| קראתי אצל לקסיס על החוק הביומטרי. כרגיל החכמתי, כרגיל הפוסט עורר אצלי מחשבות, וכרגיל חשבתי בסוף קצת אחרת. אז אם אתם רוצים להחכים לכו אל לקסיס, כאן זה יותר הגיגים בסגנון חופשי. עד כמה שהבנתי, יש לנו כאן עניין עם שלטונות שהחליטו להפגין חריצות-יתר בפעולות השלטון, ולשם כך מנוי וגמור עמם לאסוף מידע מזהה על האזרחים. חלק מהאזרחים, שלא תמיד רוו נחת מפעולת השלטונות, חוששים משני סוגי תקלות. ראשית, זליגת המידע לגורמים קרימינליים, שינצלו אותו לרעה. אין לי הרבה מה לומר על זה, אני רק לא בטוח שאחרי שכל הפרטים האישיים שלי גלויים לכל דכפין, דווקא טביעות האצבע שלי כל כך מעניינות מישהו.
שנית, שימוש לרעה, של המדינה עצמה או של נציגיה, במידע שבמאגר. זו כבר בעיה קצת יותר רצינית. ואז מתחילים לחשוב על הפשיזם, ועל הבחירות האחרונות, על חוק ההסתננות וחוק האזרחות, וכן הלאה. ובאמת, הפשיזם, בגלגולו המקורי, עלה לגדולה בעיקר בזכות משבר כלכלי, התעוררות לאומנית וקדמה טכנולוגית. אז היה מדובר בעיקר בכינונן של רשתות תחבורה ותקשורת מודרניות, אשר איפשרו למדינה לשלוח את ידה הארוכה אל כל קצווי הארץ, ובתקשורת ההמונים אשר איפשרה למדינה לשטוף את מוחו של הציבור. ובכן באנלוגיה מהירה ושטחית, היום יש לנו משבר כלכלי, התעוררות לאומנית, והמאגר הביומטרי. האם זה מספיק לכינונו של משטר פשיסטי? זו שאלה טובה, שאת התשובה לה נגלה ככל הנראה על בשרנו בשנים הקרובות.
אבל בינתיים בואו נחזור לאפיזודה הקודמת של הפשיזם. ליתר דיוק, לתקופת השיקום שלאחריה. הדמוקרטיה הליברלית שבה והרימה ראש, תוך נקיטת מספר אמצעים נגד חזרתו של הפשיזם. אבל בשום מקום לא הפסיקה המדינה להשתמש בטכנולוגיה שהקנתה לה את כוחה ההרסני. אמנם תשדירי שרות זה לא בדיוק לני ריפנשטאל, אבל בכל זאת... גם הפעם, איכשהו יש לי הרושם שעם או בלי אפיזודה פשיסטית, המדינה תעשה שימוש בכל טכנולוגיה שתוכל להניח עליה את ידיה.
וזה לא שאני מרוצה מזה. אישית הייתי מצביע נגד. אבל זה לא יילך. ולא מפני שהישראלים פחות חכמים מהאמריקאים או פחות מבינים בדמוקרטיה מהאירופים. פשוט, לכל מקום יש פילוסופיה פוליטית שונה שנובעת בין השאר מההיסטוריה שלו. בארה"ב המדינה נתפסה מאז ומעולם כרע-הכרחי, שצריך להגביל את כוחו ככל האפשר. זה הוליד מסורת מפוארת של חרויות הפרט, אבל גם, צריך לזכור, כלכלה דארוויניסטית שבה אפילו שירות רפואי בסיסי אינו נחשב לזכות יסוד. ועם כל הכבוד לחרויות, שיעור האסירים לנפש בארה"ב הוא מהגבוהים בעולם, כך שכדאי להיזהר בהעתקת המודל האמריקאי.
אצלנו, לעומת זאת, המדינה מהווה אידיאל. מדינת ישראל היא התגשמות האידיאל של הציונות, ועבור רוב האזרחים כאן היא מהווה טוב מחוייב המציאות ולא רע הכרחי. ישראל גם אינה למודת טראומות כמו אירופה. בצרפת, למשל, חי עד היום זכר שיתוף הפעולה של הפקידים עם הכיבוש הנאצי. יעילותה של המדינה סייעה אז לנאצים לאתר ולשלוח להשמדה את היהודים. לכן עד היום אסור למדינה הצרפתית לאסוף מידע על מוצאם ודתם של אזרחיה. לקח מעניין גם עבורנו כמובן, אבל לא קיים בתודעה שלנו. לכן, לדעתי, הישראלים לא יתקוממו נגד המאגר הביומטרי. לא משום שהם טפשים מהאמריקאים או מהאירופים, אלא משום שהפילוסופיה הפוליטית שלהם שונה. ולכן, כדאי להילחם בשרירות השלטונית, כדאי להאבק כדי למזער את הנזק, אבל נראה לי שהקרב על עצם העניין הוא אבוד מיסודו.
|