור גורם קבוע.
אין מה להשוות בין כוח המדינה (גם לאחר 9/11) לבין כוחו של ההון הפרטי. הנה דוגמה קטנה - בעליו של קניון יכול (גם בלי חקיקה בכנסת) להתנות את הכניסה אליו ברישום ותיעוד פרטיו הביומטריים ומילוי טופס על כל ההיסטוריה המשפחתית האינטימית ביותר של הלקוח, הבאת דף חשבון הבנק המעודכן שלו וכו'. שום ממשלה, לא כאן ולא בכל מקום דמוקרטי אחר, איננה יכולה לעשות זאת . והנורא הוא ש-99 אחוז מאיתנו לא נוותר בגלל זה על הכניסה לאותו קניון (בוודאי לו אם הוא מציע סחורה טובה וזולה יותר מחנויות אחרות).
צר לי להשבית את שמחתך את, משביתה :) לכל מדינה ומנגנוני ריכוז המידע שלה. בארה"ב ריכוז המידע הכלכלי בידי חברות פרטיות לשימושם של כל מי שזקוק למידע זה בהקשר העסקי, הוא ממש מושלם. אבל כאן לא. אין כאן מנגנון דומה לזה שבארה"ב. השימוש שם במידע זה אכן משבית שמחתם של רבים מהאזרחים. כתבתי על זה אצלי בפוסט על מאגרי מידע.
בישראל המדינה רחוקה מלהיות מנושלת מכוחה (ובארה"ב היא מתחזקת בעקבות 9/11). איסוף המידע היום יומי על כל פעולה שאנחנו עושים, דרך תעודות הזהות, הוא מאד טוטאלי ולשימושם של כל משרדי הממשלה. מידע זה נאסף על ידי משרד הפנים, מעובד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויוצר על כל אזרח ואזרח מאגר עצום שלמידע הכולל את כל תחומי החיים שלנו. המדינה עושה שימוש יומיומי במאגר זה. רובינו לא נרגיש את השימוש הזה, אבל מהגרים, או כל קבוצות השוליים ירגישו גם ירגישו.
סמולצ', אני חושבת שאחת ההבחנות שיכולה לעזור כדי לדבר על מה שהעלית בפוסט שלך הוא האבחנה (שלא תמיד אסכים איתה) בין חברה אזרחית ומדינה. כלומר, ה"מדינה", כל אותם משרדים ממשלתיים ונספחיהם, היא חזקה בישראל כמו בצרפת ובגרמניה, בעוד שה"חברה האזרחית" אצלינו חלשה מאד במובן הזה שאין התארגנויות פוליטיות של תנועות מחאה נגד צעדי השלטון. אין אצלינו התאגדיות פרטיות כדי לנהל את חיינו האזרחיים בעצמינו, כמו שקורה באופן כל כך נרחב בארה"ב. אבל זה גם אומר שהפגיעה בחירות הפרט נעשית דוקא בתחום העסקי, על ידי ההשימוש האינ טנסיבי והאקסטנסיבי בקרדיט היסטורי וקרדיט סקור, ולא דרך מוסדות המדינה, שאסור להם לרכז מידע על האזרחים, כמו שכתבתי אצלי.
אז זה נכון שהמסורות הפוליטיות של שתי המדינות מאד שונות, אבל זה מסביר רק חלק מה"תופעה", ובטח לא מחייב גיעה נמוכה יותר שם בחריות הפרט לעומת כאן.
כן, עכשיו שאני קורא את התגובה שלך אני מבין שבעצם על זה הייתי צריך לכתוב. צודקת.סמולצ', נדמה לי שאנחנו שבויים בחשש הליברלי המסורתי מפני כוחה הבלתי מוגבל של המדינה, בעוד שבפועל הכוח הולך ומתרכז בידיים פרטיות. המדינה מנושלת מכוחה בגלל שני תהליכים מגבילים: האחד הוא הגלובליזציה והשני הוא העמקה והרחבה של זכויות וחירויות הפרט.
הסיכוי שהמדינה תעשה שימוש לרעה במאגר הזה הוא אפסי. אבל אם נדרש על ידי גורמים פרטיים לתת טביעת אצבעות כדי להבטיח קנייה של מוצרים כלשהם אנחנו נרוץ לעשות את זה ללא היסוס.
אני חושב שיש עירוב מעניין בארץ של לאומנות גסה מצד אחד (המדינה מעל הכל) עם אינדבידואליזם קיצוני מצד שני.
הישראלים כועסים על נהגים שנוהגים כמוהם בכביש, שונאים את המושחתים שגונבים את הכסף שהם היו רוצים לגנוב בעצמם. הישראלים מאמינים במדינת משטרה, יד קשה, ענישה קולקטיבית, עונשים חמורים לפושעים (שעדיף שלא ייוצגו בכלל) וכל זה בגלל שהם מאמינים שאף אחד מכל אלה לא יופעל כלפיהם כמובן. שילוב של רוע עם טמטום.
ואתה צודק, החוק מן הסתם יעבור כי "מה אכפת לי? שידאגו העברינים" שיזכרו את זה כשידפקו להם בדלת...
דרך אגב, אם נשמע מהדברים שלי שאני אופטימי אז אני רוצה להפיג את החששות האלה.
האופטימיות לכאורה היתה מתוך הסתכלות על הכוונות. שלא ניסינו לבנות כאן מחדש איזו טהרת גזע שכזו.
