29 ביולי 2009 לכבוד: הרמטכ"ל רב אלוףגבי אשכנזי אדון נכבד, הנדון: פרשת בני – סגן אדם מלול
מכתבי אליך מיום 22.5.09כבוד הרמטכ"ל, במכתבי אליך הובאו פרטי המקרה בו היה מעורב בני, בכפר קדום לאחר שבשעת לילה התבצע ירי לעבר הישוב קדומים.כאמא, לקצין מוערך ומצטיין בחטיבת כפיר (אשר פיקד על הכח שנכנס לכפר קדום בניסיון לאתר חשודים בירי לעבר הישוב "קדומים") ביקשתי להיפגש עימך במגמה לנסות להסביר את כאבי וכאבו של בני, וכן לשפוך אור על הפרשה על ידי, ובא כוחו של בני עו"ד שמי כהן.לאחר כחודשיים המתנה לתשובתך פנה אלי בסוף שבוע שעבר עוזרך, והודיע לי כי אין בכוונתך להיפגש עימי בטענה כי "באם יאות הרמטכ"ל להיפגש עמך, תהא זו התערבות ישירה בנעשה במשפט מתנהל" (משפטו של בני).אדוני הרמטכ"ל,אני תוהה מדוע פגישה דיסקרטית עם אימו של סגן אדם מלול מתפרשת על ידך כהתערבות בהליך משפטי? אך לעומת זאת מתן גיבוי פומבי לאלוף שמני אשר נזף באל"מ וירוב מח"ט כפיר בריש גלי, ובראש חוצות, אינה נחשבת בעיניך כהתערבות בהליך המשפטי?בתאריך 28.7.09 בביקורך בבסיס קליטה ומיון, הצהרת מול מצלמות הטלוויזיה כי פרשת סגן אדם מלול, הייתה התנהגות חריגה על ידי בני, האם אין זו התערבות בהליך משפטי? וחריצת דינו של בני ?אדוני הרמטכ"ל,צר לי, אך עלי לאמר, כי הצדקנות הנוטפת מדבריך וממכתב הנזיפה של האלוף שמני לאל"מ וירוב בגיבוייך, הם, הם, המהווים התערבות בוטה, ורמיסה ברגל גסה של ההליך המשפטי, דבריכם ומעשיכם הינם צדקנות סלקטיבית בעליל.הניסיון להטיל רפש באל"מ וירוב, ובמיוחד בבני סגן אדם מלול הינו נפסד, ללא תום לב, מהול בכוונת זדון, ואינו אלא חרפה להליך השיפוטי בצה"ל, וכל זאת בניסיון נואל לרצות את הממונים עליכם. זהו ניסיון ללבוש מחלצות שלטון החוק, במקום הלא נכון, וכן לכסות בעלה תאנה מרוט את ערוות הצבא, במסווה שאין הפעלת לחץ פיזי מותאם בצה"ל. אדוני הרמטכ"לבני שרת חמש שנים, עשה עבודת קודש בהצלת נפשות בעם ישראל כקצין קרבי מוערך תוך סיכון חייו, נעצר לחודשיים בכלא, מוטל עליו כתם משל היה רוצח מסוכן. בני לא חטא, לא פצע איש, לא התעלל, לא שלח איש לבית חולים, נתן כאפה לפלסטיני בזמן פעילות מבצעית כאשר חש איום על הכח עליו פיקד, בני נהג כפי שמפקדיו הישירים, המ"פ, המג"ד, המח"ט למדו אותו, דהיינו הפעלת לחץ, וכח מידתי בעת פעילות מבצעית.רק מי שחווה כניסה לכפר עוין שתושביו חדורי שנאה תהומית, יבין את גודל הסיכון, והצורך במידתיות הפעלת הכח. הן המח"ט והן המג"ד העידו כי בנסיבות המקרה מותר היה להפעיל כח סביר כלפי הפלסטינים בעוד הכח המידתי מופעל בקשר ישיר למשימה.הבעת צדקנות מיוסרת החקוקה על פניו של האלוף שמני, גוזרת לשבט את משפטו של בני, מעוותת ברשעות ובריש גלי את דינו של בני, ולצערי משרתת רק את ארגוני הטרור הערבים והפורעים הפלסטינים, זהו מסלול מרושע המעוות את הדין, מוסיף חטא על פשע, ומונע באופן ישיר ובוטה את ניהול ההגנה במשפט בני.אדוני הרמטכ"ל,כל נושא הפעלת כח פיזי מידתי, בעת "תשאול" על ידי הכח הלוחם שרוי בדמדומים, בעיית הגבולות האפורים זועקת השמיימה, ואין מצביא, מנהיג, שיאמר מה מותר? מה אסור? מתי מדברים? מתי מפעילים כח? או האם להמתין לאוטובוס הבא שיתפוצץ? האם יש מי שיאמר הנושא פרוץ!!!לכן מעתה לא עוד, הנה הכללים החדשים, האם יש מי שירים את הכפפה? אנא חדלו מלהסתתר אחר המשפט הלא ברור "רוח צה"ל".בני לא אמור להיות הקרבן הישיר לעמימות הפקודות בצבא עליו הינך מפקד, וקרבן לויכוח בין האלוף שמני, ומח"ט כפיר איתי וירוב.בני לא אמור לשלם במניעת חירותו, ובהטלת כתם נצח על מצחו ללא עוול בכפו. בברכה רותי מלול אימו של סגן אדם מלול
|