איפה שמתרחשת תפנית פאסימית ביותר, הרי שהיא בתוצאות של הכוונות, חלקן בלתי-מתוכננות.
אם קיים אידיאל כלשהו - קיימת אפשרות לטעון שמדובר בחוסר פרגמטיות. קל להוריד אותו לקרקע הבאושה.
אבל אם הכל "פרגמטי", וכולם "לא פראיירים", אז הרבה יותר קשה לטעמי לבנות איזושהי שאיפה, כפי שאובמה חווה במגעים שלו עם ישראל.
אני חושב שקל יותר לשרוף את הקצוות החברתיים שיוצרים אידיאל מסוים, מאשר לקשור קצוות כאלה מלכתחילה.
אקספלורר??? טפו!! אני פיירפוקס 3.5.2 , מיסטר.
אולי ב'מת היה ראוי להתייחס למדינה לא במקשה אחת אלא בהתייחסות היסטורית יותר.
הריאקציה המוחלטת שהתכוונתי אליה, ריאקציה ל-"אין", היא יותר ביטוי של 20 ומשו השנים האחרונות.
לא תמיד זה היה כך, אבל גם כשזה לא היה, זה לא היה לטעמי מתוך אידיאל קלאסי, אלא מתוך צורך פוליטי. הכיבוס הלשוני נתפס כאידיאלי, אבל לא בטוח שהיה כאן רצון עתידי אידיאלי.
הנאצים, לדוגמא, חשבו שהם ישפרו את המדינה שלהם. הם פעלו מתוך אידיאל, ולא סתם אידיאל - אפילו אידיאל רציונלי.
הציונות מלכתחילה היוותה קיום פוליטי (מבחינה רעיונית), והיישום שלה, ממש מההתחלה, היה לעומת אחר כלשהו.
המתיישבים והקיבוצים, היו מרכז - בדיוק כמו היום. הם היו גם שמאל וגם ימין, גם שמרנות, וגם איזשהו קיום שוויוני. ואם אתה מסתכל על זה לעומת מדינות אחרות, אתה רואה שאין דבר כזה. יש שמאל ויש ימין, אבל אין שילוב שכזה מראשית המדינה. וכיום, המרכז הזה (שאתה התייחסת אליו בפוסט על עופרת יצוקה) בכלל לא מתיימר להיות שמאל או ימין. אין לו כבר צורך בכך, שמלכתחילה היה אינסטרומנטלי למשעי.
וזה בגלל שזו ריאקציה, הגדרה לפי ה-"אחר", לפי מה שלא. ולא לפי מה שכן. כי אם יש כן - אז אפשר שיהיה ימין ושיהיה שמאל, כי יש מדינה ליהודים. היא קיימת. אבל הקיום הפרקטי של המדינה הזו הוא מתוך מאבק אינסופי באחר. מתוך ערעור תודעתי קבוע על עצם קיומה.
וכיום, אנחנו חוזים בריקאציה המוחלטת לעניין הזה. אנחנו לא ממש אוהבים את עצמנו, אבל אנחנו ממש שונאים את כל האחרים. איזה מזל שהם קיימים.
בדקתי את הפונטים, הם נראו בסדר, ואז עברתי לאקספלורר והבנתי. זה שוב הבאג הזה כשמעתיקים מאופן אופיס. אבל אז חשבתי לעצמי, רגע, יכול להיות שראנסום משתמש באקספלורר? תגיד לי שזה לא לא נכון.
ולעניין האוייב המצדיק את קיומנו, אני לא חושב שזה סותר. המדינה קיימת כאידיאל, אבל גם ככלי המופנה כנגד "אוייב". קלייר מספרת על זה בהקשר של המפקד הראשון ומספרי תעודות הזהות. נראה שתושבי המדינה היהודים הסכימו למנגנון בירוקרטי שלא היה קיים במדינות אחרות, דווקא משום שכוח ההרס שלו הופנה כנגד הערבים תושבי המדינה.
ואחתום בציטוט של בראבא: "תודה לאל, תודה לאל, שיש לנו מדינת 'שראל"
קודם כל, מה נסגר עם שינויי הפונטים האלה? זה במכוון?
"אצלנו, לעומת זאת, המדינה מהווה אידיאל."
סמולצ', אנ'לא בטוח עד כמה זה נכון - לכשעצמו. כל שנות הקיום של המדינה הזו היה כלפי אויב כלשהו. תמיד יש אויב. שני שליש משנות הקיום של המדינה הזו הוא מתוך התייחסות ללאום אחר - אפילו הפוליטיקה של המדינה הזו נחלקת, לפני הכל, לפי ההתייחסות הזו.
כשאין אויב או כשאויב מופחת מערכו כגרום מכונן (לתקופות קצרצרות ביותר, האחרונה בתקופת אוסלו המוקדמת), מתרחשים במדינה הזו שינויים חברתיים מרחיקי לכת (לטוב ולרע).
אני דווקא חושב שההתייחסות של הישראלים למדינה היא מאוד מאוד לא אידיאליסטית - אולי ההפך המוחלט. היא פרגמטית וחסרת חזון לחלוטין, ולכן היא תלויה כל-כך באחר ובאחרוּת.
ואם אני אהיה פילוסופי-מורבידי לרגע, המכונה הפאשיסטית ניסתה ליצור קיום פאשיסטי מתוך ה- "יש".
כאן, נדמה לי, מתרחשים מהלכים עם אופי פאשיסטי מתוך ה-"אין". ריאקציה מוחלטת. אין שאיפה לכלום.